ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
1944-10
15/11/2010
|
בפני השופט:
הדס יהלום
|
- נגד - |
התובע:
ראיד מנסור
|
הנתבע:
בטוח לאומי
|
פסק-דין |
פסק דין
1. הוגש ערעור על החלטת הועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 9/9/09.
2. הועדה קבעה בהחלטתה כי למערער דרגת אי כושר בשיעור של 65%, החל מיום 1/5/09.
3. ביום 2/6/10 נערך דיון הערכה מוקדמת. המערער לא התיצב לדיון.
4. במהלך הדיון, טען ב"כ המל"ל להתישנות.
נטען שהחלטת הוועדה נשלחה אל המערער ביום 17/9/09 ואילו הערעור הוגש ביום 28/2/10, לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק.
5. בתגובה בכתב שהגיש המערער, נטען כי בשל היותו נרקומן בגמילה ובעל נכות פסיכיאטרית, לא היה באפשרותו להבין את הדרישות ממנו ולדייק בתאריכים.
6. המוסד הגיש הודעה בה הודיע כי הוא עומד על טענת ההתיישנות שכן מדובר בהתיישנות של מעל 5 חודשים.
כן נטען שהנכות הנפשית של המערער הינה בשיעור של 20% ואינה עולה כדי מחלת נפש.
לאחר עיון בכלל המסמכים בתיק בית הדין, להלן החלטה בסוגית ההתישנות.
7. תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות) התשל"ז-1977 (להלן: "התקנות") קובעת:
"ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי תוך 30 יום מהיום שנמסרה ההחלטה למערער".
8. בית הדין אינו מוסמך להאריך את המועדים שנקבעו בתקנות.
עב"ל 1281/00 אבו גמאע- המוסד לביטוח לאומי, פד"ח לח' 853.
9. המערער בתגובתו אינו מכחיש כי החלטת הוועדה התקבלה אצלו בסמוך לשליחתה, בחודש ספטמבר 2009.
לא הוגש תצהיר כלשהו מטעם המערער, ודאי לא כזה המכחיש שקיבל את ההחלטה.
10. הערעור הוגש ביום 28/2/10, כחמישה חודשים לאחר קבלת החלטת הועדה.
11. נראה כי המערער מבקש להיבנות על סעיף 11 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 הקובע כדלקמן:
"בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לעניניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס; היה עליו אפוטרופוס, לא יבוא במנין הזמן שבו טרם נודעו לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה."
12. בענין זה נקבע: