רקע עובדתי
1. לפני החלטה המורה על המשך השארת שתי ילדות קטנות בחסות רשות הסעד ועל העברתן למשפחה אומנת, לאחר שהוצאו מרשות אמן, המערערת, בהחלטות קודמות.
החלטתי ניתנת במסגרת ערעור על החלטה מיום 18/6/12, של בית המשפט לנוער בחדרה (כב' השופטת היאם קראווני - להלן- "
בית משפט קמא") בתיק תנ"ז 2850-01-11, שבה הורה בית משפט קמא שהחלטתו מיום 20/12/12, תישאר בתוקפה.
בהחלטה מיום 20/12/12, קבע בית משפט קמא, בהתאם לסמכותו על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960 (להלן- "
חוק הנוער"), את דרכי הטיפול בשתי בנותיה של המערערת, בגילאים שש ושבע, והורה כי הקטינות יוצאו ממשמורתה של המבקשת וממשמורת אביהן, המשיב 3, ויהיו במשמורת רשות הסעד, אשר תקבע את מקום חסותן במעון החירום "שבתאי לוי". כן הומלץ לפקידת הסעד באותה החלטה, לחפש לקטינות משפחה אומנת לטווח ארוך. עוד נקבעו בהחלטה זו סדרי ביקור של האם במקום החסות.
2. בהתאם לסמכות שניתנה לרשות הסעד, נמצאה לאחרונה משפחה אומנת, שנאותה לקבל את שתי הילדות. פקידות הסעד, החלו לקיים ביקורים של הקטינות בבית המשפחה האומנת, על מנת להרגיל בהדרגה את הקטינות למשפחה ולבית שיועד להיות ביתן בתקופת האומנה. על פי התסקירים, הדיווחים היו שישנה הסתגלות טובה של הקטינות וכי הן מצפות לעבור לביתן החדש. בשלב זה הוגשו הערעור ובקשה לעכב את ביצוע ההחלטות של בית משפט קמא, אותן סקרתי לעיל.
3. אקדים ואומר, שאין בערעור טענה כי הצווים שניתנו עד הנה ושקבעו כי הילדות הן ילדות נזקקות, כמובנה של "נזקקות" על פי סעיף 2 לחוק הנוער, וכי הן בסיכון, היו מוטעים; הטענה היא שעתה, בשל מצבה של האם, שהשתפר, יש לתת לאם ניסיון נוסף להחזיק בילדות.
4. אתייחס כאן, בקצרה, לרקע העובדתי ולתמצית התסקירים מטעם רשות הסעד, כפי שעלו מההחלטה של בית משפט קמא מיום 20/12/12, התסקירים שבתיק ועיקרי הטיעון של באת כוח היועמ"ש, שביקשה להצטרף כצד בערעור.
5. המערערת, אישה צעירה, ילידת 1984, הייתה נשואה למשיב 3, ממנו נולדו לה שתי הבנות, ל' כבת שבע שנים, לומדת בכתה א', הבת הקטנה, ש', היא כבת שש.
6. המערערת אובחנה כסובלת מהפרעה סכיזו אפקטיבית. החל משנת 2004, היא אושפזה מספר פעמים בבית חולים למחלות נפש, חלקם בכפיה, כאשר אשפוזה האחרון היה בנובמבר 2012. גם בתקופה בה הייתה המערערת שלא באשפוז, היה עליה, על מנת למנוע התקפים חוזרים של מחלתה, להיות תחת משטר של טיפול תרופתי ופסיכיאטרי. בנוסף למחלתה, התדרדרה המערערת לשימוש בסמים. היא לא הצליחה להחזיק מעמד במקומות עבודה, והתקיימה מקצבת נכות.
7. המערערת באה ממשפחה רב בעייתית, עם רקע של מחלות נפש, עבריינות וסמים. היא הייתה נשואה למשיב 3, אבי הקטינות. הם גרושים מאז מרץ 2012. המשיב ריצה בעברו מספר עונשי מאסר, כאשר האחרון בהם, משנת 2012, בשל אלימות נגד המערערת בנוכחות הקטינות. המשיב ניתק את הקשר עם בנותיו לאורך תקופות ארוכות (מאז אפריל 2011 כאשר שוחרר מהכלא ועד חודש ינואר 2012. הוא חזר במועד זה להתגורר עם המערערת, אולם הקשר נותק פעם נוספת עם מעצרו ביולי 2012).
8. החל מיום 21/12/10, עמדו כנגד האם והמשיב צווים שהשאירו את הקטינות במשמרות רשות הסעד. הצו הראשון, מיום 21/12/10, ניתן בהסתמך על כך שהאם שהתה כשנה וחצי טרם הוצאת הקטינות מבית ההורים, באשפוז פסיכיאטרי. כאשר האם שוחררה מהאשפוז, נעצר האב, והאם ובנותיה עברו להתגורר בבית הסבתא. כאן חלה התדרדרות קשה במצבה של האם, בשל מחלתה ובשל שימוש בסמים. היא אושפזה שוב בבית החולים. בנסיבות אלו, ובשל העדר יכולת של המשפחה המורכבת לטפל בילדים, ניתן הצו הראשון. בהמשך ניתנו צווים חוזרים, בין היתר ניתן צו נזקקות, בהסכמת ההורים, לפיו הוכרזו הקטינות כקטינות נזקקות (בהתאם לסעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער) למשך שנה, וצוין בצו, כי הקטינות ימשיכו לשהות במרכז החירום "שבתאי לוי".
9. הילדות שהו במרכז החירום עד ליום 7/11, שאז הוחזרו לבית אמן תחת צו פיקוח והשגחה בקהילה בהתאם לסעיף 3(3) לחוק הנוער, שתוקפו עד ליום 22/2/12. הוכנה תכנית פיקוח שכללה המשך מעקב פסיכיאטרי ומעקב במדור להתמכרויות, ליווי מדריכה לסיוע בתפקודה השוטף של האם ומעקב של עו"ס שירותי הרווחה. הקטינות שולבו במסגרות אחר הצהריים.
10. למרות התוכנית, החלה התדרדרות של האם, היא חזרה להשתמש בסמים והפסיקה להגיע לבדיקות במדור התמכרויות. היא אף לא התמידה במעקב הפסיכיאטרי ובטיפול התרופתי. יצוין כי הדיווח היה שעל אף מצבה היא טיפלה בקטינות מן הבחינה הפיזית, כאשר דירתה נצפתה נקיה ומסודרת והילדות הגיעו מסודרות לגן.
בדיון מיום 29/11/11, הוחלט לתת לאם הזדמנות נוספת שלא לקחת ממנה את ילדותיה לתקופה של חודש וחצי עד ליום 7/2/12.
11. בהתאם לתסקיר מיום 5/2/12 מטעם רשות הסעד, חלה התדרדרות נוספת במצבה של האם. היא הפסיקה להגיע למעקב סדיר במדור להתמכרויות, ובדיקות שתן הצביעו על שימוש בסמים. האם הסכימה להתאשפז לצורך גמילה מסמים למשך חודש, עקב מספר אירועים שאירעו בתקופה זו: המערערת לא הגיעה לקחת את הילדות מהגן, ניסיונות להשיגה טלפונית לא צלחו, בביקור נוסף בבית, נשמעו קולות הקטינות, כאשר האם ישנה. כשהעירו אותה, אמרה שהיא לא התכוונה להביאן ביום זה לגן, על מנת להיפרד מהן לפני אשפוזה.
12. עקב התנהלות זו והסיכון לילדות בשל מצבה של האם, התבקש ביהמ"ש להוציאן שוב ממשמורת האם ולהעבירן למשפחה אומנת. בדיון ביום 7/2/12, ניתנה למערערת הזדמנות להציע תכנית טיפולית חילופית בקהילה. היא לא הציגה כזו. הוגש תסקיר ביום 1/4/12, לפיו חלה התייצבות במצבה של האם, היא חזרה לשתף פעולה עם המטפלים ונטלה את הטיפול הפסיכיאטרי, בדיקות השתן הראו, כי היא נקיה, למעט הבדיקה האחרונה, שנמצאו בה סימנים של שרידי סם בלבד. כן דווח כי היא מתגוררת עם גרושה, אבי הילדות. לפיכך, הוחלט להשאיר את הילדות אצלה.
13. התברר, כי המערערת הצליחה להתמיד במעקב במדור להתמכרויות משך כחודשיים בלבד - מאז אפריל 2012 ועד ליוני 2012, שאז ניתקה קשר עם המדור והודתה בשימוש, אם כי חד-פעמי בסמים.
14. ביום 28/10/12, הוצא צו חירום וזאת על רקע התדרדרות קשה במצבה הבריאותי של האם ואשפוזה בכפייה. הילדות שולבו במשפחת קלט אומנה.
15. האם שוחררה מאשפוזה הפסיכיאטרי ביום 28/11/12. בתסקיר מיום 2/12/12, תואר חוסר שיתוף פעולה עם תכנית הטיפול בקהילה, על רקע מחלתה הנפשית והשימוש בסמים. בדיון מיום 6/12/12, לא חלקו המערערת והמשיב 2 על נזקקות הקטינות, אך ביקשו את חזרתן למשמורת המערערת תוך המשך הטיפול והשגחה בקהילה.