פתח דבר
הבקשה המונחת בפני, הינה להשבת כספים אשר מעוכבים בידי המשיבבהתאם להוראות סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1968 (להלן-
החוק), לשם הבטחת שכר טרחה, המגיע לו - לטענתו - בגין שירות משפטי שנתן למבקשים.
השתלשלות ההליכים אשר קדמו להחלטה דנן
המשיב הינו עורך דין בעיסוקו. אין מחלוקת, כי המבקש 1, יזם פרויקטים לבנייה, היה לקוח של המשיב, ובמסגרת זו העניק המשיב למבקש 1 שירותים משפטיים שונים בנוגע לכמה פרוייקטים לבנייה וכן טיפול משפטי שוטף.
ביום 31.12.08, הגיש המשיב נגד המבקשים ואחרים תביעה על סך 2,355,840 ש"ח בגין חוב שכר טרחה. כבר בכתב הגנתם, בין שאר טענותיהם, טענו המבקשים, כי המשיב מחזיק כספים המגיעים למבקשים ולנתבעים האחרים ומעכב את הכספים שלא כדין.
ביום 15.2.09, הגישו כל הנתבעים, לרבות המבקשים, נגד המשיב תביעה שכנגד בגין נזקים כספיים, אשר נגרמו להם - לטענתם - כתוצאה ממעשי ו/או מחדלי המשיב.
עוד באותו יום, הגישו המבקשים בקשה לסעד זמני, אשר כללה בקשה למינוי בא כוחם ככונס נכסים, לשם השלמת רישום העברת הזכויות במקרקעין בפרויקט הבניה "סמין" על שמם (להלן -
פרויקט סמין), וכן בקשה להורות למשיב להשיב כספים, אשר התקבלו אצלו במסגרת פרויקט בניה הידוע בשם "ספיר" (להלן -
פרויקט ספיר) ואשר על פי הנטען, עוכבו על ידו שלא כדין.
ביום 27.5.09, דחיתי את בקשת המבקשים, ככל שהיא נוגעת לסעד מינוי כונס נכסים, וזאת מן הטעם, כי יש בכך כדי להוות למעשה נסיון לעקוף את זכות העיכבון העומדת למשיב, עוד בטרם התבררו טענות הצדדים בעניין זה. על החלטה זו, הגיש המבקשים ביום 10.6.09, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (מרכז), שנדונה ברע"א
7331-06-09. ביום 18.6.09, ניתן על ידי כב' השופט אברהם יעקב פסק דין, המאשר את הסכמת הצדדים לפיה, ב"כ המבקשים ימונה ככונס נכסים זמני בפרויקט סמין לצורך השלמת רישום הזכויות והדיון בענין השבת הכספים בפרויקט ספיר יוחזר לבית משפט דנן.
בהחלטה נוספת מיום 17.3.10 דחיתי את הבקשה, ככל שהיא נוגעת לסעד השבת הכספים, בין השאר, מהנימוק שהשבת הכספים לידי המבקשים עלולה להותיר את המשיב בפני שוקת שבורה, אם אכן תתקבל תביעתו. על החלטה זו, הגישו המבקשים ביום 14.4.10, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (מרכז), שנדונה ברע"א
15957-04-10. ביום 6.7.10 ניתנה על ידי כב' השופט אברהם יעקב החלטה בה נקבע, כי ההחלטתי מיום 17.3.10 תבוטל וכי על בית משפט זה במסגרת בחינת זכות העיכבון על פי סעיף 88 לחוק להידרש לבחינת השאלה "באשר לחלוף הזמן בין ההתראה לבין הגשת התביעה". מכאן, איפוא, הצורך בהחלטה דנן.
טענות הצדדים
טענות המבקשים
ביום 1.9.10, חזרו והגישו המבקשים את תמצית טענותיהם בסוגית השבת הכספים. המבקשים טוענים, כי המשיב לא עמד בתנאי סעיף 88 לחוק. זאת הואיל ובעוד שעל פי לשון החוק, זכות העיכבון מותנית בהגשת תביעה בגין שכר טרחה, תוך 3 חודשים ממועד דרישת הכספים, המשיב הגיש תביעתו לשכר טרחה זמן רב לאחר חלוף הזמן שנקבע.
עוד טוענים המבקשים, כי על כספי נאמנות אין זכות עיכבון.
המבקשים מוסיפים וטוענים, כי הואיל וסעד העיכבון הינו סעד עצמי זמני, הדרישה לעמוד בתנאיו הינה מחמירה והנטל על כתפי מי שמבקש לעשות בו שימוש להוכיח כי התמלאו התנאים להפעלת זכות העיכבון.
עוד לטענתם של המבקשים, כאשר ללקוח עלול להיגרם נזק חמור ובלתי הפיך, כתוצאה מהפעלת זכות העיכבון, גוברת חובת נאמנותו של עורך הדין ללקוח והוא אינו רשאי לעשות שימוש בזכות העיכבון, זכות אותה יש להפעיל בתום לב. לטענת המבקשים, בהשוואת נזקם, קרי, הכסף שדרוש להם לשם פרעון משכנתאות וחובות, ככל שכספם לא יושב להם, ובין דרישת המשיב לתשלום מיידי של שכר טרחתו, כאשר אין חולק, לשיטתם של המבקשים, שהיה מוסכם כי שכר טרחה זה ייגבה בעתיד מרוכשי הדירות - נוטה מאזן הנזקים באופן ברור לטובתם של המבקשים.
אשר לסכומים, אשר מבוקש להשיבם, טוענים המבקשים לסכומים כדלהלן:
· סך 147,263 ש"ח, אשר התקבל בידי המשיב ממינהל מקרקעי ישראל בחודש ינואר 2008, לאחר החלטה בהשגה על שומה, כאשר מסך זה המשיב קיזז כמוסכם את שכר טרחתו בגין הטיפול בהשגה, ואת שכר טרחת השמאי, כך שבידי המשיב נותר סך של 125,174 ש"ח .