1. התובעים הגישו תביעה לתשלום סך של 1,000,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו להם לאחר שהמינהל פרץ מכולה בה אוחסנו גרעיני חיטה שיועדו לקמח "מצה שמורה", ובכך נפסלו הגרעינים לייעודם זה.
2. התובע 1 מתמחה בטחינת קמח למצה שמורה באמצעות רחיים של יד, ומשווק תוצרתו בעיקר למגזר החרדי-ליטאי ולמגזר החרדי-ספרדי. התובע 2 הינו אחיו של בעל עסק למכירת עוגות ומוצרי מאפה הקרוי "מאפית התחנה".
בקיץ 2005 התקשרו שני התובעים במיזם משותף. במסגרת מיזם זה רכשו התובעים 25 טון גרעיני חיטה מלאה שנקצרו במיוחד לשם טחינתם ברחיים של יד, בפיקוח אנשי בד"ץ בית יוסף שהוא, לטענת התובעים, הגוף העליון בעדה החרדית ספרדית תחת הכשר הרב עובדיה יוסף.
3. על-פי גירסת התובעים, המיזם המשותף נרקם לאחר שהתובע 1 קיבל את התחייבות בד"ץ בית יוסף כי "כל הסרים למרותו של הרב עובדיה יוסף או לחצרו" ירכשו את הקמח המיוחד מהתובעים, התחייבות שניתנה בהתבסס על המוניטין שרכש לעצמו התובע 1. עוד גורסים התובעים כי הכשרת החיטה לשם עמידתה בתנאי ההכשר של בד"ץ בית יוסף, הצריכה מספר הליכים מיוחדים שכוללים, בין היתר, ליווי ושמירה על החיטה מעת קצירתה, הפרשת מעשר כהלכה, אצירתה של החיטה בשקים חתומים ואיחסונה במכולה שאורכה 12 מטרים ורוחבה 2.5 מטרים שנרכשה והוכשרה לשם כך. לקראת העברת החיטה לטחינה איחסנו התובעים את כל מלאי הגרעינים במכולה כחולה, שהונחה במגרש אותו חכר דודו של התובע 2, מר יהודה סורני (להלן: "
מר סורני")ממינהל מקרקעי ישראל, מגרש הידוע כגוש 6364 חלקה 52 באזור התעשייה קרית אריה בפתח תקווה.
4. ביום 7.9.05 הגיעו פקחים של מינהל מקרקעי ישראל למקום שבו הוצבה המכולה על מנת להזיזה בעזרת מנוף, מספר מטרים לעומק המגרש שחכר מר סורני. אך בשל כובד משקלה של המכולה נאלצו הפקחים לפרוץ את המכולה, ולהשליך ממנה כ- 150 שקים בכדי להפחית ממשקלה.
לאחר הזזת המכולה ערמו פקחי המינהל סוללת חול בקו המשיק למיקומה החדש של המכולה, והציבו במקום חמישה שלטים המציינים כי "הכניסה לשטח אסורה" וכי "הנכנס לשטח עושה זאת על אחריותו וישא בתוצאות".
5. לטענת התובעים, מרגע שנפרצה המכולה, ובפרט לאחר שנותרה פרוצה ושקי החיטה הושלכו מתוכה, איבדה החיטה את הכשרתה לצורך קמח "מצה השמורה" ובד"ץ בית יוסף קבע כי החיטה איבדה את חזקת השמירה שהיתה לה ולא ניתן לקבלה כחיטה שמורה (נספח ד' לתצהיר התובע). בעקבות פסילת גרעיני החיטה מר יעקב אייזנבך מחברת "אם החיטה" הוא שסיפק את הקמח למצה שמורה לחסידי בד"ץ בית יוסף.
טענות התובעים
6. לטענת התובעים, המינהל שגה בזיהוי גבולות המגרש בו הונחה המכולה. המכולה הונחה על מקרקעין שחכר מר סורני ולא על מקרקעי ציבור.
עוד לטענתם, הנתבע והאנשים מטעמו פעלו בניגוד לדין ולכללי ההתנהגות המחייבים גוף מינהלי, וכן בניגוד לחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) התשנ"א-1981 (להלן: "
חוק מקרקעי ציבור"). לטענתם, היה על המינהל לפעול בהתאם לסעד העצמי הקבוע בחוק מקרקעי ציבור, שהינו חוק ספציפי שנועד להסדיר את הסמכות לפעול לסילוק פולשים ממקרקעי הציבור, להבדיל מסעיף 18 לחוק המקרקעין שהינו הדין הכללי. לטענת התובעים, המינהל לא עמד בדרישות חוק מקרקעי ציבור, בין היתר מאחר והאזהרה שהודבקה על המכולה אינה עומדת בדרישת התקנות.
עוד מציינים התובעים כי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין אינו חל בענייננו, מאחר ולא ניתן לראות במינהל כ"מחזיק בפועל" וכי אין מדובר "בפלישה טרייה".
7. עוד טוענים התובעים כי המינהל פעל באופן בלתי סביר, שאינו מידתי, בפזיזות ובהעדר שיקול דעת, בעת שפינה את המכולה של התובעים בטרם חלפו 48 השעות שהקציב לתובעים לפנות את המכולה מהמקרקעין, ומבלי שהיה קיים צורך דחוף בפינוי המקרקעין. בעניין זה מציינים התובעים כי הפקחים של המינהל ניקבו חלק לא מבוטל של השקים שהיו בתוך המכולה, וכן הותירו את המכולה פרוצה כשהדלת פתוחה, רצפתה שבורה באופן שנותרה חשופה למזיקים שונים.
8. התובעים טוענים כי בשל הפגיעה החמורה בחיטה לא צלחו ניסיונותיהם למכור את החיטה לצורך טחינתה לקמח רגיל, זאת הן מפאת אובדן הכשרתה והן מפאת החשש לפגיעה בטיבה ו/או על-ידי מזיקים. משכך לא נותרה בידי התובעים ברירה אלא למכור את החיטה כגרעינים בלבד, אלא שמחיר השוק של גרעיני חיטה לא הצדיק את הוצאות השינוע של החיטה מהמגרש. בנסיבות אלה, נותרה החיטה באותו המקום במשך כשנה וחצי.
בחודש אפריל 2007 הצליחו התובעים למכור 21,300 ק"ג חיטה בתמורה לסך של 6,350 ש"ח וכן נמכרה המכולה בתמורה לסך של 7,000 ש"ח.
9. להערכת התובעים נגרם להם נזק בשיעור של 960,000 ש"ח בשל העדר אפשרות למכור את הקמח המיוחד לבד"ץ בית יוסף לעונת הפסח תשס"ו. התובעים צירפו חוות דעת של השמאי (אגרונום), מר עוזי איתמר. השמאי איתמר העריך את שוויו של הקמח המיוחד בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה בסך של 10,000$ לטון בעוד שערכו של הקמח הרגיל שניתן היה לייצר מיתרת החיטה הבלתי פגועה היה באותה העת כ- 450$ לטון.
10. כמו כן טוענים התובעים כי נגרם להם נזק בסך של 960,000 ש"ח עקב פגיעה חמורה במוניטין ובשל אובדן בלעדיות לאספקת הקמח המיוחד לבד"ץ בית יוסף ואובדן האפשרות לקבל בלעדיות לשנת תשס"ז. בנוסף מציינים התובעים כי הם נשאו בהוצאות תיקון המכולה, שינוע החיטה, אריזתה ואריזתה מחדש לשקים גדולים לשם שינוע, בגין אגרות כשרות ובגין הוצאות משפטיות בסך כולל של כ- 10,000$. לכל אלה מוסיפים התובעים את השקעותיהם ברכישת החיטה בסך של 22,348 ש"ח נכון לאמצע שנת 2005, רכישת המכולה בסך של 10,000 ש"ח וכן את הוצאותיהם האישיות בסך כולל של כ- 18,000 ש"ח.
11. התובעים העמידו את תביעתם על סך של 1,000,000 ש"ח.
טענות המינהל
12. המינהל טוען כי המכולה של התובעים הונחה על מקרקעין שנמצאים בבעלותו ואשר ייעדו לשיווק. לגרסת המינהל, פקח מטעמה שסייר בשטח מצא את המכולה ביום 5.9.05 וזמן קצר לאחר מכן הדביק על גביה את ההתראה. ביום 7.9.05, שב הפקח למקום לבדוק האם בעלי המכולה פינו את המכולה, ומשמצא כי המכולה נותרה במקומה - הזעיק פקחים נוספים למקום שהביאו עימם מנוף לצורך העברת המכולה לשטח שבחכירת מר סורני. אולם בשל משקלה הרב של המכולה נאלצו הפקחים להיכנס לתוך המכולה, לפנות חלק מתכולתה ורק לאחר מכן להזיזה ממקומה.