1. המערער, קבלן בנין בעיסוקו, חויב בתשלום ארנונה בגין אחזקת מגרש בבעלותו הנמצא בתחום השיפוט של עיריית רעננה (חלקה 142 גוש 6512).
על המגרש הציב המערער מספר מכולות, או קונטיינרים, בשטח כולל של 115 מ"ר, המשמשים אותו לאחסנת ציוד וחומרי בניה.
המשיבות התייחסו למכולות אלה כאל מבנים המשמשים לאחסנה, ומשכך חייבו את המערער בארנונה לפי הסיווג והתעריף החל על מחסנים.
המחלוקת בין הצדדים, שהגיעה לבירור בפני במסגרת ערעור מנהלי שהגיש המערער כנגד החלטת ועדת הערר, אשר דחתה את ערעורם על החלטת המשיבות לחייבו בארנונה, היא בשאלה מה "מעמדם" של קונטיינרים אלה. האם ניתן לראות בהם כמבנים המשמשים לאחסנה, כגירסת המשיבות, שאז חייבים הם בארנונה לפי הסיווג והתעריף הקבוע בצו הארנונה לגבי מחסנים, או שמא מדובר במכולות או קונטיינרים שאינם מחוברים דרך קבע לקרקע, שאז פטורים הם מתשלום ארנונה, כפי שטוען המבקש.
2. טוען המערער כי אין מדובר במבנים, או בבנין, כמשמעותו בפקודת העיריות אלא במכולות שאינן מחוברות חיבור של קבע לקרקע ואף לא לתשתיות כלשהן. השימוש בהן הוא זמני - לתקופת הבניה באתר או במגרש בו הן מוצבות.
מוסיף וטוען המערער כי אף אם יש לחייבו בתשלום ארנונה, הרי יש לעשות כן לפי התעריף החל על "קרקע תפוסה" בשטח של 115 מ"ר, ולא על בסיס התעריף החל על "שטח בנין" הכולל אף מחסנים, כפי שחייבו המשיבות במקרה זה.
המשיבות דוחות טענות המערער וגורסות כי מדובר למעשה ב"מבנה" בשטח של 115 מ"ר, אשר יש לחייבו בארנונה לפי הסיווג והתעריף החל על מבנה זה המשמש, כאמור, כמחסן.
3. חיוב הארנונה ע"י המשיבות נעשה, כאמור, על פי סיווג המכולות כמחסן מכח הוראות סעיף 2.1 לצו הארנונה המגדיר כך סיווג זה.
"בתי עסק, משרדים, בתי ספר פרטיים מכל סוג שהוא, וכל מבנה אחר שאינו משמש למגורים ושלא הוגדר במפורש בחלק זה, לרבות מחסנים, סככות וכדומה".
אין חולק כי המכולות שהוצבו ע"י המערער במגרש משמשות לאחסון ציוד בניה.
משכך, יש לראות בהן כמחסנים הנכללים בקטגוריה או בסיווג הנ"ל.
מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבות כי חיוב בארנונה לפי הסיווג הנ"ל חל אף על מחסנים "עצמאיים" אף אם אין הם מחוברים או קשורים בצורה כלשהי למבנה המשמש ל"בתי עסק" או "משרדים" או "בתי ספר פרטיים", כמפורט ברישא להגדרה הנ"ל.
משנקבע בצו כי סיווג זה יחול הן על בתי עסק ומשרדים ועל
"כל מבנה אחר שאינו משמש למגורים... לרבות מחסנים", המשמעות המתבקשת והמתחייבת מלשון הכתוב היא כי החיוב יחול אף אם במחסנים "עצמאיים", שאינם מחוברים או קשורים לבית עסק או משרד כלשהו, עסקינן.
4. שאלה נוספת המתעוררת בהקשר זה, היא האם המכולות בהן מדובר הן "בנין" כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות.
הגדרה המונח "בנין" בפקודת העיריות כוללת בחובה אף מחסנים, בין שאלה בנויים או יצוקים ממתכת ובין אם מדובר במבנה בלוקים. אף העובדה כי המכולות אינן מחוברות לקרקע עליה הן מוצבות בחיבור של קבע אינה שוללת מהן את צביונם כ"מבנה", ודאי לא את צביונם כמחסנים או כמבנים המשמשים לאחסון ציוד.
נקבע כבר לא אחת כי "זמניותו" של מבנה והעובדה כי אינו מחובר דרך קבע לקרקע, אין בה כדי לשנות את "מבניותו", או את תכונותיו כמבנה, כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות.
(ראה: ע"א 276/98 בימ"ש מחוזי תל-אביב ב.ס.ט חברה לעבודות בניה ופיתוח בע"מ נגד עיריות ראש העין).
5. העולה מכל האמור לעיל הוא כי חיובו של המערער בארנונה בגין המכולות בשטח כולל של 115 מ"ר, שהציב במגרש הנ"ל, נעשה כדין ובמסגרת צו הארנונה הרלבנטי החל על מחסנים כמפורט לעיל.
6. ממשיך וטוען המערער כי במקרים אחרים נמנעו המשיבות מחיוב, קבלנים או אחרים, בתשלום ארנונה לגבי מכולות שהציבו בשטחים למטרות אחסנה או לשימושים אחרים. הוא הופלה, איפוא, ע"י המשיבות לרעה ואין להפליה זו כל הצדקה.