השופטת יהודית שבח
:
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט השלום בת"א מיום 17.5.2012 (כבוד השופטת חנה ינון) בת.א. 50384/06, לפיו חוייב המערער לשפות את המשיבה 1 (להלן - המשיבה) על ההוצאות המשפטיות בהן נשאה במהלך ההתדיינויות ביניהם, בסך של 452,764 ש"ח בתוספות הוצאות ושכ"ט עו"ד, ולפיו נדחתה התביעה שכנגד שהוגשה ע"י המערער נגד המשיבה.
רקע עובדתי
1. הפרשיה נושא הערעור נדונה והוכרעה בבית המשפט, על שלוש ערכאותיו, באופן שמרבית פרטיה העובדתיים הפכו לחלוטים ואינם שנויים עוד במחלוקת. אלו מהם, הדרושים להכרעה, יפורטו להלן בקצרה.
המערער הכיר את המשיבה, הצעירה ממנו בכעשרים שנה, בשנת 1999, כשנתיים לאחר שהתאלמן מאשתו, ונפשו נקשרה בנפשה. המערער התאהב במשיבה נואשות, ולאחר תקופה קצרה של היכרות החל להרעיף עליה מתנות יקרות ערך וסכומי כסף נכבדים, נסיעות לחו"ל ועוד, בהאמינו שתינשא לו, ולמצער תעביר את מערכת היחסים שביניהם לפסים רומנטיים. שלא כמו באגדות, המשיבה אמנם קבלה בשמחה את תשורותיו של המערער, אך לא השיבה אהבה לחיקו, ואף ניהלה מערכת יחסים עם גבר אחר.
לאור נושא הערעור ומסיבות שיובהרו להלן, תחולק מערכת היחסים שבין המערער למשיבה לשתי תקופות, כאשר קו פרשת המים המפריד ביניהן יתקבע בימים 2.11.2000-5.11.2000, בהם חתם המערער על תצהיר ויתור וכתב שיפוי, שעוד ידובר בהם בהמשך.
2. בחודש יולי 2000 העביר המערער למשיבה סכום של 87,528$ וכן רכש עבורה ג'יפ בעלות של 47,252$. כעבור כחודשיים ימים הודיעה המשיבה למערער כי היא מביאה את מערכת היחסים שביניהם לידי סיום, אולם נכנעה לתחנוניו ולחיזורו העיקש, ככל הנראה גם מחמת איומיו לדרוש ממנה את השבת מתנותיו, ונאותה לחדש עימו את הקשר, והתנתה זאת בתנאי שיחתום על מסמך שבו יצהיר כי כל שנתן לה - נתן מרצונו החופשי וללא כל תנאי, כמו גם על התחייבות לשפותה על נזקיה במקרה שיגיש נגדה תביעות בעתיד. מסמכים אלו, העומדים במרכזו של הערעור, אכן נחתמו ע"י המערער בתחילת חודש נובמבר 2000.
3. מששבה המשיבה לזרועותיו, המשיך המערער להרעיף עליה מכל טוב: ביום 26.11.2000 רכש עבורה ועבור בתה חנות בדמי מפתח ברחוב שינקין בתל אביב (להלן-
החנות); נתן בידיה כרטיס אשראי שבאמצעותו משכה סך של 126,000$; רכש עבורה ביום 12.1.2001 דירה ברחוב ****** (להלן -
הדירה) שאת עיקר תמורתה מימן מכספו, וכן רכש מ'טלין שונים עבור הדירה, לרבות ריהוט ומוצרי חשמל שונים.
4. אלא ששלושה חודשים לאחר רכישת הדירה, ביום 13.4.2001, שוב הודיעה המשיבה למערער כי היא מנתקת את הקשר שביניהם. כתגובה לכך, הגיש המערער נגד המשיבה ובתה תביעת השבה, ובכך ניתן האות לפתיחת המערכה המשפטית המתנהלת ביניהם עד עצם היום הזה.
ההליך בבית המשפט המחוזי
5. ביום 18.4.2001 הגיש המערער נגד המשיבה ובתה תובענה לצו הצהרתי לפיו הינו הבעלים של כל הרכוש שנתן למשיבה החל מיום היכרותם, לרבות: הדירה, החנות, הג'יפ, הכספים, והמ'טלין, ואף תבע את השבת דמי השכירות ששולמו עבור הדירה והחנות. בתביעתו טען המערער כי המשיבה הוליכה אותו שולל באמצעות הבטחתה להינשא לו, הבטחה שהופרה, וניצלה את אהבתו העזה אליה כדי להוציא ממנו כספים ונכסים.
6. בפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי ביום 3.8.06 (כבוד השופטת שרה גדות) נקבע כי המערער:
"
היה כרוך אחר המשיבה והיה מוכן, נואשות, לתת לה כספים ורכוש, ולו על מנת להוסיף ולהימצא בקרבתה. המשיבה ניצלה את חולשתו של המבקש בציניות ובהתנהגות בלתי מוסרית, תוך קבלת כספים ורכוש רב שהיו של המבקש".
ביחס לתצהיר הויתור נקבע:
"
ככל שחל תצהיר הויתור, הרי שהוא מתייחס לרכוש שניתן עד מועד עריכתו, 2.11.00, ואינו חל ממועד חתימתו ואילך".
על יסוד עיקרון זה דחה בית המשפט את תביעת המערער להשבת הג'יפ והכספים שניתנו למשיבה במהלך החודשים יולי-נובמבר 2000, משאלו ניתנו לפני חתימת תצהיר הויתור, וכן משום שקבע כי המשיבה לא הבטיחה להינשא למערער וממילא לא ניתנו הג'יפ והכספים כנגד הבטחה זו.
לעומת זאת, נתקבלה תביעת המערער בכל הנוגע להשבת החנות, משהוכח שהוסכם בין המערער לבין המשיבה כי זו האחרונה תשיב למערער את החנות אם ייפרדו בתוך חצי שנה ממועד חתימת החוזה לרכישתה. משהמערערת נפרדה מהמשיב ביום 13.4.2001, דהיינו, בטרם חלפה מחצית שנה ממועד רכישת החנות, נפסק כי המשיב הוא בעל הזכויות בחנות וכי על המשיבה להשיב לו אף את דמי השכירות שקיבלה עבור השכרתה את החנות. בית המשפט דחה את ניסיונה של המשיבה להחיל את תצהיר הויתור גם על החנות, משום שהחוזה לרכישתה נערך כ- 24 ימים לאחר חתימתו, ומשכך אינו תקף לגביה.
אף על פי כן, מצא בית המשפט המחוזי לנכון לדחות את תביעת המערער ביחס לדירה, משקבע כי המשיבה הוכיחה כי החלק הארי של הכספים שמימנו את רכישת הדירה ניתנו לה על-ידי המערער במתנה, וכי נתינתם לא הותנתה בתנאי כלשהו. זהה היה גורלם של הכספים שנמשכו ע"י המשיבה בתקופה שבין חודש נובמבר 2000 לחודש מרץ 2001, והגם שנקבע לגביהם כי אכן נמשכו על-ידי המשיבה ללא הרשאה, הופטרה זו מהשבתם נוכח הסכמתו המאוחרת של המערער לכך שהכספים הללו ישמשו לצורך רכישת הדירה.