1. בפניי כתב תביעה אשר הוגש על ידי פלונית (להלן:
"התובעת") כנגד מרכז רפואי צאנז ע"ש לניאדו, עמותה רשומה 580082014 קריית צאנז (להלן: "
הנתבע" או
"בית החולים").
העובדות הצריכות לעניין
2. התובעת, נולדה בבית החולים ביום 22.8.81. מכתב התביעה עולה, כי אמה של התובעת (להלן:
"האם") התקבלה בצהרי יום ו' - 21.8.81 לבית החולים, בהיותה בשבוע ה- 35+ להריונה בשל ירידת מי שפיר, ואושפזה במחלקה למעקב. למחרת היום - 22.8.81 - בשעות הבוקר
"החלו צירים שהתבטאו בכאבי בטן תחתונה ודימום לדני" (סע' 7 לכתב התביעה). בשלב מסויים הועברה האם לחדר לידה, שם לדבריה, היא איבדה את הכרתה עקב דימום קשה, לא לפני שהתלוננה על סחרחורת, חולשה, הרגשה רעה "
וכאבים ללא הפוגה בבטן התחתונה לפני ובמהלך הלידה" (שם). מכתב התביעה עולה, כי הצוות הרפואי החל בניטור הדופק העוברי ופעילות הרחם בשעה 11:00. ניטור זה הופסק בשעה 12:13, ובסופו של דבר חולצה התובעת באמצעות שולפן ריק (וואקום) בשעה 13:10.
התובעת נולדה במשקל של 2,500 ק"ג ללא דופק וללא נשימה עם ציון אפגר 0, ובוצעו בה פעולות החייאה מאומצות, אשר למרבה המזל נשאו פרי.
לטענת התובעת, כתוצאה מהלידה הטראומטית היא נותרה
"עם נזק מוטורי ונוירולוגי קשה, חלק הגוף הימני של התובעת משותק למחצה, התובעת צולעת בצורה קשה, מתקשה בהליכה, מתקשה לבצע פעולות מוטוריות פשוטות בחיי יום יום" (סע' 12 לכתב התביעה).
התובעת מסתמכת בתביעתה על חוות דעתו של דר' ערן אהרן בתחום הגניקולוגיה, הקובע, כי קיים קשר סיבתי בין נכויותיה של התובעת לבין התנהלותו הרשלנית של בית החולים, וכן היא מסתמכת על חוות דעתו של פרופ' עמוס קורצ'ין, אשר הגיע למסקנה, כי נכותה המשוקללת של התובעת הינה בשיעור של 92%.
נוכח האמור עותרת התובעת לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד; הפסדי שכר לאם התובעת; עזרת בני משפחה וצד ג' לעבר ולעתיד; הוצאות רפואיות ופרא רפואיות לעבר ולעתיד; הוצאות שיקומיות וסיעודיות לעבר ולעתיד; הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד; כאב וסבל; הפסד פנסיה; התאמת דיור; טיפול נפשי; ייעוץ מיני; דמי הבראה ודמי חופשה.
3. הנתבע כופר בטענות המופנות כלפיו ובחבותו לפיצוי התובעת, וכן דוחה את הטענות בדבר התרשלותו ותוצאותיה הנטענות. לדברי הנתבע נובעת נכותה של התובעת
"בשל פגמים מולדים ו/או בשל אירועים אחרים אשר אירעו לתובעת לאחר לידתה ובמהלך חייה..." (סע' 5.1 לכתב ההגנה), ומכל מקום, לגרסתו, לא נפל כל פגם בטיפול באם התובעת מרגע קבלתה בבית החולים ועד לידת התובעת. עוד טוען הנתבע, כי יש לדחות את התובענה מחמת התיישנות ו/או שיהוי.
חוות דעתו של דר' אהרן ערן
4. דר' ערן מציג את עצמו בחוות דעתו כ"
מומחה ברפואת נשים, מנתח, מיילד ובדיקות אולטרה-סאונד". מחוות דעתו של דר' ערן עולה, כי אם התובעת התקבלה לבית החולים בצהרי יום 21.8.81
"עקב ירידת מי שפיר מוקדמת בשבוע ה- 35 להריונה". דר' ערן מציין, כי ההריון נשוא התובענה הינו הריונה השלישי (?) של אם התובעת, ובעברה יש לציין שתי לידות והפלה אחת, ובאשר להריון נשוא כתב התביעה - מחוות הדעת עולה, כי אם התובעת סבלה במהלך השליש הראשון והשני להריון מדימומים לדניים לסירוגין.
למחרת קבלתה של אם התובעת לבית החולים, ביום 22.8.81
"החלו צירים שהתבטאו בכאבי בטן תחתונה ודימום לדני". אם התובעת הועברה לחדר לידה, ולדברי דר' ערן "
אין רשומה רפואית אשר מתעדת את הבדיקה וממצאיה בקבלתה, ואין רשומה רפואית המתעדת את האירועים במהלך אשפוזה עד להעברתה לחדר לידה". עוד מציין דר' ערן, כי
"אין רשומה רפואית המתעדת את מהלך הלידה. וכי ישנו בנמצא גליון פרטוגרם" אשר מתעד בדיקה בשעה 11:00 ובשעה 12:00 בלבד, וליד הכותרת "
דפיקות לב העובר" נרשם
"שינויים קשים בדופק
", וכן אין תיעוד לגבי מהלך הלידה לאחר השעה 12:00 ועד השעה 13:10 עת חולצה התינוקת באמצעות שולפן ריק. ניטור דופק העובר ופעילות הרחם החל בשעה 11:00 והסתיים בשעה 12:35, כ-35 דקות טרם חילוץ התינוקת בשעה 13:10. אין תיעוד על תלונות היולדת אודות סחרחורת, חולשה, הרגשה רעה וכאבים בלתי נסבלים ללא הפוגות בבטן תחתונה במהלך הלידה. אין עדות "
כי עוד טרם חילוץ העובר מאבדת רחל (אם התובעת - ד.ג.)
את הכרתה עקב דימום קשה. הרשומה הרפואית כוללת רשומות שנכתבו בדיעבד וללא ציון שעת כתיבתם...". דר' ערן ממשיך ומציין, כי
"תחת השעה 13:10 נכתב:
"שינויים קשים בדופק, קיבלה פטידין 50 מ"ג, פנרגן 25 מ"ג תוך ורידי. הדופק הגיע ל- 140. ירידה בדופק מתחת ל- 100, חשד להיפרדות שלייה. הוחלט לסיים עם ואקום. נולדה בת באפגר 2-0, אספיקציה קשה, בוצעה אינטובציה, היולדת דיממה. הפרעות בקרישת דם. קיבלה 4 מנות דם, 4 פלזמה, פברינוגן ונוזלים".
דר' ערן סקר את מהלכי הצוות הרפואי מאז קבלתה של אם היולדת ללידה ועד הלידה עצמה, והגיע למסקנה, כי הצוות התרשל בהיבטים הבאים: לא בוצעה ליולדת בדיקה קלינית לפני ובמהלך הלידה; לא נערך דיון בהתייחס להתכווצויות הרחמיות התכופות - טטניה, והדימום שהתגבר; אין תיעוד על מידת היפרדות השלייה; עבר זמן ארוך מאוד בין תחילת הדימום ועד לביצוע הלידה, דבר שגרם
"לתחלואת התינוקת וסיכן את חיי היולדת"; לא הייתה תגובה הולמת לירידה בדופק העובר ולקצב הלב הסינוסואידלי; לא הייתה התייחסות נאותה לניטור העובר ולא נלקחה בדיקת PH עוברי לשלילת מצוקת העובר; הייתה התעלמות מאבחנה של חשד להיפרדות שלייה; לא נלקחה בדיקת PH בסמוך לאחר הלידה; לא בוצע ניתוח קיסרי דחוף
"עת נצפתה עדות למצוקת העובר בניטור שהייתה מלווה עם דימום לדני", ובמקום לפעול לסיום הלידה במהירות, ניתנו לה פטידין ופנגרן שגרמו לדיכוי נוסף של העובר;
חוות דעתו של פרופ' עמוס קורצ'ין
5. פרופ' קורצ'ין - נוירולוג ופרמקולוג בהכשרתו - הגיע למסקנה, כי התובעת סובלת מנזק קשה כתוצאה ישירה מהליך הלידה.
"נזק זה נגרם כתוצאה מהפסקה באספקת חמצן למוח, בגלל העדר נשימה ופעולת לב". פרופ' קורצ'ין מציין בחוות דעתו, כי
"ציון האפגר היה נמוך מאוד, וזאת לאחר נסיונות החייאה ממושכים". פרופ' קורצ'ין מסביר בחוות דעתו, כי
"המוח הינו האיבר הרגיש ביותר לנזק אנוכסי כזה, והפגיעה במקרה הנוכחי הייתה קשה מאוד", ולפיכך, מסקנתו הינה, כי הפגיעה הנוירולוגית והשכלית הקשה ממנה סובלת התובעת, הינה תוצאה של הנזק האנוכסי,
"מה גם שלא אותרה כל סיבה אפשרית אחרת לנזק המוחי החמור".
פרופ' קורצ'ין קבע את נכויותיה של התובעת כדלקמן:
בשל הפיגור השכלי - 50% נכות לפי תקנה ד' 2 לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
בשל השיתוק מימין - 70% נכות לפי תקנה 29(1) א' III לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
בשל התנועות הבלתי רצוניות - 20% - 30% נכות לפי תקנה 29 8 I (דו צדדית).
חוות דעתו של פרופ' יצחק בליקשטיין