1. תביעה קטנה לתשלום סך של 17,613 ש"ח שעיקרה, השבת סכומים שנגבו, מן התובע, לטענתו, שלא כדין, בגין אספקת שירותי אינטרנט שלא הוזמנו ושלא נעשה בהם שימוש, וכן לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 10,000 ש"ח.
2.
התובע טוען כי בסמוך ליום 5.1.12 התקשרה אליו נציגה מטעם הנתבעת, והציעה לו להגדיל את מהירות גלישת האינטרנט, אך לאחר שהודיע לנציגה כי אינו מחובר לאינטרנט, ואף אין בביתו קו טלפון של הנתבעת מאז שנת 2010, והוא איננו משתמש באינטרנט, מסרה הנציגה כי מהנתונים המופיעים במחשב, התובע מחובר לאינטרנט עוד מחודש אפריל 2006, ואף משלם בגין שירותי אינטרנט באמצעות הוראת קבע בכרטיס אשראי.
3. לאור דברים אלו, פנה התובע לבנק ערבי ישראלי, סניף סחנין, ביום 5.1.12, על מנת להוציא דף חשבון ממנו התברר לו, לטענתו, כי הנתבעת גובה שלא כדין מחשבונו סך של כ- 82 ש"ח מידי חודש, החל מחודש אפריל 2006 ועד לחודש ינואר 2012, ובסה"כ גבתה הנתבעת מחשבונו, שלא כדין, סך של 5,740 ש"ח, ולאחר שערוך (ריבית והצמדה) ליום 30.5.12 - 7,613 ש"ח. לטענתו, פקיד הבנק מסר לו פירוט הרשאות לחיוב חשבון התובע, לפיו אין לנתבעת כל הרשאה לחייב את חשבונו בסכום כלשהו. התובע צירף פירוט חיובים של חברת האשראי מיום 2.7.07 ועד ליום 2.11.11.
4. התובע מוסיף וטוען כי לאחר בירור שקיים עם נציגה מטעם הנתבעת, עלה כי מספר ת.ז. המופיע במחשב הנתבעת השייך למקבל שירותי אינטרנט בביתו, אינו מספר ת.ז. של התובע, אלא של רעייתו, אך פרטי כרטיס האשראי שייכים לתובע. זאת, על אף שמעולם לא מסר התובע לנתבעת את פרטי כרטיס האשראי שלו, לא כרת הסכם עם הנתבעת לאספקת שירותי אינטרנט ולא התחייב לקבלם, לא חתם על הוראת קבע ו/או הרשאה לחיוב כרטיס האשראי שלו בתשלום כלשהו לנתבעת, לא קיבל שם משתמש ו/או סיסמא לאינטרנט מהנתבעת, ומעולם לא קיבל שום שירות אינטרנט מהנתבעת. כמו כן, טען התובע כי רעייתו לא החזיקה בכרטיס האשראי שלו ולא השתמשה בו, לא ביקשה להתחבר לאינטרנט ולא מסרה פרטים לנתבעת, והיא אף אינה יודעת לגלוש באינטרנט. ואולם, בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 5.6.13, אישר התובע "שבהיסטורית אמצעי התשלום מופיע מספר נכון של תעודת זהות שלי".
5. נטען כי בית התובע היה מחובר לקו טלפון/תשתית של בזק, וכי התובע קיבל שירותי אינטרנט מחברת "012 סמייל" מיום 21.3.06 ועד ליום 2.3.10, היום בו הופסק השירות, לפי דרישתו, ונותק קו הטלפון של בזק. לטענת התובע, מאותו מועד לא קיבל שירותי אינטרנט מחברה כלשהי, לרבות הנתבעת. התובע הוסיף כי שילם לחברת "012 סמייל" באמצעות הוראת קבע, ולכן לא התחייב לנתבעת בחודש אפריל 2006 ו/או לאחר מכן בתשלום עבור שירותי אינטרנט.
6. זאת ועוד, התובע פנה ביום 18.1.12, באמצעות עו"ד שאדי ח'לאילי, לנתבעת בדואר רשום בדרישה להחזר הכספים שנגבו על ידה שלא כדין מחשבונו, אך ביום 30.1.12 נענה באופן בלתי ענייני, ואף קיבל דרישות לתשלום חוב לנתבעת מיום 16.3.12 ומיום 5.4.12.
7. אשר על כן, טוען התובע כי על הנתבעת לפצותו בסך כולל של 17,613 ש"ח בהתאם לפירוט כדלקמן: סך של 7,613 ש"ח משוערך ליום 30.5.12 בגין הסכומים שגבתה הנתבעת מחשבון התובע שלא כדין; וסך של 10,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני.
8.
הנתבעת טוענת כי התובע הצטרף מרצונו, ביום 11.4.06, לחבילת הגלישה של הנתבעת, "adsl-1.5 - מסלול רגוע", בעלות חודשית קבועה בסך של 64.90 ש"ח כולל מע"מ (להלן: "
חבילת הגלישה"). לטענת הנתבעת, תצלום מסך ממעמד ההצטרפות, המהווה רשומה מוסדית, מעיד על מסירת פרטי התובע, לרבות שמו המלא, כתובתו, מספר הטלפון שלו ומספר ת.ז. שלו (ולא של רעייתו) הזהה למספר ת.ז. המצוין ברישא כתב התביעה, ופרטי אמצעי התשלום אשר יחויב בתקופת ההתקשרות.
9. הנתבעת טוענת כי מדו"ח פירוט גלישותיו של התובע, עולה כי התובע ביצע שימוש רב ורצוף בשירותי האינטרנט במשך כ- 4 שנים מיום 20.4.06 ועד ליום 22.2.10, ולפיכך, אין זה אלא התובע שהתקשר עם הנתבעת לצורך קבלת שירותי האינטרנט. יתרה מזו, נטען כי שירות הגלישה באינטרנט אינו מותנה בשימוש בפועל, והנתבעת אינה אמורה לעקוב אחר לקוחותיה ולבדוק מי מהם עושה בו שימוש.
10. לטענת הנתבעת, במשך שנים נמנע התובע מלהעלות כל טענה בקשר לשירות על אף שקיבל ממנה מידי חודש חשבוניות שבהן הופיע בבירור חיוב ע"ס של 82 ש"ח עבור הנתבעת, והחיובים אף הופיעו בפירוט החיובים החודשי בכרטיס האשראי של התובע. הנתבעת טענה כי משקיבל התובע חשבוניות במשך תקופה ארוכה, היה עליו לדעת כי הוא משלם בגין חבילת גלישה, ושוב אינו יכול להישמע בטענה כי הכספים הנקובים בחשבוניות נגבו ממנו שלא כדין.
11. עוד טענה הנתבעת כי התובע יכול היה לבקש בכל עת להתנתק מחבילת הגלישה ולהפסיק החיובים בגינה הואיל ולא קיימת תקופת התחייבות במסגרת חבילת הגלישה. הנתבעת הטעימה כי בהתאם לסעיף 6.4 לרישיון שניתן לה על ידי משרד התקשורת, בהעדר בקשה מפורשת לביטול חבילת הגלישה ווידוא אמינות הבקשה על ידי הנתבעת, אין היא רשאית לנתק חבילת גלישה קיימת, ואילו עשתה כן, עשוי הדבר להתפרש הן כהפרת חוזה מצידה וגרימת נזקים שונים ללקוחות, כגון: ביטול חשבון הדואר האלקטרוני שמספקת הנתבעת למנוייה, והן כהפרת תנאי הרישיון וביצוע עבירה פלילית על פי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.
12. נטען כי רק לאחר שיהוי רב, כעבור כשש שנים שבהן חויב כדין בגין חבילת הגלישה, נזכר התובע לפנות טלפונית לנתבעת (ביום 5.1.12) ולבקש לראשונה ובעל-פה לבטל את חבילת הגלישה, ומיד לאחר מכן בוטלה החבילה. לטענת הנתבעת, הואיל והתובע לא שלח אליה בקשה בכתב לביטול חבילת הגלישה, הרי שאינו זכאי לפסיקת פיצויים לדוגמא מכח סעיף 31א(ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "
החוק"). לחלופין, טענה הנתבעת כי אם ייקבע שעליה לפצות את התובע, אזי יש לפסוק פיצוי על הצד הנמוך ביותר מכיוון שלא מתקיים אף לא אחד מן השיקולים המנויים בסעיף 31א' לחוק הגנת הצרכן (הקובע פיצוי לדוגמא מקסימאלי של 10,000 ש"ח) בהם יתחשב בית המשפט בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמא.
13. באשר לטענת התובע בעניין ההתקשרות עם ספקית האינטרנט "012 סמייל", טענה הנתבעת כי גם אם התובע התקשר עם ספקית מתחרה זו, אין פירוש הדבר שאינו יכול לעשות שימוש בשירותי הנתבעת שכן ניתן לגלוש בעזרת המנוי שמספקת הנתבעת מכל מקום בעזרת שם משתמש וסיסמא, וממילא אין בהתקשרות עם ספקית אינטרנט מתחרה משום ביטול שירותי הנתבעת. בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 5.6.13, טענה הנתבעת כי ניתן להיות מחוברים למספר ספקים בו-זמנית (פרו', עמ' 2, ש' 3-2).
14. אשר על כן, טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי להשבת הכספים ששילם בגין שירות שסופק לו כדין, ובפרט לגובה הפיצוי הנתבע, הגבוה פי 3 מסך כל החשבוניות ששילם התובע, לטענתו, לנתבעת בגין ההתקשרות כולה, מה שמהווה ניסיון מטעמו להתעשר שלא כדין ע"ח הנתבעת. ולפיכך, דין התביעה להידחות.
דיון והכרעה
:
15. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתבי טענותיהם, בחנתי את המוצגים הוצגו בפניי, והתרשמתי התובע, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.
האם התקשר התובע או מי מטעמו עם הנתבעת לקבלת שירותי אינטרנט
?
16. אני דוחה את טענת התובע כי לא התקשר עם הנתבעת בעסקה לרכישת שירותי אינטרנט. ממסמך "היסטורית אמצעי תשלום" (נספח 1 לכתב ההגנה) עולה כי התובע הצטרף ביום 11.4.06 לחבילת הגלישה של הנתבעת, לתקופה קצובה שתחילתה ביום 11.4.06 וסיומה ביום 30.5.2007 (להלן: "
תקופת ההתקשרות"). במסמך זה, צוינו כתובתו של התובע, תעודת הזהות שלו, ופרטי כרטיס האשראי לחיוב, שהינו כרטיס אשראי של התובע.
17. אמנם, הנציגה ששמה מצוין על גבי מסמך "היסטורית אמצעי תשלום" כזו שמולה בוצעה ההתקשרות, לא זומנה לעדות. אולם, נכונה אני לקבל מסמך זה כראייה לאמיתות התוכן, אף שלא שוכנעתי כי התקיימו בענייננו, התנאים הנדרשים להכרה במסמך זה כרשומה מוסדית, וזאת משום שבית המשפט לתביעות קטנות אינו כבול לסדרי הדין והראיות הנהוגים בבית המשפט השלום.