פסק-דין בתיק תיק רבני 585321/5

לפנינו תביעת הבעל לשעבר לקבל מהאשה דמי שימוש ראויים עבור התקופה שלא שהה בבית.

הצדדים התחתנו בתאריך ג' כסלו תשס"ה (נובמבר 2004).

תחילתו של ההליך המשפטי ביניהם היה כבר כשנה לאחר נישואיהם.

עקב המתח ששרר בין הצדדים, בית הדין המליץ לצדדים לסיים את ההליך הרכושי לאחר הגט, ואכן כך נעשה. הצדדים התגרשו בתאריך כ"א שבט תשס"ט 15.2.09.

בתאריך 18.2.2010 ניתנה החלטה וכן ניתנו נימוקים בעניין הדירה והכתובה:

בית הדין שקל את שני הנושאים העומדים לפנינו חלוקת הדירה והכתובה.

בית הדין שמע את טענות ומענות הצדדים ומחליט כי הנתבעת זכאית לכתובתה בסך 180,000 ש'"ח.

באשר לחלוקת הדירה, בית הדין לקח בחשבון את העובדה כי התובע ואביו השקיעו את רוב הכסף ברכישת הדירה.

לנתבעת זכות ראשונית לרכוש את חלקו של התובע בדירה.

בית הדין הגיע למסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובע, בפועל, סך של 20,000 ש"ח.

לפסק דין זה מצורפים נימוקים מפורטים של חברי בית הדין.

על הנתבעת להודיע לבית הדין בתוך שבעה ימים, כיצד ומתי תעביר לתובע את התשלום הנ"ל.

על החלטה זו הגיש התובע ערעור לבית הדין הגדול.

בהחלטת בית הדין הגדול מתאריך י' באב תש"ע 21.7.2010, נרשם ש"לא היתה התייחסות לכמה מהנושאים הרכושיים ושהנושא לא נבחן דיו בטענה שהאשה לא רוצה בו, ואם כך חל דינו של רבינו ירוחם... מחליטים בית הדין הגדול להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לבדיקה..."

בתאריך 25.11.2010 התקיים דיון נוסף לבירור שאלת זכאותה של האשה לכתובתה, לאור התמיהות שהעלה בית הדין הגדול בהחלטתו מיום 21.7.2010.

בית הדין שמע בארוכה את טענות ומענות הצדדים ולבסוף הוציא פסק דין בעניין בתאריך ט"ו טבת התשע"א 22.12.2010:

לאור האמור, קובע בית הדין כי פסק הדין נשוא הערעור בענין חלוקת הרכוש בעינו עומד, ועל הצדדים לבצעו לאלתר.

על פסק דין זה הוגש ערעור שני לבית הדין הגדול, ובית הדין הגדול בתאריך ג' בתמוז התשע"א 5.7.2011 נתן פסק דין:

בפס"ד ראשון מביה"ד הגדול העלנו ספקות אחדים בנוגע לזכות האשה לתוספת כתובה.