פסק - דין
לפי הנטען בתביעה, נחבלה התובעת, ילידת 1970, עת עבדה אצל הנתבעת שהיא חברה קבלנית לביצוע עבודות אבטחה, שמירה, כ"א כללי ושירותי ניקיון. האירוע היה ביום 11.8.09 עת התבקשה התובעת לנקות את שירותי הנשים בבסיס מג"ב הסמוך לענאתא- ירושלים.
לטענת התובעת, היא נכנסה לשירותים כאשר הרצפה הייתה רטובה ובשל חושך שיסודו בהפסקת חשמל, לא ראתה את המדרגות בשירותים, רגלה התעקמה והיא נפלה ונחבלה.
הנתבעת, היא כאמור המעסיקה, שלחה הודעת צד ג' למשטרת ישראל, אשר בבסיסה ארעה התאונה.
כפי שיפורט להלן, מצאתי, לאחר שמיעת הראיות - לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בנזקי התובעת.
לא מצאתי מקום לקבל את ההודעה שנשלחה לצד ג'.
תמצית טענות הצדדים:
בכתב התביעה, תוארה התאונה כאמור לעיל ונטען כי לאחריה פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי מיידי בקופת החולים, משם שוחררה עם המלצה למעקב, נוכח חומרת הפגיעה. נטען כי מאז התאונה היא סובלת מכאבים ומגבלת תנועה ברגליה ולכך השלכה גם על תפקוד גבה. התובעת משתמשת בעזרים רפואיים להליכה והיא עברה סדרה ארוכה של טיפולים ובדיקות רפואיות, כולל פיזיותרפיה. נטען לאחריות הנתבעת על בסיס חלופות שונות (כגון היפוך נטל הראיה עת עסקינן בדבר מסוכן), אשר על מרביתן לא חזרה התובעת בסיכומיה. בכלל הנטען הועלתה טענת רשלנות של הנתבעת בדרך העסקת התובעת והפרת חובה חקוקה, ר' פירוט אלה בסעיף 10 לכתב התביעה. בין השאר, נטען כי לא סופקה סביבת עבודה בטוחה ולא סופקו אמצעי מיגון נדרשים.
על בסיס חוות דעתו של ד"ר אמיר רובין, טענה התובעת לנכות רפואית צמיתה בשיעור של 38%. בחוות הדעת נאמר כי בעת התאונה התובעת החליקה ונפלה על ברכיה.
בהגנתה הכחישה הנתבעת המיוחס לה. בין השאר טענה הנתבעת לאחריות של התובעת עת התעלמה מהפסקת החשמל וחוסר התאורה שבמקום וסיכנה עצמה בחשכה. כאמור, הנתבעת גם שלחה הודעת צד ג' נגד משטרת ישראל, הבעלים ו/או המחזיקה ו/או המתפעלת את בסיס מג"ב - בו ארעה התאונה. בכלל הטענות שהופנו לצד ג' - נטען כי הנ"ל לא דאג להזהיר את הנמצאים בבסיס מפני החשיכה, לא סיפק תאורה חלופית ולא אסר כניסה לשירותים בעת הפסקת החשמל. נטען עוד באופן כללי כי צד ג' לא דאג לתחזוקת המקום.
צד ג', בהגנתו, דחה את הטענות שהופנו אליו. נטען כי הנתבעת והיא בלבד, הייתה המעסיקה של התובעת במועדים הרלוונטיים ולכן האחריות מוטלת עליה. עוד נטען כי מכוח ההסכם בין הצדדים, במסגרתו ניתנו שירותי הניקיון, הוסכם גם כי הנתבעת תשפה את צד ג', בכל מקרה של נזק שייגרם לחברה הנתבעת, לעובדיה, למשטרה, לגוף או לרכוש. הנתבעת אף התחייבה לשחרר את צד ג' מכל אחריות. צד ג' הפנה במיוחד לסעיף 7 להסכם עם הנתבעת.
חוות דעת רפואיות:
מטעם התביעה הוגשה, כאמור, חוות דעתו של ד"ר אמיר רובין שבדק את התובעת ביום 9.7.10. בבדיקתה התרשם המומחה כי התובעת קמה מכיסא עם קושי מסוים, הולכת עם מחוך תוך צליעה בינונית, ובלעדיו בצליעה קשה. נצפה דלדול קל של שרירי ירך שמאל ונמדדה רגישות מדיאלית ולטרלית בברך שמאל ומדיאלית בלבד בברך ימין. כדי שברך שמאל לא תקרוס צריכה התובעת להשתמש במחוך מסורבל ולהיעזר בבני משפחתה ביציאה ממקלחת. בדיקות הדימות ובעיקר ה-MRI הדגימו פגיעה במנגנון גבה אנרגיה עם נזק למיניסקוס ברך שמאל, לרצועות הצידיות ולרצועה הקדמית הצולבת. על בסיס הבדיקות חזה המומחה כאב ברך ממושך עתידי. את נכויותיה של התובעת קבע המומחה כדלקמן:
20% לפי סעיף 42(2)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), עקב חוסר היציבות הקדמית-אחורית בברך שמאל, המתבטא בהתעקמות תחת נשיאת משקל.
10% לפי סעיף 42(2)(ז)(II) לתקנות, עקב הקרע במיניסקוס שמאל.
10% לפי סעיף 42(2)(א) לתקנות, עקב חוסר היציבות המדיאלי-לטרלי בברך שמאל.
5% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות, עקב הכאב בברך ימין.
כמו כן, אימץ המומחה את קביעות המל"ל בעניינה של התובעת והכיר בתקופת אי כושר מלא למשך שלושה חודשים ונכות זמנית בשיעור 50% למשך חמישה חודשים נוספים.
הנתבעת הגישה חוות-דעת נגדית ערוכה ע"י ד"ר לאון קפלן. בבדיקת התובעת נוכח המומחה כי היא משתמשת במכשיר ארוך לברך שמאל. עוד ציין כי שתי הרגליים ישרות וללא נפיחות, ללא עיוותים וללא דלדול שרירים. תנועות הברכיים מלאות ושוות. יציבות הברכיים שווה ושמורה כולל יציבות קדמית, אחורית וצידית. הבדיקה הנוירולוגית תקינה. המומחה ציין קיומו של פער בין החבלה מיום 11.8.09 ובין הממצאים המרובים של בדיקת הMRI מיום 12.11.09. כמו כן מצא הבדלים משמעותיים בממצאי בדיקותיהם של הרופאים השונים שבדקו את התובעת. המומחה תהה מדוע לא הופנתה התובעת לארתרוסקופיה אבחנתית. את נכות התובעת העמיד על 5% לפי סעיף 35(1)(א-ב) לתקנות, בעקבות החבלה לברך שמאל בלבד. יוער כי לא הוגשה חוות דעת מטעם צד ג'.
לאור הפער בין חוות-הדעת הנ"ל, מונה ביום 9.6.11 ד"ר שרגא רוזנר כמומחה מטעם ביהמ"ש. המומחה בדק את התובעת ביום 13.7.11 ושוב ביום 16.10.11 לשם השלמת בדיקתה הקלינית. מהמסמכים הרפואיים שהונחו בפניו התרשם כי לא היו קיימות בעיות ברכיים בעבר התובעת. ממצאי בדיקתו היו כי בברך ימין לא נותרה הגבלת תנועה או חוסר יציבות, ולכן אף לא נכות צמיתה. בברך שמאל נמצא חוסר יציבות קדמית, אחורית וצדית ולכן העמיד המומחה את נכותה של התובעת בגין ברך זו על 30% לפי סעיף 48(2)(א) לתקנות. נכות זו כוללת את חוסר היציבות בכל המישורים שנגרמה עקב פגיעה במספר מרכיבים, כפי שהודגמו בבדיקת MRI (כלומר, קרע ברצועה צולבת קדמית, קרע אלכסוני בקרן האחורית של המינסקוס הלטרלי, במיניסקוס המדיאלי ספק לקרע בהיקף האחורי. קרע חלקי ברצועה הקולטרלית המדיאלית והלטרלית. וכן חבלת עצם משנית בקונדיל הפמורלי, הלטרלי ובקונדיל הטיביאלי האחורי). עוד הכיר המומחה בתקופת אי כושר מלא למשך שלושה חודשים ונכות זמנית בשיעור 50% למשך שלושה חודשים נוספים.