גלבהרט נ' נישליס ואח'

פסק דין

התובע עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 100,000 ₪, בגין פרסום לשון הרע שלטענתו פרסמו הנתבעים בעניינו.

התובע, אדריכל ומתכנן ערים במקצועו, איש ציבור, יו"ר תנועת "הירוקים של חיפה", חבר מועצת עיריית חיפה, ובעבר סגן ראש עירית חיפה, מחזיק תיק מנהל הנדסה בעירייה. הנתבעת הינה חברה המפעילה את תחנת הרדיו האזורי ואתר האינטרנט "רדיו חיפה", והנתבע הינו בעל השליטה בנתבעת, משמש בה כמנכ"ל וכן משדר תכניות במסגרתה.

לטענת התובע, בעת שהתנהלה תביעת לשון הרע קודמת בין הצדדים, ביום 2.7.10, פרסם הנתבע ברדיו ובאתר האינטרנט של הנתבעת כתבה ובה קטעים המהווים פרסום לשון הרע, המייחסים לתובע "תקיעה" של פרויקטים נדלניים בעיר חיפה, לרבות פרויקט האצטדיון נשוא הכתבה וזאת בין היתר תוך שימוש בביטוי "רב תוקע". לטענת התובע אין אמת בפרסום, ואיש מטעם הנתבעים לא טרח לאמת את הדברים עמו בטרם פורסמה הכתבה. כמו כן הנתבעים התעלמו מפניית התובע בה דרש כי יפרסמו הודעת הכחשה והתנצלות. לגישתו של התובע דבריו של הנתבע נועדו להשפילו בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, ולפגוע במשרתו הציבורית.

לטענת הנתבעים, במסגרת הפרסום, מתח הנתבע ביקורת לגיטימית על התובע ועל פעילותו ופועלו הציבורי, כך שהדברים אינם מהווים לשון הרע. לגישתם מדובר במאמר פובליציסטי במסגרתו הביע הנתבע את דעתו האישית בלבד, ולפיכך לא קמה חובה לפנות אל התובע לשם קבלת תגובתו לדברים. לחלופין טוענים הנתבעים, כי קמה להם הגנת האמת בפרסום, וכן הגנת תום הלב בהתאם לסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). עוד ציינו הנתבעים כי בניגוד לטענת התובע הכתבה פורסמה באתר האינטרנט של רדיו חיפה בלבד ולא מעל גלי האתר.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו ומטעם הנתבעים, העיד הנתבע 1. הן התובע והן הנתבע הותירו רושם של מהימנות בעדותם. בין הצדדים לא נתגלעה מחלוקת של ממש באשר לראיות שהוצגו. כל צד ביקש לשכנע בצדקתו בהתאם לפרשנות שיש לתת להן ולמסקנות שלגישתו יש להסיק מהן.

במהלך שמיעת הראיות חזר בו התובע מהטענה לפיה מדובר באמירות שפורסמו ברדיו מעל גלי האתר, וצמצם את התביעה לפרסום כתבה באתר האינטרנט בלבד.

הפרסום :

במסגרת כתב התביעה ציטט התובע קטעים מן הפרסום, אשר לטענתו מהווים לשון הרע. למרות שנטען כי מדובר ב"דוגמאות" ללשון הרע, עיון בכתבה מלמד כי אין בה התייחסות נוספת לתובע מלבד המצוטט. על מנת לעמוד על טיב הביטוי, להלן הקטעים המתייחסים לתובע:

"נכון, אני הייתי מאלה שטענו בעקביות שאצטדיון לא יקום בחיפה, נכון אני הייתי מהסקפטיים שטענו ששום הסכם לא נחתם ובכלל... עם ראשי ציבור כמו שמואל גלבהרט שהצליח לכאורה לתקוע את הפרויקט (עוד בימים שהוא היה בעל תפקיד בחיפה), לא יקרה כאן כלום. אבל מצד שני, אמרתי לעצמי, שאולי בגללי ובגלל אחרים כמוני, שסנטו בעיריה השכם וערב, אולי בכל זאת זז משהו"

ובהמשך הכתבה:

"ומילה לראש העיר שבקדנציה הראשונה שלו כמעט לא יכול היה להזיז לכאורה כלום בחיפה בגלל שסגנו היה 'הרב תוקע' שמואל גלבהרט. עד היום לא רואים בחיפה מנופי בניה בגלל הקדנציה הראשונה הלא טובה כל כך של יהב. עכשיו הוא מתחיל לגזור סרטים של פרויקטים שהוא התחיל להלחם עליהם לפני שנבחר שוב להיות ראש עיר" (ההדגשות אינן במקור - ע.ר).

דיון והכרעה :

אין מחלוקת בין הצדדים כי הדברים שנאמרו באים בגדר "פרסום", אלא בשאלה האם הם מהווים לשון הרע.

המבחן לפרשנות האם פרסום מסוים מהווה לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי.

"שאלה העיקרית והמרכזית בערעור זה היא, מהי המשמעות של הדברים שפורסמו בעיני הקורא הסביר והרגיל. ההלכה היא, שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד גיסא, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים מאידך גיסא. המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למלים" [ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני , מג (2) 333, 337 (1989)].

ניתוח הפרסום צריך להיעשות בהתאם להקשר הכללי של הפרסום.

"כאשר פונה בית המשפט לבדוק האם פרסום מסוים כולל בחובו לשון הרע עליו לבחון את הפרסום בכללותו. משמעות הפרסום נבחנת לא רק על סמך המילים המדויקות שבהן השתמש המפרסם, אלא גם אל מול הנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום..." [ע"א 751/10 פלוני נ' אילנה דיין-אורבך (8.2.2012) בסעיף 84].

ההקשר הכללי, הרחב, במסגרתו נכתב הפרסום הנדון, הוא אחת המחלוקות הציבוריות, פוליטיות, המשמעותיות והחשובות אשר על סדר היום של הדיון הציבורי. היא מציבה זה מול זה ערכים ואינטרסים ציבוריים חשובים ומהותיים ביותר, מנוגדים לעיתים, קדמה ופיתוח מצד אחד, מול ערכי שימור הסביבה והטבע מהצד השני. מגמות המכונות "ירוקות", אליהן משתייך התובע, על פי דבריו הוא, מייחסות מקום מרכזי וחשיבות עליונה, לשיקולים הסביבתיים, לעיתים מזומנות על פני שיקולי פיתוח כלכלי ויזמות. מנגד, ניצבות מגמות אשר שמות בראש מעיניהן ערכים של פיתוח ויזמות לטובת האדם, בהן תומך הנתבע. גופים ציבוריים, פוליטיים, כלכליים ואזרחיים רבים עוסקים בנושאים אלה ובמחלוקות הקשורות בהם. לא אחת, במקרים מסוימים של התנגשות בין הערכים, מתנגדים בעלי אידיאולוגיה "הירוקה" למיזמי בניה ועושים ככל יכולתם, כחוק כמובן, כדי למנוע אותם או לשנותם.

הפעילות הציבורית של שני הצדדים קשורה בסוגיה הרחבה הנ"ל באופן הדוק והפרסום הנדון נעשה על רקע זה ואל מול נסיבות אלה. לכן, כאשר קוראים את הפרסום במלואו, על רקע ההקשר והנסיבות, ברור לחלוטין, כי הפרסום מתייחס לסוגיה הציבורית ולתפקידו הציבורי של הנתבע במסגרתה, ואיננו נוגע כלל ועיקר בפן האישי של התנהלות התובע.