על העירייה להקפיד הקפדה יתרה בפתיחת הליכי גבייה מנהליים

ביום 26.2.13 פקדו מעקלים את ביתו של העותר והדביקו על דלתו הודעה על ביצוע פעולה בכוח נספח א' לעתירה.

בהודעה נאמר כי אם לא ישולם מדי חוב בסך 647.28 ש"ח בצירוף הוצאות גבייה כפי שיהיו בעת התשלום תתבקש הרשאה לפריצה  עוד נאמר במודגש: "צו פריצה יופעל נגדך ללא הודעה נוספת". וכן נאמר כי אם החוב שולם יש להודיע על כך למשרד סנדרוביץ.

בפירוט החיוב נאמר כי שם החייב היא חברת עמית בע"מ, מצוין ת.ז./ח.פ. ולאחריו מספר ת.ז. של העותר וכתובתו. תאריך העבירה המצוין בבסיס החיוב הוא מיום 17.2.99 וכן מופיע מספר רישוי הרכב.  הקנס המקורי עמד על 70 ש"ח ובתוספת קנסות הגיע ל -322 ש"ח וההוצאות עמדו על 325.28 ש"ח.

העותר היה שכיר של חב' עמית עד שנת 2000 ומעולם לא נהג ברכב שמספרו מופיע באותו דוח. יום למחרת פנה העותר לעורך דין וטען את כל הטענות האמורות לעיל. במכתב ביקש ב"כ העותר להודיעה לו לאלתר ולא יאוחר משלושה ימים מיום קבלת המכתב על הפסקת כל פעולה בקשר עם הדוח הנ"ל. כן ציין ב"כ העותר במפורש כי אם לא תעשה כן העירייה, יגיש כנגדה עתירה מינהלית וכן תנקוט צעדים משפטיים נוספים שפורטו בפנייה. עוד ביקש כי העיריה תישא בשכר טרחתו בגין כתיבת המכתב בסכום של 1,000 ש"ח. מכתב זה לא נענה על ידי העיריה וכאשר העותר התקשר בתאריכים 3.3.13 ו-7.3.13 ודיבר עם עובדי העירייה אתי וחזי הם אמרו לו כי הם לא מבטיחים כי הליכי הגבייה יעוכבו עד לתום הבירור.

בצר לו הגיש העותר ביום 13.3.13 עתירה מנהלית ועמה בקשה לצו ביניים שיורה לעירייה להפסיק את פעולות הגבייה וכן שיורה למשרד סנדרוביץ להפסיק את הפעולות שהוא עושה מכוח פקודת המיסים, גבייה לרבות פעולות בדירת העותר.

באותו יום נתנה כב' השופטת רונן צו ארעי האוסר על המשך פעולות הגבייה והורתה למשיבים להגיב לבקשה תוך 14 ימים מאותו מועד.

המשיבים לא עשו כן, וצו הביניים נותר בתוקפו.

ביום 2.5.13 הוריתי על דיון היום בעתירה . כן הוריתי למשיבה להגיש תגובה עד 14 יום לפני מועד הדיון. תגובה מעולם לא הוגשה במקומה הוגשה בקשה למחיקת/דחיית העתירה על הסף ובה נטענו טענות שהן לעצמן מקוממות.

הטענה הראשונה שטוענת העירייה כי העותר הגיש עתירה עוד בטרם יבשה הדיו על פנייתו. ובכן, כפי שציינתי ב"כ העותר פנה לעירייה במכתב ביום 27.2.13, העותר התקשר פעמיים לעיריה בעקבות המכתב ופעמיים נענה כי ההליכים לא יעוכבו עד לבירור העניין ורק ביום 13.3.13, שבועיים לאחר פנייתו הראשונה הגיש את העתירה ועמה בקשה לצו ביניים שגם תשובה לצו לא ניתנה.

יש לזכור שהליכי גבייה מנהלים הם הליכים דרקוניים כפי שציין גם ביהמ"ש העליון במספר הזדמנויות.

במקרה זה העותר מיהר ופנה לעורך דין. עורך הדין הודיע במכתב כי יגיש עתירה ואם לא יענה למרות זאת העותר הוסיף ופנה בשתי הזדמנויות נוספות אך כל זאת ללא הואיל.

בסעיף 6 לאותה בקשה לדחייה על הסף מציינת העירייה:

                 "לו היה ממתין העותר לתשובת העירייה, היה מתייתר הצורך בהגשת העתירה עסקינן, שכן העותר מתפרץ לדלת פתוחה, בעניין חוב שאינו לו ושאינו על שמו, כפי שגם עולה בבירור מהמסמכים שצורפו לעתירה."

העירייה ממשיכה ומציינת כי על פי סעיף 2(א) לחוק תיקון סדרי המינהל עמדו לה 45 ימים ליתן תשובה לפנייתו. מוטב היה לה לעירייה שלא להעלות דברים אלו על הכתב. משאירים לאדם הודעה כי אם לא ישלם יפרצו לביתו והוא אמור לחכות 45 ימים בהם עלולים לפרוץ לביתו ולהמתין לתשובת העירייה?! אזרח המכבד את החוק ומקבל מכתב ממשרד עורכי דין לפיו יפרצו לדירתו אינו יכול להמתין ולו יום אחד בטרם יפנה. העירייה יכולה הייתה לעכב את הליכי הגבייה, להודיע על העותר כי עד לבירור העניין לא יפרצו לביתו ואז יכולה היתה לבדוק את העניין או להגיב תוך 45 יום כנדרש. אולם לא ניתן מחד, לאיים על האזרח בפריצה לביתו ומאידך לטעון שעליו להמתין 45 יום.

בדיון ציינה ב"כ המשיב כי העותר היה יכול לשלם את הקנס תחת מחאה. איני רואה כל סיבה שאזרח יאלץ לסכום של מאות שקלים מכיסו רק בכדי למנוע ביצוע פעולות גבייה כאשר הוא פנה לעירייה אף באמצעות עורך דין אך לא נענה.

אמנם אין מצויים אנו בתיק אזרחי ואיני קובעת קביעות עובדתיות לעניין הרשלנות. אולם, עצם העובדה שמדובר בקנס משנת 99 שהעיריה עצמה רואה שהוא על שם חברה וכאשר העותר אינו נושא משרה בה או בעל מניות בה, מצביעה על כך שהדברים לא נבדקו כפי שצריך היה לעשות ולו לכאורה.

טענה שנייה שטוענת העירייה באותה בקשה לדחייה על הסף היא כי : " החוב נשוא הודעת תשלום קנס הינו על שם חברת עמית בע"מ... כל פעולות הגבייה שמבוצעות הינן אך ורק נגד חברת עמית ולא נגד העותר."

כשקראתי לראשונה את הבקשה חשבתי כי העיריה מכחישה שבוצעו פעולות גבייה בביתו של העותר. אולם בהמשך הדברים מאשרת את העירייה את הדברים וכך עולה ממכתב ההתראה שהודבק על דלתו של העותר. היינו, העירייה טוענת כי על אף שהגיעו לביתו של העותר מטעמם והדביקו על דלתו התראה לביצוע הליכי גבייה בכוח כאשר מספר ת.ז. שלו מופיע על גבי אותו מכתב התראה דין העתירה להימחק כיוון ששמו של העותר אינו מופיע. טענה זו הינה כה אבוסרדתית שקשה להתייחס אליה. לכך הוסיפה ב"כ העירייה בדיון כי בפועל לא הגיעו שוב אל ביתו של העותר. אם כך הם פני הדברים וממילא החוב אינו על שמו של העותר מה יותר קל היה מלהשיב למכתבו של בא כוחו שנשלח יום למחרת, לחילופין להשיב לפניותיו שלו ולחילופי חילופין להשיב לביהמ"ש שהוגשה בקשה לצו ביניים וביהמ"ש הורה לעירייה להגיב.

אשר לטענה לפיה יש למחוק את משרד סנדרוביץ מהעתירה  ולאור העובדה שמי שמורה על נקיטת הליכים אינו הממונה על הגביהה בעירייה, אין לקבל בקשה כזו.