א.פ. עיצובים - שותפות מוגבלת נ' ויסמן ואח'

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים , או מי מהם, לפצותה בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

התובעת, הינה שותפות רשומה, המפעילה רשת חנויות ריהוט המוכרת בשם המסחרי "ביתילי".

הנתבעות ,שהנתבע 1 הינו מנהלן הכללי, הינן שותפות רשומה וחברה בע"מ, העוסקות בתחום הריהוט ומוכרות בשם המסחרי " שמרת הזורע".

במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי מניותיה מוחזקות על ידי שני תאגידים, בחלקים שווים ביניהם. התאגיד האחד הינו "כרמל אחזקות (אי.אל) בע"מ (להלן בפסק דין זה: "חב' כרמל"), והאחר על ידי קבוצת פישמן בע"מ (להלן בפסק דין זה: "פישמן").

ביום 22.5.2008 פרסם עיתון The Marker, כתבה שעניינה טענה על פיה, נאמן אגרות החוב של חב' כרמל, שוקל את יכולתה של החברה לפרוע את אגרות החוב להמרה, עקב קשיים פיננסיים.

לטענת התובעת, בחרו הנתבעים, לאחר קבלת הכתבה לידיהם להוציא דיבתה רעה על דרך ייחוס הקשיים הכלכליים של חב' כרמל לתובעת, וזאת על אף שהנתבעים מודעים היטב לכך שעסקינן בשתי חברות שונות, כי התובעת עצמה אינה מצויה כלל בקשיים כלכליים, כמו גם לעובדה כי חב' כרמל הינה בעלת מחצית ממניות התובעת בלבד.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי לא בוצעה על ידי מי מהן פעולה העומדת בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, וכי מטרת ההליך המשפטי שבפני היא לשמש כאמצעי ניגוח מצד התובעת בשל תביעה אחרת אשר הוגשה על ידי הנתבעת 2 כנגדה ועניינה טענה להפרת מדגם רשום.

עוד טענו הנתבעים כי נעשו על ידם מאמצים של ממש להגיע עם התובעת להבנות לאחר האירועים בחודש מאי 2008, אלא שהתובעת ביקשה להתעשר, שלא כדין, על חשבון הנתבעים.

בנוסף, ביקשו הנתבעים להפנות את שימת הלב לכך שלא היה ניתן לעמוד על המבנה התאגידי המדויק של התובעת, במיוחד שעה ששמה הקודם של חב' כרמל היה "ביתילי בע"מ".

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, התצהירים, עדויות הצדדים והמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט, ולאחר שנתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן.

בתביעה לפי הוראות חוק איסור לשון הרע נדרש בית המשפט לבחון, עקב בצד אגודל, מספר סוגיות, כאשר רק עם תום בחינתן, וככל שנתקיימו כל התנאים הנקובים בהוראות החוק, תהא התובעת זכאי לסעד אשר נתבקש על ידה.

מכאן כי תביעה אשר הוגשה מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע, דומה במידת מה לטיפוס על סולם, כאשר התובעת, תהא זכאית לסעד המבוקש על ידה, רק מקום בו הוכח, כי עלה בידה "לטפס" בכלל שלביו של אותו סולם.

השלב הראשון בסולם, עניינו שאלת קיומו של "פרסום".

בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, "פרסום" יכול שיעשה בעל פה או בכתב, בדפוס או בכל אמצעי אחר, ובלבד שהיה מיועד לידי מי שאינו הנפגע.

במקרה דנן, ביקשה התובעת להפנות את שימת הלב לארבעה אפיקי פרסום שונים :

א. פרסום נטען על דרך של העברת הודעת פקסימיליה הכוללת את העתק הכתבה, תוך צירוף הכותרת הבאה:

"ביתילי נקלעה לקשיים, חוב מוערך -100 מיליון". (להלן: "הודעת הפקס").

ב. על דרך של שיחות טלפון שבין הנתבע 1 לבין ספקים של התובעת במסגרתן הזהיר הנתבע 1 כי ביתילי חדלת פירעון וכי הסיכוי של אותם ספקים לקבלת תמורה לסחורה שסיפקו, קטן.

ג. על דרך של משלוח הודעות דואר אלקטרוני בהן נכתב: