השופטת י' שיצר
:
כללי:
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט מ' פלד), מיום 29/04/04 בת"פ 9658/01. המערער הורשע בעבירה של הפרת סודיות, לפי סעיף 16 ל
חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 (להלן:
החוק).
עיקרי העובדות:
2. בין גבריאל בן חיים (להלן:
המערער) לבין שבתאי בלי (להלן:
המתלונן), התנהלו הליכים משפטיים. בין היתר התנהל הליך משפטי בע"א 3505/99, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן:
ההליך האזרחי), שבו הגיש המתלונן בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון.
3. על פי כתב האישום - המערער, שעבד כמוציא לפועל במס הכנסה, חדר למאגרי המידע במחשב, במועדים שונים בין החודשים מרץ ליוני 2000, וביצע עשרות שאילתות על מנת לאסוף מידע בנוגע למתלונן.
4. המערער גילה את המידע שהשיג במכתב אותו שלח לעו"ד רבקה אדלר מהאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים (ת/1), ובהודעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, במסגרת ההליך האזרחי (ת/2).
סעיף 5 לכתב האישום מייחס למערער גילוי של פרטי מידע, אשר הושגו באמצעות השאילתות ממאגרי המידע, כדלקמן:
א. למתלונן מספר ציבורי להפעלת מונית אותו רכש בסכום של 118,332 ש"ח בתאריך 13/07/99, ומספר רישיון המונית הוא 14583 (סעיף 5(א) לכתב האישום);
ב. בתאריך 01/08/99 רכש המתלונן מונית מתוצרת סקודה משנת יצור 1999 ומספר רישוי 4774225, ולאחר מכן מכר אותה (סעיף 5(ב) לכתב האישום);
ג. בשנת המס 1999 היה למתלונן מחזור הכנסות של 208,580 ש"ח (סעיף 5(ג) לכתב האישום);
ד. בתאריך 13/11/99 יצא המתלונן לחו"ל, וחזר בתאריך 22/11/99 (סעיף 5(ד) לכתב האישום);
ה. המתלונן ירש זכויות ברבע דירה, מאביו יהושע בלי ז"ל (סעיף 5(ה) לכתב האישום).
5. על יסוד עובדות אלה, הואשם המערער בעבירה של הפרת סודיות לפי סעיף 16 לחוק.
ההליך בבית משפט קמא:
6. המערער הודה בבית משפט קמא כי חדר למאגרי המידע לצורך הצגת שאילתות בנוגע למתלונן, אך הכחיש כי עשה שימוש במידע שהתקבל. לגירסתו, כל הפרטים בנוגע למתלונן שהופיעו בת/1 ו- ת/2 ושפורטו בכתב האישום, היו ידועים לו ממקורות אחרים, דהיינו: ממסמכים שהמתלונן הגיש במסגרת ההליכים האזרחיים ביניהם ומחקירות שערך לגבי המתלונן, עוד טרם ביצע את השאילתות. בין היתר, הובא המידע לידיעתו דרך אחיו, שהוא נהג מונית, וכן על-ידי נהגי מוניות שעבדו בתחנה בה עבד המתלונן.
לטענת המערער, היה עליו להתאמן בהפעלת מאגרי המידע הממוחשבים במסגרת עבודתו, והוא בחר לבצע את השאילתות על-ידי הזנת פרטיהם של המתלונן ובני משפחתו, מאחר וכל הפרטים בנוגע למתלונן היו ידועים לו (ראו: פרוטוקול דיון מיום 23/02/04 ובעיקר עמוד 17, שורות 14-16, 23-25; ראו גם: ת/3, עמוד 4 שורה 41; ת/5, עמוד 8 שורה 8).
7. בית משפט קמא קבע, כי חלק מהפרטים שהופיעו בת/1 ו- ת/2, דהיינו, הזכות הציבורית להפעלת מונית והזכויות בדירה שירש המתלונן מאביו המנוח (סעיפים 5(א) ו- 5(ה)), אכן הגיעו למערער עוד בטרם נכנס למאגרי המידע, אך המערער אישר מידע זה שוב ושוב באמצעות הקשת פרטי המתלונן במחשב.
אשר לרכישה ולמכירה של המונית מדגם סקודה (סעיף 5(ב)), נקבע כי המערער לא ביצע כל עבירה, מאחר ולא הוכח שהמערער הוציא מידע זה ממאגרי המחשב.
אשר לנסיעתו של המתלונן לחו"ל (סעיף 5(ד)), ציין בית משפט קמא כי המערער לא אישש גרסתו כי הפרטים נודעו לו מאחיו ומנהגי מוניות אחרים, ואילו לגבי המידע בדבר מחזור ההכנסות של המתלונן (סעיף 5(ג)), קבע בית משפט קמא כי המערער לא יכול היה ללמוד על מידע זה אלא ממאגרי המידע.
8. עוד קבע בית משפט קמא כי טענת המערער, לפיה ביכר לערוך את אימוניו במחשב באמצעות הזנת פרטי המתלונן בשאילתות, אך מתוך נוחות "
כי הפרטים שלו תמיד היו לי בראש" - היא טענה מיתממת שאין עמה ממש. בית המשפט הגיע למסקנה כי השאילתות שביצע המערער, נועדו לצורך "
דליית פרטים טריים על המתלונן", ולצורך אימות המידע שצבר לגביו ממקורות אחרים.
9. עם תחילת המשפט העלה ב"כ המערער טענה מקדמית, לפיה כתב האישום אינו כולל את כל העובדות הרלוונטיות להתגבשות העבירה. דהיינו, בכתב האישום לא נאמר מהי הפגיעה הממשית שנגרמה למתלונן בשל המעשים המיוחסים למערער ומהן העובדות המקימות אותה, כנדרש לטענתו בהתאם לסעיף 6 לחוק.