רקע :
התובעת היא אישה נשואה ואם לשני ילדים, העובדת כאחות במקצועה, ולטענתה - שומרת מסורת.
הנתבעות 1-2 מנהלות של עסק מסחרי בשם "סטודיו לצילום", העוסק בין היתר בצילומי הריון אומנותיים.
בתחילה נתבע אף "הסטודיו לצילום", אולם הוברר כי אין המדובר בגוף משפטי אלא בשם מסחרי מאחוריו ניצבות הנתבעות 1 ו- 2. אי לזאת, למען הסדר הטוב בהסכמת הצדדים נמחק שמו מכתב התביעה, בישיבת יום 3.2.12.
במהלך חודש מאי 2009 , פנתה התובעת לנתבעות, ושכרה את שירותיהן לצורך צילום תמונות הריון.
לטענת התובעת, כשנה וחצי לאחר צילום התמונות, נודע לה כי הנתבעות פירסמו את תמונותיה האינטימיות במקומות ציבוריים, מבלי שנתבקשה וניתנה רשותה לפרסום זה.
התובעת טוענת, כי פרסום תמונת בטנה החשופה בתקופת הריונה, ללא הסכמתה, באופן תעשייתי ומסחרי, תוך הפקת רווחים במקומות ציבוריים שונים, מהווה פגיעה בפרטיותה. היא גורסת כי זוהי התנהלות המנוגדת לכל דין, ובעיקר להוראות חוק הגנת הפרטיות,תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). על רקע זה, הגישה את התביעה דנן ביום 23.12.10, בסך של 100,000 ש"ח, ככפל פיצוי.
טענות התביעה :
לטענת התובעת, במהלך חודש מאי 2009 בעודה בהריון, פנתה אל הנתבעות לצורך ביצוע צילומי הריון אמנותיים ותמורת הצילומים, שילמה סכום של 1,100 ש"ח.
התובעת טוענת כי מטרת הצילומים הייתה לתפוס בזמן אמת את התקופה מיוחדת של הריונה, ועל מנת להותיר תיעוד אישי ואינטימי מתקופה זו.
לטענת התובעת היא הבהירה לנתבעות 1-2 מפורשות ומיוזמתה, ולמען הסר כל ספק, כי מכיוון שהיא ומשפחתה דתיים, ומאחר ומדובר בצילומים אינטימיים חסויים ופרטיים, היא אינה מאשרת פרסומם, כולל בין כתלי עסקן של הנתבעות .
לטענת התובעת, התמונות שצולמו היו חושפניות ביותר, ונראה בהן רוב פלג גופה העליון, ובפרט ביטנה ההריונית החשופה לגמרי, לרבות טבורה.
עוד טוענת התובעת, כי עקב היותה ממשפחה דתית ומחמת אופי התמונות, בחרה במיוחד בצלמות נשים, ולא גברים.
לדברי התובעת, בניגוד לרצונה, פרסמו הנתבעות את תמונותיה ברבים, ללא נטילת הסכמתה. לטענתה, התמונות פורסמו בכל סניפי עסקן של הנתבעות ואף אצל גופים מסחריים אחרים.
כמו כן, מכרו הנתבעות, לטענתה, את התמונות לתערוכות רבות, לרבות לתערוכה ב"קניון איילון" ברמת גן ולמרפאות שונות, שם הוצגו התמונות למשך זמן רב, באופן מסחרי.
התובעת טוענת כי לא ידעה, ולא יכולה הייתה לדעת אודות הפרסומים, וגילתה זאת באיחור - לאחר כשנה וחצי.
התובעת טוענת כי מיד כשנודע לה על הפרסומים, פעלה לאכוף את זכויותיה.
התובעת גורסת כי מדובר בדפוס התנהגות קבוע של הנתבעות, אשר הסב לה ולמשפחתה נזקים כבדים ומתמשכים על בסיס יומי, עקב סירובן של הנתבעות להסיר התמונות מן המקומות בהן נתלו.
פרסום התמונות, טוענת התובעת, גרם לה בושה וחוסר רצון ויכולת להראות פניה בציבור, וכך אף השפיע על בעלה ויתר משפחתה.