לוקמיה של טכנאית רנטגן תוכר בקרוב כפגיעת עבודה?

אחרי שבית הדין האזורי לעבודה קבע שאין קשר בין החשיפה הממושכת של העובדת לקרינה לבין סרטן הדם, שופטי הארצי העניקו לה צ'אנס נוסף

טכנאית רנטגן שחלתה בסרטן תקבל הזדמנות נוספת להוכיח את הקשר בין המחלה לבין הקרינה בעבודתה – כך נקבע לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה. הטכנאית הציגה לשופטים לאה גליקסמן, אילן סופר ומיכל נעים דיבנר חוות-דעת המאתגרת – מבחינת נתוני החשיפה לקרינה – את קביעת האזורי לפיה אין קשר בין הלוקמיה לתנאי העבודה. בהינתן הנתונים העדכניים, השופטים הורו על החזרת התיק לבירור בבית הדין האזורי.

המערערת (58) עובדת ב"בילינסון" מאז 1986 כטכנאית רנטגן. בחמש השנים הראשונות לעבודתה, נתוני החשיפה לקרינה כלל לא נמדדו. החל מ-1991 נאספו נתוני הקרינה באמצעות תג המוצמד לחזה של העובדת והחל משנת 2000 נעשה שימוש גם בתג ראש. במהלך 2013 גילתה הטכנאית שהיא חולה בלוקמיה (סרטן הדם) ובהמשך, לשמחתה, החלימה מהמחלה.

ביטוח לאומי סירב להכיר בלוקמיה כפגיעה בעבודה ומשכך פנתה הטכנאית לבית הדין לעבודה. מומחי בית הדין קבעו שהטכנאית לא נחשפה לרמת קרינה שעולה על המותר, ואף לא קרוב לכך. על-סמך עמדתם קבע בית הדין שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש בין תנאי העבודה לבין הסרטן, וחרץ את גורל התביעה לדחייה.

בערעור שהוגש לארצי בינואר אשתקד טענה הטכנאית כי נתוני הקרינה שהובאו לבחינת מומחי הדין הם חלקיים בלבד ואינם משקפים את רמת החשיפה בה הייתה נתונה בעבודתה. הטכנאית תמכה טענתה בחוות-דעת מומחה לפיזיקה רפואית הקוראת תיגר על מסקנות המומחים.

כך למשל, מחוות-דעתו עולה שהיו חודשיים שבהם היא נחשפה לרמת קרינה גבוהה במיוחד – נתון קריטי שנעלם מעיני המומחים. הטכנאית הוסיפה שבית הדין התעלם מכך שבחמש השנים הראשונות לעבודתה, בה חשיפתה לקרינה הייתה גבוהה במיוחד לנוכח עבודתה במקביל בחיל הרפואה וללא אמצעי מיגון נדרשים, רמת החשיפה לא נמדדה וייתכן שמקור המחלה בשנים הללו.

מנגד טען ביטוח לאומי שפסק דינו של האזורי נכון וכי עמדת המומחה מטעם המערערת מבוססת על השערות שלא הוכחו.

דרושה חקירה

השופט סופר שכתב את פסק הדין הדגיש כי חוות-הדעת מטעם הטכנאית העלתה עובדות רלוונטיות חדשות שלא נכללו בתשתית העובדתית המקורית שנבחנה על ידי מומחי בית הדין – תשתית שלפיה קבעו, כאמור, כי אין קשר בין העבודה ללוקמיה.

בין פיסות המידע החדשות שלא הובאו בפני המומחים מנה השופט, בין היתר, את נתוני החשיפה הגבוהים במיוחד לקרינה במשך החודשים ינואר ופברואר 2000, וכן פער שהתגלה בין תג הראש לתג החזה בתקופות מסוימות - פער שלדברי מומחה המערערת הינו "לכל הפחות תמוה ודורש חקירה".

"בנסיבות אלו, בהן לב המחלוקת בין הצדדים היא מידת החשיפה של המערערת לקרינה מייננת", כתב השופט, "ומשעולים נתונים שלא פורטו בתשתית העובדתית שהונחה בפני המומחים – נכון לחזור ולברר את העובדות על מידת החשיפה לאשורן, כי הן אלו שעמדו ביסוד שתי חוות הדעת ויכול שבתוספת להן תשתנה גם תוצאת חוות הדעת".

לפיכך הוא הורה, בהסכמת יתר השופטים, על החזרת התיק לבית הדין האזורי לצורך השלמת הבירור בהינתן הממצאים העדכניים.

• ב"כ המערערת: עו"ד ניצן מרום
• ב"כ המשיב: עו"ד ענבל לש

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין