סעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה - ניצול לרעה

1.         ביום 19.03.2013 התקיים דיון אשר נסוב סביב בקשתה של המבקשת כי יינתן צו הגנה, בשל פגיעה אשר נגרמה לכאורה, לרכב בו עושה היא שימוש, פגיעה אותה ייחסה המבקשת למשיב, ומשנדחתה בקשתה סברתי כי נכון במקרה זה לעשות שימוש בסעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, ולחייב את המבקשת בהוצאות בשל השימוש לרעה אשר סבור אני כי עשתה בהליך המשפטי (להלן: "החוק למניעת אלימות במשפחה").

2.         אל נוכח העובדה כי המבקשת מיוצגת ע"י עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, התבקשו ב"כ הצדדים להגיש סיכומים לעניין ההוצאות בנסיבות האמורות וזאת עוד בטרם תינתן החלטה בעניין.

3.         ביום 14.04.13 הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, על החלטת בית המשפט הזה, במסגרתה נדחתה הבקשה לצו הגנה.

משכך, הרי שביום 22.04.13 ניתנה החלטה נוספת בה נקבע כי החלטה משלימה לעניין ההוצאות, תינתן עם סיום הליך הערעור ובהתאם לתוצאותיו.

4.         ביום 9.9.13 הוגשה הודעה לבית המשפט ולפיה ביום 28.8.2013 נדחה ערעורה של המשיבה ונפסק כי בשים לב להיקף ומהות ההליך חויבה המערערת לשלם סך של 2,000 ש"ח למשיב.

5.         החלטת בימ"ש זה אשר היתה הבסיס להגשת הערעור כאמור, ראשיתה בכך כי ביום 12.01.2013 הגישה המבקשת תלונה נגד המשיב במשטרת ישראל בגין נזק במזיד לרכב ופגיעה בפרטיות. כבר באותו היום, נעצר המשיב ע"י משטרת ישראל, ולאחר ששהה לילה במעצר, כשהובא לדיון בהארכת מעצרו, הורה ביהמ"ש על מעצר בית למשך 3 ימים ובתנאי שיפקיד המשיב סך של 5,000 ש"ח במזומן, ערבות אישית וערבות צד ג'.

עוד ביום 10.03.2013 סגרה משטרת ישראל את התלונה האמורה כשעילת סגירתה, הוגדרה כחוסר אשמה.

6.         ביום 13.01.2013 הגישה המבקשת בקשה לצו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בתיק ה"ט 22857-01-13 כאשר המבקשת ציינה בפני השופט, בפניו נקבעה הבקשה לצו הגנה, כי מתנהלים הליכים בביהמ"ש לענייני משפחה בראשון לציון.

שהרי עוד ביום 13.05.2012 הגישה המבקשת לביהמ"ש לענייני משפחה בראשון לציון תביעת מזונות ותביעת משמורת אשר נדונו בפני מותב זה ואף הוגשה בקשה לצו הגנה במסגרתה הגיעו הצדדים להסדר ולפיו נדחתה הבקשה לצו הגנה.

7.         כאמור צו ההגנה ניתן ביום 13.01.2013 ע"י השופט בפניו נקבעה הבקשה. במסגרת ההחלטה הורה ביהמ"ש להעביר הדיון לבית משפט זה לצורך דיון במעמד הצדדים שניהם.

משלא היתה מוכנה המבקשת לכל פשרה ולכל הסדר ומשביקשה למצות הלך צו ההגנה עד תום, התקיימו שלושה דיונים נוספים בבית משפט זה, וזאת ביום 30.01.2013, ביום 10.03.2013 וביום 19.03.2013.

8.         בהחלטה מיום 19.3.2013 אשר ניתנה באולם בית המשפט בסופם של הליכי החקירה והבירור סברתי כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש את הבקשה לצו ההגנה.

משההחלטה כאמור, אשר ניתנה באולם ביהמ"ש ובתום הדיון, החקירות והסיכומים, היתה הבסיס לכך שסברתי כי ראוי במקרה זה להטיל הוצאות, הרי שמצאתי להביא ההחלטה ככתבה וכלשונה:

" החלטה

זהו הדיון השלישי בו נדרש בית המשפט לשאלת צו ההגנה אשר ניתן ביום 13.1.13 ע"י כב' השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב.

היה זה לאחר שביקשה המבקשת את בית המשפט כאמור ליתן צו הגנה אל נוכח פגיעות אשר גילתה ברכב בו נהגה, פגיעות אשר ייחסה היא למשיב.

בית המשפט כאמור נתן צו הגנה ודיון במעמד הצדדים נקבע בפניי.

עוד בטרם הדיון, הגיש המשיב בקשה דחופה לביטול צו ההגנה אשר ניתן שלא כדין, כך לדבריו.

המשיב מכחיש בתגובתו מכל וכל את טענותיה של המבקשת כלפיו ומלין כי על אף שלא עשה דבר, הצליחה המבקשת לכלוא בתחילה את המשיב מאחורי סורג ובריח ולאחר מכן במעצר בית והכל נוכח צו ההגנה ותלונתה במשטרה על כי לכאורה השחית את רכבו של אחיה, פעולה אשר כאמור הוכחשה מכל וכל ע"י המשיב.