1. התובעים נפגעו לטענתם וסבלו נזק גוף בתקרית שהתרחשה מול הנתבעת במפגש משפחתי. תקרית זו הביאה לנקיטת הליך פלילי כנגד הנתבעת והגשת התביעה דנן לפיצוי בגין הנזקים הנטענים שנגרמו ע"י הנתבעת.
רקע עובדתי
2. התובע 1 יליד 1970, ניהל מערכת יחסים זוגית עם הנתבעת שבמהלכה נולדו להם שתי בנות.
התובעת 2 ילידת 1938, היא אמו של התובע, ויחד איתו היתה מעורבת בתקרית הנ"ל.
3. לגרסת התובעים, ביום 22.12.07 בסמוך לשעה 18:00 שהו בני הזוג בביתו של התובע 1 (להלן:
"התובע") יחד עם שתי הקטינות. לאור ויכוח שהתפתח ביניהם ביקשה הנתבעת לקחת את הילדות ודרשה מהתובע את דרכוניהן. התובע סירב לבקשתה, ובתגובה לכך התרוצצה הנתבעת בבית בחיפוש אחר דרכונים, דחפה אותו, החלה לצרוח ולקלל אותו, ולפתע הטיחה אגרוף בפניו. בהמשך, ולאחר שאיים להזעיק משטרה, חטפה הנתבעת מידיו את הטלפון הסלולארי, והטיחה אותו ברצפה. לאחר שהדף את התובעת אל מחוץ לדלת הבית התקשר למשטרה ולהוריו.
התובעת 2 (להלן:
"התובעת") הגיעה יחד עם בעלה לבית בחלוף כ-15 דקות, ויחד עם התובע יצאה לחדר המדרגות. לפתע יצאה הנתבעת מבית אחד השכנים, התקרבה אל הנוכחים במקום תוך שהיא קוראת לבנות ששהו באותה עת בתוך הבית, ולפתע קפצה על התובעת והחלה להכותה במטר אגרופים בראשה ובחלקי גופה השונים.
4. לטענת התובעים, תקיפת הנתבעת גרמה לחבלות שונות באברי הגוף שחייבו החשתם לביה"ח בלינסון. אצל התובע נמצאה רגישות בשפה עם דם קרוש ואילו אצל התובעת אובחן שבר באצבע 5 ביד שמאל ושטף דם בברך, ולאחר חבישת ידה השמאלית שוחררו השניים לביתם.
5. הנתבעת, שהכחישה את תיאור האירועים ע"י התובעים, טענה כי התברר לה בדיעבד דבר תמימותה בכל הנוגע לקשר הבינזוגי ולאחר שנאותה להפצרות התובע להגיע עם בנותיה לישראל מהונגריה, מקום מגוריה עד שהכירה אותו, נתקלה במהלכים משפטיים שיזם התובע למניעת משמורתה על הבנות של בני הזוג.
לגרסתה, רצתה במועד האירוע לצאת מדירת התובע עם הבנות, אך התובע סירב לאפשר לה לצאת, ובמהלך הויכוח עת שהוברר לה כי התובע העלים את הדרכונים, התנפל עליה ודחף אותה בכוח מהדירה החוצה תוך כדי צעקות ואיומים.
כאשר הנתבעת ראתה את בנותיה מבועתות מפחד מהזעקות והאלימות של התובע, היא תפסה את פיו כדי לסגור את שפתיו לבל יוסיף לצעוק, ותוך כדי כך הוא נשרט קלות בשפתו העליונה. בהמשך הושלכה על ידו מחוץ לדירה שבה התגוררה כדין, והתקבלה בבית השכנים שבאותו בניין משותף. זמן קצר לאחר מכן יצאה מדירת השכן, ראתה את התובעת במקום, ולאחר שקראה לבנותיה להגיע אליה, התערבה התובעת בעניין וגררה על הרצפה את הבת הגדולה בכוח חזרה לדירה. הבת הקטנה הצליחה להגיע לזרועותיה של אמה וסירבה לעזוב אותה, אולם התובעת ניסתה להוציא מכוח מידי הנתבעת את בתה. במצב זה לא נתנה הנתבעת לתובעת להמשיך במעשה זה ושחררה בכוח את ידיה מאחיזתה בילדה הקטנה והדפה אותה ממנה.
6. בין התובע והנתבעת התנהלו הליכים משפטיים, לרבות בביהמ"ש לענייני משפחה, שאליו הוגשה גם התביעה בתיק זה. ביהמ"ש מצא כי הואיל ולא נטען כי הצדדים הינם בני זוג, נשואים או ידועים בציבור, ומדובר בתביעת נזיקין רגילה הועבר הדיון בה לבימ"ש זה.
במקביל, הוגש כתב אישום כנגד הנתבעת, ולאחר ישיבת הוכחות ניתנה ביום 22.9.11 הכרעת דין שבמסגרתה הורשעה הנתבעת בעבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.
במסגרת הכרעת הדין קבע כב' ביהמ"ש השלום בפ"ת כי הוא נותן אמון מלא בגרסת הנתבעת/הנאשמת לקרות האירועים, אולם גם גרסה זו מקימה עפ"י קביעתו את העובדות המוכחות כי לשני המתלוננים, הם התובעים בתיק זה, נגרמו חבלות במהלך האירוע, וכי בפעולת הנתבעת גם עפ"י הודאתה יש משום תקיפתם. למרות כל זאת, קבעה כב' השופטת רון בהכרעת הדין כי היא מקבלת את גרסת הנתבעת לתרחיש האירועים ולא עפ"י העובדות שיוחסו בכתב האישום.
ביהמ"ש לא קיבל את גרסת המתלוננים ופירט תמיהות רבות בעדותם, הן לעניין קרות האירועים והן לעניין הנזק הנטען.
ביהמ"ש מתאר את גרסת המתלוננת שהתקבלה על ידו כדלקמן (עמ' 8 לפסה"ד בת"פ 3405/08):
"הנאשמת סיפרה כי רצתה לצלם את הדרכונים של הילדות והבחינה כי אינם מונחים במקומם שבמגירה ואזי החל המתלונן לצעוק עליה כי תצא מביתו. מאחר שעשה זאת בפני הילדות סגרה את פיו עם ידה ובשל ציפוריה הוא נשרט בשגגה וזב דם.
המתלונן אמר לה כי הוא יספר על כך לעורך דינו ודחף אותה החוצה מביתו ולא הניח לילדות להצטרף אליה.
הנאשמת התקשרה למשטרה על מנת שיסייעו לה לפגוש את ילדיה והיא נתבקשה להמתין בכניסה לבנין ואז הבחינה בהוריה של המתלונן חוזרים למקום והתקשרה שוב למשטרה. הפעם נענתה כי בנושאים אלה עליה לפנות אל בית המשפט. במהלך שיחתה, הבחינה בילדותיה המנסות להגיע אליה, כאשר את הבת הגדולה הכניסו אל הדירה, אך היא אחזה בידה של הבת הקטנה והבחינה כי היא נמחצת בין אמו של המתלונן לבין אביו.
על מנת להגן על הבת היא ניסתה להזיז את ההורים וכיוון שהיא חזקה מאוד, הצליחה לחלץ את הבת ואף ניסתה להכנס יחד עימה לבית השכן. אמו של המתלונן ולמיטב זכרונה גם אביו, אחזו בידה של הילדה בחוזקה וזו בכתה עקב כך. על כן דחפה הנאשמת את אמו של המתלונן, תוך ניסיון להוריד את ידה של האם מבתה. בזמן זה אביו של המתלונן ניסה לדחוף את הנאשמת. למרות ניסיונות כולם לקחת ממנה את ילדתה, היא הצליחה להדוף את כולם, כיוון שלדבריה היא בכושר טוב מהם ורצה לביתה שכן.