לזימי נ' ברוסטד ואח'

פסק דין

1.בפני בית המשפט תביעת פיצוי כספי כאשר נסיבות העניין נסובות סביב טענת "עשיית עושר ולא במשפט" ע"י הנתבע 3 (להלן: "בצלאל"). ביחס לנתבעים 1-2, מדובר בהשגת גבול ביחס לרכוש קנייני של התובע במקום חניה צמודה לדירה בבעלותו.

2.התובע רכש את הדירה ברח' רבי בנימין 13/68 בבית הכרם כאשר הבעלות בדירה נרשמה על שם התובע ביום 4.11.09 (רישומים בטאבו צורפו לתיק בית המשפט). עם רכישת הדירה חיפש מקום חניה הרשום כצמוד לדירה כאשר בסופו של יום נודע לתובע על כך שמר בצלאל גבה דמי שכירות מהנתבעים 1-2 בגין שימוש בחניה זו.

3.במסגרת תביעתו עתר התובע להשבת כספים אשר נגבו במהלך שלוש שנים ואשר כללו תקופה מלפני רישום הדירה על שמו. לתובע אין עילת תביעה ביחס לתקופה בטרם רישום הדירה על שמו ועילה זו קיימת ביחס למחזיק בדירה באותה עת.

4.הנתבע, מר בצלאל, מודה שגבה סך 270 ₪ מהנתבעים 1-2 ללא שהיתה לו זכות קניינית ו/או רשות לעשות כן, בין החודשים 09/09 ועד 1.4.11 (דהיינו, בגין חודשים ינואר, פברואר ומרץ 2011) ובסך הכל דובר ב – 19 חודשים.

5.הנתבע, מר בצלאל, פעל לתחזוקת הבניין והחניון הצמוד לו והסתבר כי קיימת חלוקה בעניין התחזוקה בשטח בין מגדלים וקוטג'ים, זאת כאשר הקניין שייך לשני אגפים בשטח. מר בצלאל גבה דמי שכירות עבור מקום החניה במסגרת תפקידו כתחזוקן החניון וזאת כאשר לא הורשה לכך ע"י אף גורם.

6.במהלך הדיונים העיד מר אספיר ערן אשר סייע לתובע כדי לאתר את מקום החניה הצמוד לדירתו כי כנראה קיימת מחלוקת בין מר אספיר המתחרה של מר בצלאל לגבי חוזה החזקת המבנה והחניון. כבר בשלב זה יוער כי אין לכך כל השלכה לעניין ההכרעה בתביעה דנן.

7.התובע הבהיר כי למרות שביקש לשמור על זכות פיצול סעדים, הודיע על חזרתו מהבקשה מאחר והיה מדובר בפניה לבית משפט שלום במקום לבית משפט לתביעות קטנות.

8.הנתבעים 1-2 מודים על שימוש במקום החניה אולם טוענים כי לא ידעו על קיומו של התובע עד לשלב מאוחר מאד. התובע מודה כי לא פעל כנגד הנתבעים 1-2. נסיבות פעולות התובע בעניין בשילוב עם עדות הנתבעים 1-2 ועדות התובע, עולה כי לא נעשתה פעולה של ממש ע"י התובע עד חודש נובמבר 2012 ויש לייחס לתובע שיהוי רב אשר אינו פוטר את הנתבעים 1-2 מתשלום דמי שכירות אלא מהווה נסיבה לכך שאין לחייבם לפיצויי מעבר לדמי שכירות. יוער כי לטעמי הנתבעים 1-2 נפלו קרבן למעשיו של הנתבע מר בצלאל. יחד עם זאת הם נהנו משימוש במקום החניה לפרק זמן ממושך ללא תשלום. זה כאשר פגעו בזכויות קניין של התובע. מדובר ב"עשיית עושר ללא משפט" המחייבת פיצויי ראוי שווי ערך לשכירות ראוי בגין שימוש במקום החניה. במקרה דנן דמי השכירות כפי שיפורט להלן, הסכום אשר נקבע ע"י מר בצלאל בסך 270 ₪ הינו הסכום הראוי נוכח הציפיות של הנתבעים 1-2.

9.בטרם הכרעה בתביעה, יש לקבוע את גובה דמי השכירות הראויים. נכון כי מר אספיר העיד כי לדעתו דמי השכירות אמורים לנוע בין 400 ₪ עד 700 ₪ אולם, אין הוא מומחה בעניין במידה הנדרשת להליך משפטי וכאן מדובר ב"עשיית עושר ולא במשפט" כאשר גובה דמי השכירות כבר נקבע כל סך 270 ₪. לכן, סכום זה מהווה קנה מידה מתאים לעניין דנן.

10.גישת הנתבע, מר בצלאל, הינה תמוהה ביותר בעיני בית המשפט שכן לא ברור כיצד העז זה לגבות דמי שכירות בגין מקום חניה אשר אינו קניינו וכאשר אינו מחזיק בשום זכות חזקה במקום ואינו מורשה לעשות כן. הצעתו של מר בצלאל להשיב רק את גובה דמי השכירות הינה הצעה מאוחרת מדי. יצויין כי עדותו וגישתו של מר בצלאל לא היתה עקבית ולא היתה אמינה בעיני בית המשפט.

11.לאור האמור, מורה לנתבע מס' 31-2 לשלם לתובע דמי שכירות עבור החניה בסך של 270 ₪ לחודש וזאת החל מיום 1.4.2011 ועד הפינוי בחודש 11/2012, זאת עקב שימוש במקום החניה ללא רשות. מדובר ב – 20 חודשים ובסך הכל בסך של 5,400 ₪ כאשר תקופה זו מבוססת על עדות הנתבעים 1-2.

12.ביחס לנתבע, מר בצלאל, עולה כי גבה עבור 19 חודשים – 4 חודשים בשנת 2009, 12 חודשים בשנת 2010 ו – 3 חודשים בשנת 2011 ובסך הכל 19 חודשים כאמור. דמי השכירות יעמוד על 270 ₪ לחודש ובסך הכל בסך של 5,130 ₪ כאשר לסכום זה יש להוסיף רווח ראוי על השימוש במקום וכסף שגבה, בסך 1,800 ₪ סך של 750 ₪ הוצאות משפט ובסך הכל בסכום של 7,680 ₪.

13.לאור האמור, מורה לנתבעים מס' 1-2 לשלם לתובע סך 5,400 ₪ עד 1.6.13, בהעדר תשלום במועד, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן הנתבע 3, מר בצלאל חיימוביץ' ישלם לתובע סך 7,680 ₪ עד 1.5.13 ובהעדר תשלום במועד, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.