זיכוי מעבירת שימוש חורג בסככות ובקרקע לשם החזקת דיר כבשים מהמאה הקודמת במושבה יבנאל

1. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של שימוש חורג בסככות בשטח של כ-700 מטר, ובקרקע, ללא היתר כדין, לשם החזקת דיר כבשים. על פי הנטען בכתב האישום, המדובר בשימוש חורג במבנים ובקרקע, ככל שייעוד הקרקע הינו למגורים.

2. הנני מציינת כבר עתה (כמצוות המחוקק), כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם.

3. אין מחלוקת שמדובר במבנים שנבנו לפני שנים רבות. אין בידי המאשימה להצביע על מועד הקמתם. לטענת הנאשמים, הינם מחזיקים בשתי סככות ומתבן שהוקמו בשנות ה-40 ועוד בטרם חקיקת חוק התכנון והבניה (התשכ"ה-1965). לטענתם, אף פעולות השיפוץ האחרונות בסככות בוצעו לפני למעלה מ-35 שנה. המאשימה לא סתרה טענות אלה.

4. בנסיבות המתוארות, אין מחלוקת שעבירת הבניה (גם אם בעת שהמבנים הוקמו על ידי הנאשם 2 בזמנו, הוא לא פעל להוציא היתר כדין), התיישנה, זה מכבר. יתרה מכך, על פי טענת הנאשמים (שלא נסתרה), מדובר במבנים שמאז הקמתם, בשנות ה-40 של המאה הקודמת, משמשים בפועל, כדיר צאן.

5. ב"כ המאשימה טוען כי עבירת השימוש (להבדיל מעבירת הבניה), אינה מתיישנת. כמו כן, הוא מבקש מבית המשפט לפעול לפי הוראות סעיף 212 לחוק וליתן צו הריסה או צו איסור שימוש במבנים, על פי סמכותו, גם בשעה שעבירת הבניה, התיישנה, וזאת לאור עבירת השימוש החורג. בקשה אחרונה זו מבוססת על טענתו שכל שימוש במבנים העומדים בשטח ללא היתר, הינה עבירה של שימוש חורג מתמשכת. האינטרס הציבורי נובע לטענתו מהמטרד הנטען, הנגרם לשכניהם של הנאשמים, מדיר הצאן המתנהל בהם.

6.         אין מחלוקת שהנאשמים מחזיקים מזה שנים רבות (בערך ממועד קום המדינה), במשק חקלאי ביבנאל. הנאשם 2 החל להחזיק עדר כבשים במקום לפני שנים רבות והמבנים נשואי האישום משרתים שימוש זה, כדיר לצאן (הסככות ומתבן). הנאשם 2 הינו היום זקן בימים והנאשם 1, הינו בנו, אשר גדל במשק וממשיך להחזיק, ביחד עם אביו, בעדר הצאן, לצורכי פרנסתם. כיום, לטענת הנאשם 1, העדר מונה כ-150 כבשים, היוצאים בבוקר להר ושבים בערב לשהות בשטח הסככות/דיר.

7.         ב"כ הנאשמים טוענים לשיהוי ארוך ומתמשך של הרשויות והעדר סבירות קיצונית, בנקיטת ההליכים, דהיום. כמו כן, אין מחלוקת שקיימים מבנים דומים ישנים, ללא היתר, במשקים חקלאיים נוספים ביבנאל, המשמשים למטרות דומות, כולל להחזקת בעלי חיים (כולל כבשים) וכן גם למטרות חקלאיות, אחרות. אין מחלוקת שהמאשימה לא יזמה נקיטת הליכים, כנגדם.

8.         ההחלטה לנקוט בהליכים, במקרה דנן, נבעה ממכתבי תלונה שהוגשו בחתימת השכנים. המדובר בשכנים אשר רכשו בשנים האחרונות בתי מגורים שנבנו בחלקה הסמוכה והגובלת למשק של הנאשמים, כל זאת לאחר שהיעוד החקלאי של החלקה שעליה נבנו בתי המגורים שונה, מיעוד "חקלאי", ליעוד ל-"מגורים".

9.         ביום 29.4.07 וביום 23.1.08 הוגשו ליושב ראש הועדה מכתבי התלונה מטעם אותם השכנים (ת/4 ו-ת/5). הם טענו כי מאז כניסתם לבתי מגוריהם, כ-6 שנים קודם לכן, הם סובלים מהדיר של הנאשמים, שהינו מפגע תברואתי המביא זבובים וריחות רעים, וכן כי מצבם הפיזי של המבנים אינו נעים לעין. במכתב מ-23.1.08 טען ב"כ אחד מהשכנים, כי השימוש בסככות הינו בניגוד לחוק וללא היתר ודרש מהועדה לנקוט בהליכים. 

10.        מפקח הועדה (ע.ת 1), נשלח לבדיקה בשטח וערך דו"ח. הוא ציין כי הסככות קיימות ללא היתר בניה ו/או שימוש חורג באזור מגורים (ראה נ/1 ו-ת/1).

11.        המבנים נצפים בתמונות ת/2 ו-ת/3. תמונות אלה מציגות אף את הבעיה האמיתית, הנעוצה בקרבה שבין בתי המגורים שנבנו, לבין המשק של הנאשמים ודיר הצאן שלהם.

12.        ב"כ המאשימה טען בסיכומיו, כי ננקטו הליכים כנגד הנאשמים (ולא כנגד אחרים במושב עם מבנים דומים), מאחר ולא יתכן שהנאשמים ימשיכו להשתמש במבנים בלתי חוקיים אלה, מול שורת בתי המגורים. מטרת הצו החילופי המבוקש, בין אם להריסה או לצו האוסר את השימוש במבנים (ללא הרשעה), הינה להשיג את הרחקת מקום החזקת העדר מהשכנים, שנכנסו להתגורר בבתיהם, בחלקה הסמוכה (כאמור לעיל). למרות שהנאשמים הגישו בדיעבד בקשה למתן היתר (לגיטמציה) לסככות ולמתבן הקיימים, בעקבות נקיטת ההליכים בתיק זה כנגדם, רבים הסיכויים כי הבקשה תידחה על ידי הועדה, בשל קרבת הדיר, לאותם בתי המגורים, דהיום.

13.        לטענת ב"כ הנאשמים, מדובר בשיקולים זרים ובמטרדים נטענים, שלא הוכחו, על כן יש  לזכות את הנאשמים מעבירת השימוש החורג שיוחסה להם. כמו כן, אין מקום להיעתר לבקשה החליפית, למתן צו הריסה או איסור שימוש על פי הוראות סעיף 212 לחוק, בנסיבות  של תיק זה.

14.        הנני סבורה שהצדק עם הנאשמים, מהטעמים  שיפורטו להלן.

15.        אין מחלוקת שהשכנים לא העידו בפני בית משפט ולא הובאו כל ראיות המבססות את טענת המטרד של השכנים. טענת המטרד אף אינה רלוונטית, בפני עצמה, לבחינת שאלת עצם ביצוע עבירת השימוש החורג המיוחסת לנאשמים. שאלת קיום המטרד יכולה להיות רלוונטית, בבוא בית משפט לדון בבקשה להריסה/הפסקת שימוש, ללא הרשעה על פי הוראות סעיף 212 לחוק, מקום שמוצגות ראיות ישירות אודות המטרד בפני בית המשפט. גם במקרה שכזה, יש  חובה לבחון באם בוצעה עבירה על פי הוראות החוק, גם אם לא ניתן להרשיע את הנאשמים בגינה (כפי שיפורט להלן).

16.        אין מחלוקת שדיר הצאן קיים עשרות רבות של שנים והיה גלוי לעין, במועד שבתי המגורים הסמוכים נבנו ובמועד שהמתלוננים רכשו את בתי מגוריהם. הרוכשים גם היו מודעים לקרבתו, לבתים אלה.

17.        אין מחלוקת שתוכנית מספר 704 ג', שהופקדה בשנת 1969, היתה בתוקף עד לשנת 1996. בתוכנית זו, יועדה חלקת הנאשמים "למגורים א'". בטרם מתן תוקף לתוכנית, גם אם היעוד הקודם היה חקלאי, אין מחלוקת שהנאשמים (כמו יתר ותיקי המקום), התגוררו בנחלתם, לצד העיסוקים החקלאיים שהם ניהלו בנחלה. בתוכנית הנ"ל,  צויינו הוראות מפורשות, באשר לאופי ולשימוש במבנים ובקרקע, שיועדו למגורים א', בהתאם לאופי המושבה.

18.        כך, צויין בסעיף ד' 1 לתקנון שעל אף שהקרקע והבניינים ישמשו רק לתכליות שפורטו בתוכנית:                                                                                                                      

'מקום שמשתמשים בשעת כניסת תוכנית זו לתוקפה בקרקע או בנין שימוש כלשהו, פרט לשימוש המסומן ברשימת התכליות לגבי האזור בו נמצאים-, אפשר להמשיך להשתמש בקרקע או בבנין לאותו תכלית, עד שיחול שינוי בהחזקתם או בבעלות על הקרקע או הבנין.'