נוג'ידאת ואח' נ' הטלויזיה של ישראל ואח'

החלטה

החלטה

המבקשים הגישו ביום 28/5/12 בקשה למתן צו זמני לעיכוב ביצוע פרסום שידור של תחקיר שנערך במסגרת התכנית "יצאת צדיק" המשודרת על ידי המשיבים.

טענות המבקשים –

המבקש הינו טכנאי שיניים המנהל מרפאה בשם "המרכז לבריאות השן" בטבריה שהיא המבקשת 2.

תחקירנים מטעם המשיבים ביקרו במרפאה, כשהם מצוידים במצלמה נסתרת "על מנת לפגוע במרפאה ולזרוע אי אמון בין המרפאה ולקוחותיה שמעולם לא היו תלונות קודמות".

המרפאה מעסיקה שני רופאים קבועים המבצעים את העבודה וכן שתי סייעות שיניים. מנהל המרפאה הוא המבקש. התחקירנית [להלן, גם, "הגב' בר"] הגיעה לביקור במרפאה אחרי שווידאה ששני הרופאים יצאו מהמרפאה וביקשה, בהסכמתה, שמנהל המרפאה יבדוק את שיניה, על אף שהצהיר בפניה שאינו מוסמך ויש להמתין לרופאים, אלא שהיא התעקשה וביקשה שמנהל המרפאה יבדוק אותה. המבקש רק ייעץ לה כי יש צורך במס' סתימות לאור הצילומים שבוצעו, מבלי לבצע שום עבודת שיניים בפה. הביקור במרפאה נעשה בכוונת זדון אך ורק כדי לפגוע במרפאה, ברופא ובעסק.

פרסום התחקיר יגרום נזק בלתי הפיך שלא ניתן לרפאו כי הציבור, בתום ליבו, יאמין לתכנית ובסופו של יום העסק יקרוס.

הבקשה הוגשה לבית משפט השלום בטבריה. כב' השופטת רים נדאף נעתרה לבקשה במעמד צד אחד והורתה על מתן צו זמני, בכפוף להפקדת כספים וערבות עצמית.

תגובת המשיבה -

המשיבה טענה בבית משפט קמא שיש לדחות את הבקשה גם בשל חוסר סמכות עניינית וגם לגופה.

לטענתה, במסגרת תחקיר שביצעה המשיבה, התגלה כי המבקש 1 מייעץ למטופלת לבצע 4 סתימות בשיניה, למרות שאין כל פגם בשיניה. חמור מכך, לאחר ביצוע התחקיר, מתגובתו של המבקש למדה המשיבה שהמבקש עוסק בריפוי שיניים, כהגדרת המושג בפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], תשל"ט – 1979, למרות שאין לו כל סמכות ו/או רשות לעשות כן, תוך ביצוע עבירה פלילית.

הלכה כי רק במקרים נדירים שבנדירים יורה בית המשפט על שידור תכנית מטעמים של פגיעה בשמו הטוב של אדם. במקרה כאן, אין מקום לעיכוב השידור.

הבקשה נועדה למנוע שידור תחקיר החושף את התנהלותו הפסולה והמבישה של המבקש, שהמליץ לעלמה צעירה על ביצוע 4 סתימות חרף העובדה שלא היה כל צורך אמיתי לכך, וחרף העובדה שהוא איננו רופא שיניים ואיננו רשאי ליתן את הייעוץ שנתן.

החלטת בית משפט השלום -

לאחר דיון שנערך במעמד הצדדים, החליט בית המשפט, בהחלטה מיום 6/6/12 לקבל את הטענות בדבר הסמכות העניינית והורה על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי, תוך השארת הצו הזמני על כנו, וחיוב המבקש בהוצאות בגין ההליך שנערך בבית משפט השלום בסך 4,000 ₪.

בדיון שנערך בפני ביום 17/6/12 נחקרו המצהירים מטעם שני הצדדים.

המבקש העיד כי הוא טכנאי שיניים במקצועו ולא רופא שינים וכי במרפאה אותה הוא מנהל הוא איננו עוסק בטכנאות שיניים, אלא רק מנהל את המרפאה. המבקש אישר בעדותו כי הוא איננו מוסמך לבצע בדיקות ולהמליץ על טיפול, אלא, שלטענתו, הוא לא "עשה שום דבר" בתוך פיו של אדם. המבקש אישר שהכין הצעת מחיר למבקשת ובה מפורט הטיפול הדרוש- "4 סתימות".

המבקש טוען שהתחקירנית הכניסה אותו ללחץ, לאחר שטענה בפניו שהיא ממהרת, היא הגיעה כשלא היה שום רופא במרפאה וכי הוא הסביר לה שאין רופא במרפאה, אך לאור התעקשותה ועל פי בקשתה הוא נתן לה ייעוץ בלבד [עמ' 3 ש' 13-14], הוא הראה לה על גבי המסך שיש נקודה שחורה בתוך השן ואמר לה שיבוא רופא וייתן לה טיפול. על טופס הצעת הטיפול רשום שמו של "ד"ר מגיאת מאופת", אך היא איננה חתומה על ידו. בתשובה לשאלה כיצד הוא טוען שהגב' בר הופיעה סתם במרפאה, כשהיא למעשה הוזמנה מראש, השיב "תוכיח את זה, אני מטיל ספק בזה" [שם, שורה 25]. המבקש הכחיש כי ערך בדיקת שיניים לתחקירנית [עמ' 4, ש' 1] – "לא בדקתי, זה ייעוץ, אני לא מתייחס לבדיקה שבתוך הפה, אני מתייחס לדיבור שהיה בינינו" [שם, ש' 3].

מטעם המשיבה הצהירו שניים. המצהיר, מר חיים הכט, הסביר בעדותו כי התחקיר נעשה במסגרת תכנית "יצאת צדיק" שמטרתה לתת לציבור אינפורמציה על תופעת צרכנות. הבחירה במרפאה היתה אקראית על ידי צוות ההפקה. בתשובה לשאלה, הסביר כי לא רואיינו לקוחות של המרפאה כי זה לא הפורמט והראיונות אינם רלוונטיים. מטרת המרפאה איננה להשחיר איש, אלא לחפש את ה"צדיקים" שמגיע להם צל"ש צרכני.

המצהירה, הגב' בר ברגמן העידה כי מצב שיניה טוב וכי לא נזקקה לטיפול שיניים מאז שהיתה בת 5, אז עשתה טיפול מונע. היום היא בת 21.