ת"א, תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
14979-01-11,10299-06-11
30/03/2014
|
בפני השופט:
מרדכי בן-חיים
|
- נגד - |
התובע:
דניאלה דורי
|
הנתבע:
ישראל לוינטל
|
פסק-דין |
פסק דין
א.התביעה ובעלי הדין
בפני תביעה ותביעה נגדית אשר הדיון בהם אוחר בהיותם נובעים ממערכת נסיבות זהה: יחסי שכירות בין בעלי הדין.
התובעת בת.א. 14979-01-11 התקשרה עם הנתבע בהסכם שכירות (להלן: "ההסכם") לפיו שכרה ממנו דירה שבבעלותו ברח' העבודה 10 ת"א (להלן: "המושכר") למטרת מגורים, והלינה על נזקים שנגרמו לה בשל אי התאמת המושכר. הנתבע בתביעתו הנגדית בת.א. 10299-06-11 טען כי התובעת פגעה במושכר פגעה במושכר והשחיתה חלקים ממנו.
ב.עיקר טענות התובעת
1.התובעת טוענת כי הנתבע הסתיר ממנה מידע לפיו תקרת המושכר היתה סדוקה וכי הנתבע כיסה אותה ביריעת יוטה. לטענתה קודם לסערה הגשמים והרוחות שפקדה את האזור, ביום 12.2.10 (להלן: "הסערה"), כבר חדרו מים למושכר שגרמו להתנפחות בקירותיו. כמו כן הוצף המושכר כתוצאה מסתימת ביוב.
התובעת טוענת כי חרף פניותיה התמהמה הנתבע עד שתיקן את הליקויים שהתגלעו קודם לסערה.
2.התובעת מוסיפה וטוענת כי במהלך הסערה, עפה ברוח יריעת היוטה, התקרה ניזוקה קשה וכמויות מים רבות חדרו למושכר, מערכת החשמל קרסה ונגרמו נזקים לתכולת המושכר. התובעת וילדיה נאלצו לפנות את המושכר ולהתגורר אצל חברים.
3.לגירסת התובעת, הנתבע נמנע מלהגיב לפניותיה הבהולות ובינתיים קרס ביום 14.12.10 חלק נוסף מן התקרה. באותו יום זימנה התובעת שמאי נזקים אשר העריך את הנזקים לתכולה בסכום של 19,100 ₪ וכי מספר ימים לאחר מכן תיקן חשמלאי שהובא ע"י התובעת את הליקויים במערכת החשמל והתובעת שילמה לו סך 1,200 ₪.
4.התובעת מוסיפה וטוענת כי חזרה עם ילדיה למושכר ביום 21.12.10 כשמצבו הפיזי בכי רע וחלקי תיקרה נופלים ממנו.
5.לגרסת התובעת רק ביום 23.12.10 הגיע הנתבע למושכר מלווה בשמאי מטעמו. כיומיים לאחר מכן ביום 26.12.10 הגיע שוב הנתבע למושכר ללא תאום מראש, והודיע לתובעת כי עליה לפנות את המושכר לאלתר וזאת על מנת לאפשר את תיקונו. כנטען, הנתבע לא הציג לתובעת ולילדיה מקום מגורים חליפי.
6.בעקבות מכתב ב"כ הנתבע מיום 27.12.10 פינתה התובעת את המושכר. קודם לכן, הודיע ב"כ התובעת לב"כ הנתבע כי התובעת מייחסת לנתבע הפרה יסודית של ההסכם.
7.התובעת הודיעה לנתבע בכתב ביום 4.1.11 כי המושכר פנוי וביקשה לתאם עימו מועד למסירת המפתח אך הנתבע התעלם גם מפניה זו.
8.התובעת טוענת כי נגרמו לה, כמו לילדיה הקטינים, עוגמת נפש רבה לאור קריסת התיקרה והתנהלותו המתנכרת של הנתבע. התובעת העמידה את תביעתה בגין פריט זה ע"ס של 50,000 ש"ח (להלן: "נזק בלתי ממוני").
9.בכתב התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבע להשיב לידיה את השיקים שהפקידה בגין דמי השכירות לחודשים פברואר-יולי 2011 שכן התובעת פינתה את המושכר, עפ"י דרישת הנתבע להשיב לתובעת את דמ"ש עבור חודשים דצמבר 2010 וינואר 2011 בסכום של 10,000 ₪.
10.התובעת עתרה איפוא לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין הנזק הבלתי ממוני סך של 19,100 ₪ בגין הנזקים לתכולת המושכר וכן הוצאות נוספות.
התובעת העמידה את תביעתה ע"ס של 90,150 ₪.
ג. עיקר טענות הנתבע
1.הנתבע טען כי ההסכם נחתם ביום 1.6.08 וצירף העתק ממנו לכתב ההגנה שהגיש.
2.הנתבע טען כי פרש על גג בניין המושכר, יריעת שמשונית למתן הגנה נוספת וכי גילה לה עובדה זו מה גם שניתן היה להבחין ביריעה בנקל.