תיק רבני
בית דין רבני אזורי פתח תקווה
|
946589-1
13/03/2014
|
בפני השופט:
1. הרב בנימין אטיאס - ראב"ד
2. הרב דוד מלכא
3. הרב אברהם מאיר שלוש
|
| - נגד - |
התובע:
פלוני
עו"ד קלמן זילבר
|
הנתבע:
פלונית
עו"ד רומי קנבל
|
| פסק-דין |
לפנינו תביעת הבעל לגירושין מיום ד' באב תשע"ג (11.7.2013) ותביעת האישה לשלוםבית מיום כ"ג במרחשוון תשע"ד (27.10.2013).
רקע עובדתי
הצדדים נישאו בנישואין ראשונים לשניהם ביום ז' בניסן תשס"ט (1.4.2009) ולהם שני ילדים משותפים, [נ'] ילידת ו' בכסלו תשע"א (13.11.2010) ו[כ'] יליד י"ח באלול תשע"ב (5.9.2012)
הצדדים גרו ביחידת מגורים הצמודה לבית הורי הבעל במושב [נ'], וזה כשנה, בדצמבר 2012, עזבה האישה את הבית ועברה לגור בבית הוריה ב[י'], הילדה [נ'] שובצה בפעוטון והילד אצל מטפלת, שניהם בקרבת האם בירושלים.
ענייני המשמורת ומזונות הילדים נידונו בביהמ"ש למשפחה וניתנו החלטות מתאימות בעניינם. לכתב התביעה של הבעל צורף תסקיר שירותי הרווחה ממועצה אזורית חבל מודיעין מיום ט' בניסן תשע"ג (20.3.2013) שהוגש לביהמ"ש למשפחה בפתח תקווה. התסקיר מבוסס על פגישות עם הצדדים ומשפחותיהם ועם כל הגורמים המעורבים בטיפול בהם, כולל הפסיכולוגית ד"ר יפה זינגר והפסיכיאטרית ד"ר טלי נחשוני שטיפלו באישה ומסרו את המידע וחוו"ד לשירותי הרווחה. בתסקיר ציינו שירותי הרווחה שהתקיימו שתי ועדות תסקירים ביום 20.2.13 וביום 20.3.13.
המלצת שירותי הרווחה בתסקיר לאור מצבה של האם וחוו"ד הגורמים המקצועיים, שהאם אינה יכולה להיות משמורנית יחידה, ולכן המליצו שהילדים יהיו במשמורת משותפת של שני ההורים, כאשר האם נדרשה להמשיך בטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי שקבלה. ביהמ"ש אישר ההמלצות בתסקיר וקבע משמורת משותפת לילדים ופסק את מזונותיהם.
בדיון הראשון בפנינו ביום ט' במרחשוון תשע"ד (13.10.2013) חזרו הצדדים על טענותיהם בכתבי התביעה כמפורט בפרוטוקול הדיון.
הבעל טען בפנינו שכבר חצי שנה אחר הנישואין החלו אצל האישה התפרצויות זעם ואלימות פיזית ומילולית. לדבריו גם כאשר ביקש ממנה להימנע מאלימות היא השיבה לו שהיא תשתדל אך אינה בטוחה שתוכל למנוע זאת במאה אחוז.
הבעל ציין לדוגמה כמה מקרי אלימות של האישה כנגדו.י במקרה אחד סטרה לו כאשר ראתה שאין דנונה במקרר. במקרה שני סטרה לו בערב פסח כשלא מצאה את המכנסיים של הבת [נ'], ובמקרה שלישי הכתה אותו בפניו כשנתן שוקו חם לילדה.
לדבריו בשלב ראשון הוא לא ידע מה הוא רוצה ביחס להמשך חיי הנישואין, ולכן הואיל והרווחה הורתה לו להתלונן במשטרה ביחס לאלימות האם כלפי הילדה [נ'] הוא הלך למשטרה עם שרוולים ארוכים כדי שלא יראו את סימני האלימות כנגדו, והתלונן רק על האלימות החריגה של האישה כלפי הבת.
הבעל הצהיר בפנינו:
"כיום אני מבקש להתגרש כי אני לא מוכן לספוג אלימות ונשיכות וקללות קשות מאד, ואני מעולם לא החזרתי. ורק בגלל זה אני מבקש להתגרש.
אני מבקש מבית הדין, לא קל לי לבוא ולספר על השנה וחצי של הסבל שעברתי זה קשה ומשפיל מאוד, הטענות מונחים לפניכם, המקרים שהיא הכתה אותי הם לאין ספור ומכיוון שהיו ניסיונות רבים לשקם את זה, וצריך להגיד חמס, אני לא שפן ניסיונות, ואני יכול להראות את האסאםאסים שהיא אמרה לי שאין הבטחות במאה אחוז". (שורות 16-21 לפרוטוקול מיום 13.10.13).
ב"כ הבעל הוסיף שהצדדים היו בטיפול אצל ד"ר צביה יפה גרנות, ובמשך חצי שנה בדקו אם יש סיכוי לחזרה לשלוםבית, ואפשר להביאה לעדות ע"כ בבית הדין.
ביחס להתפרצות האישה כשלא היה דנונה במקרר אמר ב"כ הבעל: "היא התפרצה והשליכה כל מה שהיה במקרר עליו, והוא היה צריך לאסוף את זה" (שורה 27-28).
האישה לא הכחישה את הטענות על אלימות מצדה כנגד הבעל והבת וטענה להגנתה:
"...אחרי ההיריון הראשון היה לי מאוד קשה להתמודד ועזבתי את העבודה שלי כאחות בבי"ח ועברתי לעבוד בטיפת חלב, ובתוך הקושי הזה נכנסתי להיריון שני שגרר קשיים מאוד קשים איתי ועם בן הזוג,
אני לא
מצדיקה את ההתנהגות שלי אבל רק אח"כ הבנתי שהייתי נתונה בדיכאון אחרי הלידה... (שורות 35-38).
"אני אוהבת את [פלוני] ואני באמת אוהבת אותו,
ואני באמת מאמינה שאחרי העבודה הקשה שאני עובדת
עם עצמי ואני הולכת לפסיכולוגית ופסיכיאטרית ואני בסביבה תומכת שדואגת לי ואוהבת אותי, ואני ביקשתי ממנו כמה פעמים שנבוא ונדבר על המצב בינינו לפני שאנחנו הולכים לצעד הזה של גירושין". (שורות 43-45).
האישה נשאלה האם טענות הבעל כלפיה נכונות והשיבה: