פסק דין
בנק לאומי לישראל נגד רוזן
בפניי תביעה כספית בסך 58,314 ש"ח, אשר הוגשה על ידי התובע בגין חוב, שלטענת הבנק, נוצר בחשבון הנתבעת ובעלה. התביעה במקור הוגשה נגד שני נתבעים, הנתבעת ובעלה, נגדו ניתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן.
תמצית טענות הבנק
ביום 30/11/86 פתחו הנתבעת ובעלה את החשבון המקורי שמספרו 285638/54 בסניף המרכזי בתל אביב, (להלן - "החשבון הישן").
ביום 16/02/07, עקב פילוג סניף תל אביב, הועבר החשבון לסניף נס ציונה, ונפתח כחשבון מס' 12764/41 (להלן: "החשבון החדש").
לטענת הבנק מדובר באותו חשבון, באותם מסמכי פתיחת חשבון עליהם חתמו הנתבעת ובעלה בעת פתיחת החשבון הישן ובאותם בעלי חשבון. מסמכי פתיחת החשבון הישן הועברו כפי שהם לחשבון החדש, מבלי שהיה צורך לחתום על מסמכים חדשים.
בעת פתיחת החשבון הישן, חתמו הנתבעת ובעלה על הסכם תנאים כלליים לניהול חשבון, לפיו, בין היתר, כל יתרת חובה בחשבון תישא ריבית אשר תהיה נהוגה בבנק. עוד נקבע בהסכם, כי הבנק רשאי לדרוש את סילוק יתרת החובה בצירוף קרן, ריבית, עמלה והוצאות (להלן: "ההסכם").
נכון ליום 04/12/09, יתרת החובה בחשבון החדש הייתה בסך 56,470 ₪ והריבית חושבה עד ליום 30/09/09, כאשר שיעור הריבית אצל התובע הינו 15.90% לשנה, כפי שנקבע בהסכם ועד ליום הגשת התביעה, יש להוסיף ריבית בסך של 1,844 ₪.
מטעם הבנק הגישו תצהירים מר דוד פנדו - מנהל סניף נס ציונה, והגב' רודה אנסטסיה - פקידת הבנק בסניף נס ציונה.
דוד פנדו שעובר להכנת התצהיר, עיין בדף המרשם של הלקוח, שם מצוין מי הם בעלי החשבון, דרישות הלקוח וחתימות המורשים בו, הצהיר כי החשבון המקורי / החשבון הישן נפתח ביום 30/11/86, בסניף המרכזי בתל אביב שמספרו היה 285638/54, וביום 16/02/07, עקב פילוג סניף תל אביב והעברת החשבון לסניף נס ציונה, הועבר החשבון לסניף נס ציונה, ונפתח כחשבון מס' 12764/41, הוא החשבון החדש.
על פי נהלי הבנק, כך הצהיר מר פנדו, בעת פתיחת חשבון חדש בעלי חשבון נדרשים לחתום על הסכם תנאים כלליים לניהול חשבון. במקרה נשוא תביעה זו, לא נמצא עותק מההסכם שנחתם על ידי הנתבעת ובעלה בעת פתיחת חשבון הישן ואף לא צילום ממנו. על פי תצהירו, החשבון החדש הינו המשך ישיר של החשבון הישן, ובהליך של העברת חשבון מסניף לסניף, לא בהכרח מחייבים את הלקוח להגיע ולחתום על מסמכי פתיחת חשבון, כפי שנעשה, כנראה, במקרה דנן.
בהתאם לעדותו, מיום פתיחת החשבון, הן הישן והן החדש, התנהלה בו פעילות כספית שגרתית של הנתבעת ובעלה, הן בסניף בתל אביב והן בסניף בנס ציונה, כולל תשלומים באמצעות כרטיס אשראי של "ויזה", תשלומים לחב' ביטוח, תשלומים לחב' חשמל, לרשות השידור, לחברת הכבלים, תשלומי משכנתא לבנק לאומי ומשכורתה של הנתבעת כשכירה הופקדה בכל חודש לחשבון. בדפי החשבון, ניתן לראות כי החשבון התנהל באופן שוטף ורציף, וביום העברתו מסניף תל אביב לסניף נס ציונה (16/02/07), יתרת החובה בו הייתה 21,700.
מר פנדו מוסיף בתצהירו, כי ביום 17/08/03, חתמו הנתבעת ובעלה על טופס הצהרה לגבי נהנה ובעל שליטה שהצריך את חתימת שני בעלי החשבון. לגרסתו, העובדה שבפועל גם הנתבעת וגם בעלה חתמו על הטופס, מחזקת את גרסתו, כי גם הנתבעת וגם בעלה חתמו על מסמכי פתיחת החשבון הישן, שכאמור, לא נמצא עותק ממנו.
בחקירתו השיב, כי מסמכים בבנק נסרקים ומסמכי החשבון לאחר מכן נגנזים, אך הוא לא ביקש את המסמכים מהגניזה. בכל מקרה, למיטב ידיעתו, התיק המקורי של הנתבעת ובעלה, לא נמצא לאחר שהוקלד למחשב ונסרק וכלל אינו בטוח שמסמכים אלה נסרקו.
מי שהחתים את התובעת ובעלה על מסמכי פתיחת החשבון, הוא פקיד הבנק בפניו נפתח החשבון, ובמקרה זה בסניף בתל אביב, והחשבון עבר AS- IS, לסניף בנס ציונה.
לגרסתו, חברת ח.ד.ר.ד אשר הייתה בבעלות בעלה של הנתבעת ושותפו לעסקים, לא צורפה לחשבון בסניף נס ציונה, וככל שצורפה, היה זה בסניף בתל אביב. הסניף בנס ציונה קיבל את החשבון כפי שהוא מתנהל שם וכאשר החשבון עבר לסניף נס ציונה, בעלי החשבון היו שלומית ודוד רוזן / הנתבעת ובעלה, ללא חברת ח.ד.ר.ד.
מקור החוב לדבריו, הינו הלוואה שלא נפרעה ויתרת חובה בחשבון העו"ש, ולמיטב זכרונו, אין הוראה בחשבון לפיה נדרשות שתי חתימות של בעלי החשבון ביחד לפעולה בו. ככל שהיה ברצון בעלי החשבון לקבוע כי יש צורך בחתימת שניהם כדי לפעול בחשבון, היה עליהם לחתום על כך בעת פתיחת החשבון.
בחקירתו, העיד מר פנדו, כי הבנק לא מזמין בעלי חשבון לחתום על מסמכי פתיחת חשבון בעת העברת החשבון מסניף לסניף. ולגרסתו, אם היו מבקשים בעלי החשבון לצרף שותף נוסף לחשבון, היו נדרשות חתימות שניהם.
פקידת הבנק, אנסטסיה רודה, הצהירה כי במקרה כגון נשוא תביעה זו, בו לא נפתח חשבון חדש בסניף נס ציונה לנתבעת ובעלה, אלא החשבון הועבר מסניף לסניף, לא בהכרח בעלי החשבון חותמים על מסמכים חדשים לפתיחת חשבון. לדבריה, אכן בעלה של הנתבעת ביקש "להוציאה מהחשבון" אך לא ניתן היה להיענות לבקשתו, כיוון שהחשבון היה ביתרת חובה – ולדבריה הייתה חבות משותפת בחשבון, וכך הוסבר לבעלה של הנתבעת.