פסק דין
הצדדים וכתבי הטענות
התובעים הגישו תביעה לתשלום סך של 31,900 ₪. לטענתם, בעת שביצעו הנתבעים שיפוץ דירות, בבניין בו מתגוררים התובעים, השליכו העובדים לדירת התובעים סיגריות בוערות, חומרי בניין שונים, מתכות, חלקי בלוקים וגזרי עצים. הסיגריות גרמו לשריפת רהיטי מרפסת יקרים, הריפוד הושחת, נשרף הסוכך של המרפסת ומעקה זכוכית נשבר. עוד טוענים התובעים בכתב התביעה, כי ביום 16.9.09 הושלכו למרפסת דירתם, על ידי פועליו של היזם, הנתבע 3, חומרי בנין ופסולת, ורק בנס לא נפגעו התובעים. לטענתם, היזם, הוא הנתבע 3, התנצל ואמר כי יטפל בתיקון הנזקים שנגרמו. טענה נוספת אותה טוענים התובעים הינה כי סוכך שתוקן, תוקן באופן רשלני שלא לשביעות רצונם. לכתב התביעה צירף התובע אישור לפיו מחיר בד הריפוד שניזוק כולל מחיר ההובלה עומד על סך של כ- 16,229 ₪.
לטענת התובעים, בפגישה שהתקיימה ביום 20.9.09, הבטיח נציג הנתבעים, הנתבע 4, לתובעים, פיצוי בסך של 5,000$, אלא שהתנה את התשלום בכך שחלק מהסכום, יהיה תרומה למוסדות, והתובעים סירבו להצעה.
בכתב ההגנה טענו הנתבעת 1 והנתבע 3 כי מעולם לא ביצעו עבודה בבניין, בו מתגוררים התובעים. לטענת הנתבעים, הנתבעת 1 הינה חברה, בבעלותו של הנתבע 3. באפריל שנת 2007 רכשה הנתבעת 1 שלושים, מתוך שלושים וחמש הדירות בבניין המגורים בו מתגוררים התובעים. הנתבע 3 פנה לנתבעת 2 על מנת שתסייע לו במכירת חלק מהדירות. עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבעת 2 מונתה לשמש, בתקופה מסוימת, כחברת הניהול של הבניין. עבודות השיפוץ שבוצעו, בוצעו על פי טענת הנתבעים 1 ו-3 על ידי הנתבעת 2.
לטענת הנתבעים נותרו התובעים חייבים לנתבעת 2 דמי ניהול.
הנתבע 4 טען בכתב הגנתו כי טענות התובעים כנגד הנתבעים האחרים, אינן מקימות כנגדו כל עילה.
דיון ראשון נשמע בפני כב' השופטת בן ארי, ביום 27.6.12, בנוכחות הנתבע 4, בשם הנתבעים 1, ו-3, בהעדר הנתבעת 2. במהלך הדיון טען הנתבע 4 כי הנתבע 3 מעולם לא היה הבעלים של הנתבעת 2.
הדיון נדחה על מנת שהנתבעת 2 תגיש כתב הגנה.
לקראת הדיון שנשמע לפניי, לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 2, והיא אף לא התייצבה לדיון. התובע הציג אישור מסירה לנתבעת 2, ומשכך ניתן כנגדה פסק דין.
לדיון שהתקיים לפניי ביום 6.2.13, התייצב הנתבע 4, לדבריו אף בשם הנתבעים 1 ו-3. הנתבע 4 לא הציג כל ייפוי כח או כל מסמך אחר מטעמם של הנתבעים 1 ו-3. הנתבע 3 לא התייצב. הצדדים הסכימו כי הדיון יימשך לפני, מהשלב בו הופסק בפני כב' השופטת בן ארי.
לדברי הנתבע 4 בדיון, נזרקו בדלי הסיגריות, מהלובי שמעל המרפסת. לדבריו לא מצא הנתבע 3 לנכון להגיע לדיון. הנתבע 4 אישר את טענות התובעים לפיהן נגרם נזק לכריות. עוד אמר הנתבע 4 בדיון, כי המקרה אירע בשנת 2008, עת לא היה בעל תפקיד אצל הנתבעים, ולא היה במקום.
לדיון התייצב מר אופיר הלל, המשמש "אב הבית" בבית המגורים, בו מתגוררים, בין היתר, התובעים. לדבריו, הנתבע 3 ביקש ממנו למדוד את הכריות כדי לקנות בד ולתקן את הפגיעות. לדבריו נראו פגיעות של סיגריות בכריות. עוד אמר אב הבית, כי הדירות היו בבעלותו של הנתבע 3 בעת שנזרקו מהלובי של קומה 1 סיגריות. לשאלת הנתבע 4, השיב העד כי את העובדים של הנתבעת 2, שזרקו את הפסולת, העסיק הנתבע 3.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול הדיון הקודם ובמסמכים שצורפו לכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, בכל הנוגע לריפוד הריהוט, שנפגע מבדלי סיגריות.
מכתב התביעה, מעדותו של התובע ומעדותו של העד, מר הילל, עולה כי הנתבעים 1 ו-3 עסקו בשיפוץ חלק גדול מהדירות בבית המגורים בו מתגוררים התובעים. במהלך העבודה הושלכו סיגריות למרפסת התובעים ונשרף הריהוט שהיה במרפסת.
הנתבע 3 והנתבעת 1 לא הגיעו לדיון, וזאת למרות שזומנו כדין. הנתבע 4 לא המציא כל יפוי כח מכוחו יכול היה לייצגם בדיון. עובדה זו כשלעצמה מאפשרת קבלת התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3.
גם לו קיבלתי את עמדתו של הנתבע 4 לפיה מייצג הוא את הנתבעים 1 ו-3, הרי שהנתבע 3 בחר שלא למסור את עדותו, ולפיכך לא סתר את עדותו של התובע.
לדברי התובע, הלך הוא עם הנתבע 4 לרפד, על מנת לתקן את הכריות, מה שמחזק את טענתו לפיה התכוון הנתבע 3 לתקן את הנזקים. טענתו לא נסתרה בידי הנתבע 4, ומכאן שהנתבע 3 הכיר באחריותו לנזקים שנגרמו לריהוט של התובעים.
מעדותו של העד, מר הילל, ביקש ממנו הנתבע 3 למדוד את הכריות, כדי לקנות בד ולתקן את הפגיעות. עדות זו מתיישבת אף היא עם המסקנה, לפיה הודה הנתבע 3 באחריות לנזק שנגרם לכריות של התובעים. עוד עולה מעדותו של העד כי הנתבע 3 העסיק את העובדים של הנתבעת 2. לדבריו, אנשים שהיו במשרד של הנתבעת 2, נהגו להשליך בדלי סיגריות מהלובי אל המרפסת של התובעים. כמו כן, היה פועל שזרק סיגריה גם מהדירה של הנתבע 3.