ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
|
3034-07,6099-07
23/07/2007
|
בפני השופט:
א. שיף
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד גב' עלית אפשטיין
|
הנתבע:
1. אביעד בן אהרון שמואל
2. יליד 1980 ת"ז 037491644
3. חיים בן יוסף ציצואשוילי
4. יליד 1982 ת"ז 060521432
עו"ד עמית פרנטי
עו"ד אודי גנון
עו"ד סטינגר נורית
|
| החלטה |
בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק").
א.
תמצית כתב האישום
המבקשת, טוענת כי המשיבים קשרו קשר לסחוט מאדם (המתלונן, מר עופר בן אמוץ) באיומים סכום כסף, על רקע חוב כספי. נטען כי אל המשיבים הועברו לגבייה בסביבות החודשים אפריל-מאי 2007 שיקים של המתלונן שלא כובדו. במועד מאוחר יותר קשרו כאמור המשיבים 1 ו-2 קשר לסחוט מהמתלונן סכום העולה על הסכומים הנקובים בשיקים שהועברו לגבייה.
המבקשת טוענת כי המשיב 1 נקט איומים טלפוניים לפגיעה במתלונן ובילדיו. נטען, כי המשיב 1 דרש סכומי כסף העולים על גובה החוב. עוד נטען כי משאמר המתלונן כי יפנה למשטרה השיב לו המשיב 1 כי "נזרקו רימונים על שוטרים בנהריה" ושיגיד לשוטרים "שהם על הזין שלו".
כמו כן נטען, כי במועד לא ידוע אחר, איים המשיב 1 על המתלונן בבית העסק שלו ביחד עם אדם נוסף. להתרחשות זו היה עד ידידו של המתלונן (מר משה רוטשטיין) שניסה להרגיע את רוחו של המשיב 1. בתגובה לכך, נטען כי המשיב 1 צעק עליו ואיים עליו "אני אפוצץ אותך".
בהמשך לכך נטען כי, מספר ימים לאחר אירוע זה הגיע המשיב 2 לבית העסק בליווי אדם נוסף. נטען כי המשב 2 העביר למתלונן מכשיר טלפון סלולרי על מנת שישוחח עם המשיב 1 בעניין התשלום, וכן הורה המשיב 2 למתלונן לשלם את הכסף. נטען כי גם במועד נוסף התקשר המשיב 2 למתלונן ודרש ממנו באיומים לשלם.
המבקשת טוענת, כי ביום 25.6.07 התקיים מפגש בין המתלונן לבין המשיב 2 בבית העסק. המפגש היה מבוקר על ידי המשטרה ונכח בבית העסק שוטר במהלכו. במעמד זה, נטען כי המשיב 2 שוחח בטלפון עם המשיב 1 באשר לדרישת התשלום, וכן שוחח המשיב 2 עם המתלונן, וקיבל לידיו מהלה סך של 3,000 ש"ח.
נטען כי בעשותם את המעשים המתוארים קשרו המשיבים יחדיו קשר לסחוט באיומים כסף מהמתלונן. איומיהם הנטענים של המשיבים הועברו למתלונן בהתנהגות ובע"פ, לפגיעה שלא כדין בגופו או בגופו של אחר, ברכושו ובפרנסתו. בכך, הטילו המשיבים לכאורה אימה על המתלונן, על מנת שישלם להם את הסך הנדרש, ואף עלה בידם לגבות מן המתלונן באופן זה סך 3,000 ש"ח כמתואר.
לפיכך הואשמו המשיבים בעבירה של
קשר לפשע (סחיטה באיומים) לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של
סחיטה באיומים לפי סעיפים 428 סיפא + 29(א) + 29(ב) לחוק העונשין.
ב.
הבקשה שבפניי
באשר לקיומן של ראיות לכאורה, נטען בבקשה כי למבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, לרבות: הודעותיו של המתלונן, שיחות מוקלטות בין המתלונן לבין המשיבים, וגרסאות מחזקות של עדים נוספים.
באשר למסוכנותם של המשיבים, נטען כי למשיבים עבר פלילי, למשיב 1 עבר פלילי מכביד, ובמועדים הרלוונטיים הוא היה אסיר ברישיון, כאשר מאסר ע"ת תלוי ועומד כנגדו.
עוד נטען כי כי קיים יסוד לחשש סביר כי שחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי המשפט, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.
בנוסף נטען, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בתנאי שחרור שפגיעתם בחירותם של המשיבים פחותה.
ג.
טיעוני ב"כ המשיבים
אליבא דב"כ המשיבים, המתלונן מעליל על מרשיהם מעשי סחיטה שלא היו ולא נבראו. הוא מסר שיקים ללא כיסוי של עובדת פיליפינית ועתה הוא מנסה להתחמק מתשלום חובותיו באמצעות עלילות שווא. לטענתם, המדובר בניסיון גבייה לגיטימי של חוב שחב המתלונן למשיבים.
כל אחד מהסנגורים הצביע על מה שנראה לו כדלות בראיות התביעה ופרכות בתלונה שהגיש המתלונן. עוד נטען, כי בהתחשב בכל הנסיבות, ראוי לכל היותר להסתפק בחלופת מעצר. ב"כ המשיב 1 הסכימה לחלופת "מעצר בית" מלא באיזוק אלקטרוני וב"כ המשיב 2 טען כי בהתחשב בנסיבות ראוי שהתנאים המגבילים כלפי מרשו יהיו פחותים מאלה שיקבעו, אם יקבעו, כלפי המשיב 1.
ראוי איפוא תחילה לבדוק התשתית הראיתית שהונחה בפניי.
ד.
בחינת התשתית הראיתית כנגד המשיב 1