מדינת ישראל
לשכת ההוצאה לפועל רחובות
מספר תיק: 21-01717-12-8
החלטת רשמת ההוצאה לפועל
דיאנה פסו-ואגו
תיק זה נפתח לביצוע פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט פיליפ מרכוס) מיום 16/1/2012 - סעיפים 8 ו - 45.
סעיף 8 לפסק הדין קובע -
"
הצהרה כי לצדדים חלקים שווים בסכום שהצטבר עד ליום כ"ח ניסן תשס"ז, 16/4/2007 מיום הנישואין וקרן השתלמות אפסילון, קרן תגמולים בחברת הראל, קרן פנסיה יוזמה בחברת מגדל, קרן ביטוח ותגמולים בחברת כלל, וכי חלוקה תעשה במועד הראשון האפשרי לפירעון הקרנות ללא תשלום מס הכנסה".
סעיף 45 לפסק הדין קובע -
"א. בנסיבות מיוחדות אלה, רואה אני לנכון לעשות שימוש בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון.
ב. בנסיבות הענין, אני קובע כי הפדיון של מכירת שתי הדירות יחולקו, לאחר סילוק הוצאות המכירה 45% לאיש ו- 55% לאישה".
הזוכה פתחה תיק זה כ"צו עשה", לפיו עותרת היא, כי לשכת ההוצאה לפועל תחייב את החייב לעשות מעשה והוא תשלום הסכומים, מכוח פסק הדין, על בסיס תחשיב שהוגש על ידה.
לטענת הזוכה, משחלוקת הרכוש צריכה להתבצע בהתאם לסעיפים הנ"ל בפסק הדין, יש להורות לחייב על העברת הכספים של מכירת הדירות בהתאם ומשדירה אחת נמכרה טרם מתן פסק הדין והפדיון בגינה ידוע וחולק שלא בהתאם להוראות פסק הדין, יש להיעתר לבקשתה.
עם מועד המכירה של הדירה הראשונה וקבלת התשלום בסכום של 2,050,000 ש"ח, חולק הפדיון שווה בשווה בין הצדדים ולפיכך, משבית המשפט פסק חלוקה שונה, יש להורות לחייב להשיב לזוכה 5% מהתמורה בתוספת הוצאות המכירה, אשר שולמו על ידה, היינו סכום כולל של 113,000 ש"ח, נכון ליום 8/12/2010.
החייב טוען, כי תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא כדין, שכן אין המדובר בפסק דין כספי, עסקינן בפסק דין לאיזון משאבים ופירוק שיתוף, אשר נדרש ביצועו כקבוע בסעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה תשנ"ה-1995.
עוד מוסיף החייב, כי לא ניתן לבצע פסק דין, כאמור, בדרך של "צו עשה", כאשר לטעמו הסיבה לנקיטת ההליך בדרך זו הנה הימנעות הזוכה מתשלום האגרה ובנוסף לא ניתן לקבוע מה הוא המועד לאיזון המשאבים, אשר נקבע בפסק הדין, כאשר לדידו המועד לאחר מכירת שתי הדירות על ידי הצדדים וזאת בנוסך לטענה כי יש לפעול על פי הוראות סעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה.
בדיון, שהתנהל בפני, שב החייב על טענותיו והוסיף, כי בהחלטה מיום 15/7/2012 של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת אורלי שמאי-כתב), נקבע כי אכן האיזון יבוצע לאחר מכירת הדירה השניה וזאת במסגרת בקשתו לעיכוב הליכים של פסק הדין, שכן הוגש ערעור וערעור שכנגד על אותו פסק דין.
החייב אינו חולק, כי לזוכה אכן מגיע אותו סכום נתבע, בגין החלוקה, אשר נקבעה על ידי בית המשפט, אך לדבריו משאין עסקינן בפסק דין כספי ומשלא נקבע המועד לאיזון משאבים ומשהמדובר בפסק דין אשר יש לבצעו אך באמצעות בית משפט לענייני משפחה, לא נתונה לרשם ההוצל"פ הסמכות להורות לחייב על תשלום הסכום המבוקש.
לטענת ב"כ הזוכה, משנמכרה הדירה הראשונה ומשבוצעה חלוקה של התשלום בגינה לצדדים, אין המדובר עוד באיזון משאבים תיאורטי מכח פסק דין, אלא באיזון משאבים שבוצע דה-פקטו על ידי הצדדים, אך משנתקבלו כספים ביתר לידי החייב, יש בסמכות רשם ההוצל"פ להורות על השבתם. לעניין ביצוע סעיף 8 לפסק הדין ב"כ הזוכה אינה חולקת כי עמדת החייב נכונה היא, אך לטענתה יש להותיר המצב כמות שהוא וזאת לשם היעילות, שכן ברור לחייב כי חובתו לשאת בחיוב הכספי, בסופו של יום, החייב מודע לסכומים שנתקבלו מהקופות המצוינות בפסק הדין וקבלת עמדת החייב, יש בה כדי לסרבל ההליך, לחייבו בתשלום אגרות והוצאות מיותרות ויש בה כדי לגרום לזוכה לעוול בשל מצבה האישי, כפי שהובא בדיון.
לדידה, פסק הדין אינו קובע כי מועד האיזון יבוצע בתום מכירת שתי הדירות וכי החלטת בית משפט לענייני משפחה מיום 15/7/2012, אך אישרה מינויו של כונס לעניין הדירה השנייה.