תביעה נזיקית של אשה בדואית שבעלה גירש אותה בעל כרחה

בפניי תובענה נזיקית שעילתה גירושי אישה בעל כורחה.

רקע עובדתי:  

1.         התובעת והנתבע, בני העדה המוסלמית, נישאו זל"ז בשנת 2001. מנישואיהם אלו נולדו שלושה ילדים: ....- ילידת 4/4/2002; .....- יליד 9/11/2003; ....- יליד 7/8/2007 (להלן: "הקטינים"). בתקופת הנישואין התגוררו בני הזוג בכפר .....

2.        ביום 21.11.2007 גרש הנתבע את התובעת, במהלך ישיבה של בית הדין השרעי במעמד הצדדים. ביום 3.1.2009 ניתן פסק דין ע"י ביה"ד השרעי בבאר שבע הקובע כי היו גירושין ברורים מהנתבע כנגד התובעת בנוכחות התובעת בישיבת ביה"ד מיום 21.11.2007, כאשר בית הדין רשם לפניו כי התובעת לא הסכימה לגירושין וכי בכוונתה לתבוע זכויותיה הקשורות בכך. מאז הגירושין מתגוררת התובעת, יחד עם הקטינים, בבית הוריה.

עמדת התובעת:

3.         התובעת טוענת כי גורשה בעל כורחה ביום 21.11.2007 במהלך ישיבה של בית הדין השרעי/ זאת למרות שבמהלך אותה ישיבה היא סירבה בתוקף להתגרש. ביום 1.3.2009 אישרר בית הדין את הגירושין. לטענת התובעת, היא נישאה לנתבע בגיל צעיר ביותר, והנתבע היה האדם הראשון בחייה. היא נתנה לו את כל כולה וכיום נותרה מושפלת, ללא קורת גג. לטענתה, לאחר הגירושין נאסר עליה לחזור לדירה בה התגוררה יחד עם הנתבע. היא נאלצה להתגורר אצל הוריה, יחד עם הילדים, בתנאים קשים.

התובעת עותרת לפיצוי בסך של 180,000 ש"ח, בגין נזקים במישור הרכושי, הרגשי, הנפשי והפגיעה במעמדה מאישה נשואה לאישה גרושה, היא שבמעמד נחות בעדה הבדואית. התובעת טוענת כי איבדה למעשה את סיכוייה להינשא, במיוחד במגזר הבדואי אליו היא משתייכת. היא נהפכה לאישה התלויה בחסדי הוריה, אישה חסרת ביטחון ומוגבלת מאוד. מעשיו של הנתבע הביאו, לטענתה, גם להפסד תמיכה כלכלית שקיבלה מהנתבע, ולגירושה מביתה.

הפיצוי שדורשת התובעת מורכב מהפסד מזונות מהנתבע בסך 30,000 ש"ח; פיצויים בגין כאב וסבל, צער, בושה וכיוצב' בסך של 100,000 ש"ח; ופיצוי בגין הפסד תמיכה כלכלית מהנתבע והפסד מקום מגורים בסך של 50,000 ש"ח.

4.         מעשיו של הנתבע, אשר גירש את התובעת בעל כורחה, מהווים, לטענת התובעת, עבירה על הוראות סעיף 181 לחוק העונשין וכן הפרה של חובה חקוקה, בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין.  

5.         התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית שלה ושל הוריה - גב' ...... ומר ..... - וכן תצהיר של אחיה, מר ...... בתצהיר עדותה הראשית כתבה התובעת כי במהלך דיון בביה"ד השרעי ביום 21/11/07, גירש אותה הנתבע בעל כורחה ולמרות שסירבה להתגרש. התובעת אף הגישה תלונה במשטרה על כך. על פי תצהיר התובעת, בכל תקופת הנישואין נהג הנתבע באלימות מילולית כלפיה, עד אשר נאלצה להתלונן במשטרה ולהוציא נגדו צו הגנה. היא הוסיפה כי בתקופת הנישואין התגוררה בחדר אחד עם הנתבע וילדיהם, בבית משפחת הנתבע המונה 22 נפשות. מאז הגירושין מתגוררת התובעת עם ילדיה אצל הוריה בתנאי צפיפות קשים. בעקבות מעשיו של הנתבע הפכה התובעת, לדבריה, לגרושה בגיל צעיר עם ילדים וללא קורת גג ואיבדה את סיכוייה להינשא, במיוחד במגזר הבדואי. בנוסף איבדה את התמיכה הכלכלית שקיבלה מהנתבע ואת זכותה לגדל את ילדיה במסגרת משפחתית טבעית ונורמטיבית. 

6.         אמה של התובעת ציינה בתצהירה כי בעקבות מעשהו של הנתבע הפכה בתה לגרושה בגיל צעיר ואיבדה את סיכוייה להינשא במגזר הבדואי, כאשר האפשרות היחידה הקיימת כיום הינה שהתובעת תינשא לאדם נשוי, דבר המהווה עבירה עפ"י החוק הישראלי. האם מתארת בתצהירה את מעמדה המביש והנחות של בתה, בעקבות הגירושין הכפויים, את עוגמת הנפש שנגרמה לה, כמו גם הישענותה הכלכלית של התובעת על בני משפחתה כיום.

אביה ואחיה של התובעת תיארו אף הם את מצבה של התובעת בעקבות הגירושין ואת העדר סיכוייה להינשא בשנית וכן את התמיכה הכלכלית והעזרה שמקבלת התובעת מהמשפחה.

עמדת הנתבע

7.         הנתבע לא הגיש סיכומים חרף החלטתי מיום 29.5.2011. יתרה מכך, עקב מחדליו הדיוניים של הנתבע, בהחלטתי מיום 22.3.2011 קבעתי כי יש להוציא מתיק בית המשפט את תצהירי העדות הראשית של הנתבע.  

8.        להלן טענות הנתבע, כפי שהן עולות מכתב ההגנה, שנתמך בתצהירו של הנתבע.

הנתבע העלה טענה מקדמית בדבר חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה, מהטעם כי בית הדין השרעי קנה סמכות לדון בעניין, סמכות שהוקנתה לו ע"י התובעת, והוא אף דן והכריע בעניין.

9.         לגופה של התביעה, הנתבע לא הכחיש כי אכן הצדדים התגרשו ביום 21.11.2007. אך לטענתו גירושין אלו היו מעילות טובות שעמדו לנתבע על פי הדין השרעי. בנוסף, היו הגירושין על פי הסכמה ורצון מצד התובעת. לגרסתו, אביה של התובעת אמר בשמה של התובעת בבית הדין השרעי כי אם הנתבע רוצה לגרש את התובעת עליו לשלם לה 10,000 דינר, אשר סוכמו בהסכם הנישואין, והגירושין נערכו לאחר שהנתבע הסכים לכך. 

הנתבע הוסיף כי התובעת, בעת עזיבתה את בית הצדדים, נטלה עימה תכשיטים, מיטלטלין שונים וכן סכום במזומן שהיה בבית בשווי של 30,000 ש"ח.

10.       לחילופין טוען הנתבע כי יש להביא בחשבון - לעניין הפיצויים - את גובה המוהר הדחוי לו התחייב בהסכם הנישואין ואשר, לטענתו, התובעת קיבלה כאשר לקחה מבית הצדדים סך של 30,000 ש"ח, זהב ומיטלטלין. כן מבקש הנתבע להביא בחשבון את תקופת הנישואין של הצדדים (7 שנים), התנהלותם ואחריותם של כל אחד מהצדדים לגירושין.