בטלות צוואה בגלל השפעה בלתי הוגנת

לפניי בקשה לצו קיום צואה אחר המנוח ט.פ.א ז"ל מיום ***** והתנגדות לקיומה של אותה צוואה.

רקע והליכים

1.                  המדובר בצואה בעדים, שנערכה יום לפני פטירת המנוח, אשר נפטר לבית עולמו ביום *****. המנוח, יליד 1933, נפטר בהיותו אלמן, לאחר שרעייתו ד.ט. ז"ל נפטרה ביום ******

2.                  הבקשה לצו קיום צוואה הוגשה ביום ***** ע"י מר ש.א., אחד הזוכים על פי הצוואה. על פי הצוואה ציווה המנוח את זכויותיו בדירה בחלקים שווים, למר ש.א. ולאחיו מר ש.א.א. את יתרת רכושו ציווה המנוח, על פי הצוואה, לאימם של השניים, הגב' ש.ט..

3.                  את ההתנגדות לבקשה לצו קיום צוואה הגישה גב' ל.ז., בת דודתו של המנוח, כיום בת 87. לדבריה, היא ואחיה ס.ה. הינם קרובי משפחתו היחידים של המנוח ויורשיו על פי דין.

בהתנגדות נטען כי נסיבות עריכת הצוואה, יום לפני פטירת המנוח, הינן תמוהות ביותר. נטען כי המנוח, שהיה חולה בסרטן הקיבה בשלב סופני, היה במצב פיזי ומנטאלי קשה נוכח מחלתו, ובמועד עריכת הצוואה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה. כן טענה המתנגדת כי הצואה נעשתה תחת השפעתם הבלתי הוגנת של הזוכים על פי הצוואה, אשר ניצלו את מצבו הקשה של המנוח והשפיעו עליו השפעה פסולה ובלתי הוגנת.

            בהתנגדות נטען כי המתנגדת, שהייתה בקשר טלפוני עם המנוח, שוחחה עימו בימים הסמוכים לפטירתו והוא שיתף אותה במצבו הבריאותי הקשה ונשמע מדוכא עד מאוד ובמצב נפשי ירוד ביותר. לטענת המתנגדת, נוכח מצבו הגופני והנפשי הירוד ובשל גילו של המנוח בעת עריכת הצוואה (78), מן הראוי היה כי רופא מוסמך יבדוק את מצבו הבריאותי והמנטאלי ויאשר את יכולתו לעשות צוואה וכדבר הזה לא נעשה.

4.         בתגובה להתנגדות טענו המשיבים כי למרות מצבו הפיזי של המנוח שהלך והתדרדר, המנוח היה צלול בדעתו, עירני, תיקשר עם הסובבים אותו, תיכנן את מהלכיו בקפידה, ידע מה הוא רוצה, ואיש לא יכול היה להשפיע על רצונו והחלטותיו. היוזמה לעריכת הצוואה הייתה של המנוח והיא נחתמה בביתו רק בשל חולשתו הפיזית. צוואת המנוח משקפת את רצונו ואת עומק הקשר והאהבה שחש למשיבים, אותם ראה כמשפחתו האמיתית לכל דבר.

5.         על פי תצהירה של משיבה 3, היא הכירה את המנוח משנת 1993, עם עלייתה לישראל, אז עבדה כעוזרת בבית המנוח ורעייתו. בשנת 1995 היא החלה לעבוד באונ' בן גוריון במחלקה למחקרים קליניים. בתצהירה תיארה המשיבה 3 את הקשר החם שהלך והתהדק בין משפחתה לבין המנוח ורעייתו ואת העזרה והתמיכה שקיבלה מבני הזוג במהלך השנים. קשר זה הלך והתהדק לאחר פטירת רעייתו של המנוח בשת 1998. לדבריה, בשנת 2007 צירף אותה המנוח כשותפה מלאה בחשבון הבנק שלו. בנוסף, לכל אורך השנים, הוא תמך בה ובמשפחתה גם מבחינה כלכלית.

לדבריה, מרגע שנתבשרו על המחלה הנוראית, התאגדה כל המשפחה סביב המנוח. משך כל תקופה זו היא לא נתקלה בבן משפחה של המנוח שהתעניין במצבו. בהיותה רופאה המכירה את המערכת, הפעילה את כל הקשרים והמאמצים לסייע למנוח להגיע למומחים הטובים בתחום מחלתו. לדבריה, המנוח נפגש ביתו עם אונקולוג ביום 10.4.2011. משהתוודע המנוח למצבו הקשה הוא לא היה מעונין לעבור טיפולים או ליטול תרופות מאריכות חיים.

6.         משיב 1, בתצהירו, תיאר גם הוא באריכות את הקשר ההדוק בין משפחתו לבין המנוח, ואת הסיוע והתמיכה שהעניק המנוח למשיבים מאז עלייתם לישראל ועד פטירתו. כך למשל, בשנת 2002 העניק המנוח למשיב 1 את רכבו אך המשיך לשאת בהוצאות החזקתו ובשנת 2009 העמיד לרשותו רכב חדש. המשיב 1 הוסיף וציין כי כחודש לפני שנפטר לקח אותו המנוח לבנק וביצע העברה לחשבונו בסכום של 300,000 ש"ח. לדבריו, כמעט עד יומו האחרון המשיך המנוח לטפל ברכבים של המשפחה ובסידורים אחרים של המשפחה. 

סעיף 36 לתצהיר - זמן קצר לאחר פטירת המנוח זימן עו"ד בר דוד את המשיבים למשרדו והודיע להם כי המנוח הותיר צוואה בה הותיר למשיבים את רכושו.

משיב 3 צירף  לתצהירו, בין היתר, תיעד בנקאי על כך שבשנת 2007 ביקש המנוח לצרפו לחשבון הבנק שלו.

7.         דר' ש' בתצהירה כתבה כי כשבוע לפני פטירת המנוח הציעה לו במחלקה לסיעוד מורכב ב"בית לב" שם היא עובדת, והוא אמר שיחשוב על כך. לדבריה, יום לפני פטירתו של המנוח היא ביקרה בביתו. המנוח היה שכוב במיטה בחדר ולאחר כמה דקות התיישב בכורסא בסלון בעזרת המשיבה 3 והם ישבו די הרבה זמן בסלון. במהלך השיחה היא שוב הציעה למנוח להתאפשז ב"בית לב" אך הוא אמר שלא נשאר לו הרבה זמן והוא מעדיף למות במיטה שלו. דר' ש' הצהירה כי אין לה ספק, גם בתוקף מקצועה ומומחיותה, כי באותה פגישה המנוח היה צלול בדעתו, דיבר לעניין, התמצא והכיר את כל הסובבים אותו, אף שהיה חלש פיזית.

8.         דר' ז' - העוסק ברפואה פליאטיבית ומנהל אוספיס בית בנגב - כתב בתצהירו כי כחודש לפני פטירת המנוח התקשרה אליו המשיבה 3 וביקשה כי יערוך ביקור בית למנוח כדי לעמוד על מצבו ולהדריך אותה כיצד לטפל בו. בשבוע האחרון לחייו הוא ערך אצל המנוח שלושה ביקורי בית ושוחח לא מעט עם המנוח. הביקורים התמקדו במתן כדורים להקלה על סבל. לדבריו, ביקר את המנוח ביום 13.4.2011 בשעות אחה"צ-ערב. המנוח היה חלש פיזית אך עדיין תיקשר איתו, היה בהכרה מלאה, ואמר שמרגיש כי סופו קרב. דר' ז' הצהיר כי מתוך היכרותו עם המנוח, לו היה מתבקש ביום 13.4.2011 לאשר כי המנוח כשיר מבחינה מנטלית לחתום על מסמכים, היה מאשר זאת ללא ספק.

9.         המתנגדת עתרה לקבלת צו המופנה למרכז הרפואי סורוקה, לקופת חולים כללית ולמרפאת הכאב של דר' רוני פלג לקבלת תיקיו הרפואיים של המנוח.

בהסכמת הצדדים, ניתן ביום 13.3.2012 צו המופנה לגורמים הרפואיים שפירטה המתנגדת, המורה להם למסור לבית המשפט את כל החומר הרפואי המצוי בידיהם בנוגע למנוח.    

בדיון ביום 24.9.2012 מסר ב"כ המתנגדת כי מסתבר שאין בנמצא מסמכים רפואיים לגבי המנוח, מלבד מסמך מיום 22.3.2011 בו מדווח לרופא המשפחה שמדובר במחלה ממארת. המנוח לא התאשפז בבית חולים ואין שום תיעוד רפואי מהתקופה הרלוונטית.

נוכח האמור הודיע ב"כ המתנגדת כי בשלב זה אין טעם למנות מומחה מטעם בית המשפט. הוא ציין כי ייתכן שאחרי שיעידו הרופאים שטיפלו במנוח בהתנדבות ויימסרו אילו תרופות ניתנו למנוח, יהיה בסיס לחדש את הבקשה למינוי מומחה רפואי.