1. התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה בגין טענתו על כך שעקב תנאי עבודתו כרופא, הוא נפגע בעמוד השדרה שלו, בדרך של מיקרוטראומה.
2. הנתבע, במכתבו מיום 26/7/10, הודיע לתובע על דחיית התביעה, בטענה שלא הוכח שנגרם לתובע ארוע תאונתי במהלך עבודתו, בטענה שלא הוכח קיומם של ארועים תאונתיים זעירים ובטענה נוספת, שלפיה מצבו של התובע נובע מתחלואה טבעית שאינה קשורה לעבודה.
3. הצדדים לא הגיעו להסכמה על העובדות, למרות שלמעשה לא היתה ביניהם מחלוקת עובדתית בדבר תנאי עבודתו של התובע ואיני מצליח להבין מה מנע מהם להגיע להסכמה כזו. לפיכך, הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע, והתיק נקבע להוכחות.
בישיבה שנועדה להוכחות לא נשמעו עדויות (לא היה צורך בכך, בשל העובדה - האמורה כבר לעיל - שאין בין הצדדים מחלוקת עובדתית על תנאי העבודה). הוסכם על הצדדים כי התובע יוסיף מספר פרטים בקשר לתנאי עבודתו והוא אכן עשה כך.
לאחר מכן, קיבל הנתבע שהות לשקול אם להסכים למינוי מומחה רפואי או שמא לעמוד על עמדתו המשפטית שלפיה תנאי העבודה אינם מלמדים על קיומה של תשתית עובדתית מספקת לשם בחינה רפואית של שאלת המיקרוטראומה.
הנתבע החליט לעמוד על עמדתו המשפטית, ולפיכך ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים במחלוקת המשפטית בין הצדדים. הסיכומים אכן הוגשו, וביום 19/7/12, ניתנה החלטה שבה קבעתי כי התקיימה בעניינו של התובע תשתית עובדתית מספקת לשם הצדקת הבחינה הרפואית של המחלוקת בענין מיקרוטראומה.
אלה העובדות (כפי שנקבעו בהחלטה מיום 19/7/12)
4. התובע, יליד שנת 1944, הוא רופא אא"ג. התובע עוסק הן בבדיקות אא"ג והן בניתוחי אא"ג.
5. ביום 1/2/71 החל התובע לעבוד בבית החולים "העמק", כמתמחה אא"ג, במשרה מלאה. התובע עבד 6 ימים בשבוע, 9-10 שעות ביום, ועשה כ-12 שעות בחודש.
6. בשנת 1976 סיים התובע את תקופת ההתמחות והחל לעבוד כרופא מומחה בבית החולים "העמק". התובע עבד שם, במשרה מלאה, עד שנת 2005.
7. במקביל, החל משנת 1989 בערך, עבד התובע גם עם קופת חולים "מכבי", 3 ימים בשבוע בשעות אחה"צ, בבדיקות בלבד. התובע עבד גם עם שרותי בריאות כללית. לא הובאו פרטים בקשר לכך, אך נראה שמבחינת אופי העבודה היה הדבר דומה לעבודה עם קופת חולים "מכבי".
8. במהלך שבוע עבודה רגיל של התובע, הוא עבד בדרך כלל 3 ימים בחדר הניתוח. בשאר הימים עבד התובע בבדיקות, בטיפולים שאינם ניתוחים. ואף בניתוחים קטנים אחרים (כגון ניתוחי שקדים, ניתוחי צינוריות באוזניים וכד').
יום עבודה בחדר הניתוח נמשך בין 8.5 שעות לבין 9.5 שעות. ניתוחים גדולים ארכו בין שעתיים לבין 7 שעות כל אחד.
9. הניתוחים בוצעו בדרך כלל תוך שימוש מיקרוסקופ כירורגי. לשם צפיה במיקרוסקופ היה על התובע להיות בתנוחה מכופפת כל הזמן, באופן קבוע על המיקרוסקופ, לעתים במשך שעות, במקביל לפעולות הכירורגיות עם הידיים.
חלק מהניתוחים שהתובע ערך היו ניתוחי צוואר. ניתוחים אלה נעשו בדרך כלל כשהתובע היה בעמידה, והיה עליו להיות בתנוחה מכופפת לכיוון המנותח.
בזמני ניתוחים היה על התובע לשבת מכופף או לעמוד בתנוחת כיפוף במשך מספר שעות.
10. בימים שלא היו ימי ניתוחים, עסק התובע בבדיקות.
הבדיקות נעשו, בדרך כלל, בישיבה מול המטופל, אך לעתים הבדיקות נעשו כשהמטופל היה בתנוחת שכיבה ועל התובע היה לרכון מעליו.