פסח ואח' נ' ח.י.פ. ייזום ובניה בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעים בגין ירידה בערך דירתם הנובעת, לטענתם, מאי התאמה בין תוכנית הדירה כפי שהתחייבה לה הנתבעת, לבין הדירה כפי שנבנתה ונמסרה בסופו של דבר.

מבוא – העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

1.אין חולק כי בין התובעים כרוכשים ובין הנתבעת, נחתם ביום 31.4.09, הסכם במסגרתו רכשו התובעים הזכויות בדירה אשר נבנתה ע"י הנתבעת כחלק מבניין מגורים משותף (להלן – "הסכם המכר" ו"הדירה").

2.אין חולק כי במועד החתימה על הסכם המכר טרם נבנתה הדירה.

3.אין חולק כי להסכם המכר צורפו, בהתאם לדין, מפרט ותוכנית אדריכלית. בהקשר לתוכנית האמורה, אין חולק כי התוכנית, כפי שהוצגה ע"י התובעים, כחלק מחומר הראיות בתיק, היא התוכנית אשר צורפה להסכם המכר (להלן:"התוכנית המקורית"). נקודת המוצא האמורה נובעת מכך שהנתבעת לא חלקה על התוכנית האמורה ועל כך שצורפה להסכם המכר וכן, לא הציגה כל תוכנית אשר לטענתה היתה זו אשר צורפה להסכם המכר.

4.אין חולק כי, בסיכומו של דבר, לא נבנתה הדירה בהתאם לתוכנית המקורית אלא בהתאם לתוכנית אחרת.

טענות הצדדים:

5.לטענת התובעים, הדירה כפי שנבנתה בפועל, שונה מהתוכנית המקורית, שינויים שהינם מהותיים, הנובעים מכך שרוחב הדירה הוקטן ב-82 ס"מ באופן שיש בו בכדי להשליך על התכנון הפנימי של הדירה. השינויים הפנימיים מצאו ביטויים, בין היתר, בכך שבוטל כיור נטילת ידיים, הוקטן חדר המקלחת למידות אמבטיה באורך של 140 ס"מ, אין מרווח למעבר בין האסלה למרפסת השירות, מרפסת השירות הוקטנה למידות רוחב של 50 ס"מ אשר אינו מאפשר שימוש יעיל בה, המסדרון שונה ממהלך ישיר למהלך בפיתול והוזזו שירותי האורחים ממקומם. התובעים טענו כי, כפועל יוצא מהשינויים האמורים, ירד שווי הדירה בסך של 230,000 ₪ אשר אותו הם תובעים, בצירוף הוצאות, במסגרת תביעתם.

6.הנתבעים מנגד, טוענים כי, לא זו בלבד ששטחה של הדירה לא הוקטן, אלא שהדירה שנמסרה לנתבעים גדולה ב-5.14 מ"ר, שהם 7% יותר מגודל הדירה כפי שהתחייבה לו הנתבעת ומשכך לא זו בלבד שלא נגרמה לדירת התובעים ירידת ערך, אלא שהם זכו להטבה שוות ערך לכ-50,000 ₪.

הדיון וההכרעה:

7.אין חולק כי התביעה הוגשה טרם נמסרה החזקה בדירה וטרם שולמה יתרת התמורה בגינה. טרם קיום הדיון הראשון, הגיעו הצדדים להסכמה במסגרתה שולמה יתרת התמורה, תוך שמירה על טענות, ונמסרה החזקה בדירה.

8.זאת ועוד, במסגרת ההליכים בפני בית המשפט הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט שיהיה בהכשרתו מהנדס ושמאי מקרקעין, וכי יחול ההסדר לפי תקנה 130 ג', דהיינו שהצדדים לא יסתמכו על חוות דעת מטעמם אלא רק על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

9.בהמשך להסכמה האמורה, מונה ע"י בית המשפט המומחה, מר ניר אנגל אשר הגיש חוו"ד מטעמו ביום 2.8.12.

בהקשר זה יצויין כי, הנתבעת עתרה בתחילה לביטול חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ואולם, חזרה בה מבקשתה תוך שמירה על טענותיה ותוך שניתנה לה האפשרות לחקור את המומחה בחקירה נגדית.

10.עוד ראוי להקדים ולציין כי, במסגרת החלטתי מיום 22/11/12 , נקבע כי הצדדים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ואולם, הנתבעת ביקשה שלא להגיש תצהיר ותחת זאת להסתמך על התצהיר אשר הוגש על ידה במסגרת התגובה לסעד הזמני . כבר בשלב זה יובהר ויודגש כי – עיון בתצהיר האמור מעלה כי כל כולו נסב על טענת הנתבעת – אשר היתה יפה במועד הגשתו ולצורכי הגשתו – ולפיה יש לדחות את התביעה על הסף הואיל ולא צורפה לה חוות דעת שמאית ואולם, אין בו כל התייחסות לתביעה לגופה. לאור האמור, הרי שנקודת המוצא הינה שהנתבעת לא הציגה כל עדויות מטעמה הרלוונטיות לתביעה.

11.במסגרת דיון הוכחות אשר התקיים בפני ביום 11/4/13, נחקרו התובע והמומחה מטעם בית המשפט בחקירות נגדיות ואילו התובעים ויתרו על חקירת המצהיר מטעם הנתבעת מהטעמים המפורטים בסעיף 10 לעיל.

12.מתוך טענות הצדדים, ניתן לקבוע כי שלוש הן השאלות המרכזיות במחלוקת בתיק:

א.האם אמנם קיימים בדירה הליקויים עליהם הצביעו התובעים.

ב.האם קיימת בדירה תוספת שטח כפי שנטען על ידי הנתבעת.