רקע
1. תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע ביום 4.10.01, בהיותו כבן 12 שנה, כתוצאה משימוש שעשה במתקן טרמפולינה מתנפח.
המדובר באירוע תאונתי שהתרחש עת קפץ התובע במתקן טרמפולינה מתנפח, שהוצב ביער "משואות יצחק" בגוש עציון, במסגרת פסטיבל מקומי אותו יזמו בשיתוף פעולה מתנ"ס גוש עציון, היא הנתבעת 3, והמועצה האזורית גוש עציון, היא הנתבעת 5.
הנתבע 1 הינו בעליו של עסק הידוע בשם "חוגגים המרכז הנייד לתנועה", עימו התקשרו יוזמי ומארגני הפסטיבל להזמנת מתקנים לשימוש בפסטיבל, לרבות מתקנים מתנפחים וביניהם מתקן הטרמפולינה המתנפח נשוא התובענה.
2. כנטען בכתב התביעה, תוך כדי ניתור ו/או שימוש ו/או קפיצה בטרמפולינה, נפגע התובע קשות בראשו, איבד את הכרתו והובהל לקבלת טיפול דחוף בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.
תוצאתה המיידית של פגיעת הראש הקשה חייבה ביצוע ניתוח לניקוז הדמם התוך מוחי והמשך אשפוז במחלקה לטיפול נמרץ, ותוצאתה ארוכת הטווח הינה היוותרות נכויות צמיתות בתובע, אשר יפורטו בהמשך.
הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.
תמצית טענות התובע
3. התובע טוען בתמצית כדלהלן:
א. התאונה ארעה בשל צפיפות גדולה שהתקיימה במתקן הטרמפולינה, בהעדר פיקוח על מספר הילדים הרב העולה על המתקן ובהעדר הבחנה והפרדה בין ילדים מגילאים שונים, אשר הביאה להתנגשות התובע בראשו עם ילד אחר (ואולי בנוסף, גם עם ברכו שלו).
ב. גרסת התובע נתמכת בראיות, לרבות ראיות מזמן אמת, וכן בגרסה שמסר לחוקר מטעם הנתבעים, והיא מצביעה על אחריותם הברורה של הנתבעים 1, 3 ו-5, עת הפרו בהתנהגותם את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפיו, כפי שנלמד גם מחוו"ד מומחי הבטיחות מטעם הצדדים, והביאו להתממשותו של הסיכון הצפוי מצפיפות היתר על המתקן.
ג. בנסיבות המקרה, אין לייחס כל אשם תורם לתובע ואין להטיל אחריות על הוריו, שכן, בהיותו ילד בן 12 שנים, עלה כדרכם של ילדים בני גילו על מתקן משחקים שהופעל במסגרת אירוע יזום ע"י המועצה האזורית והמתנ"ס האזורי והנחזה לפיכך להיות בטוח. בהינתן מצב דברים זה, אין לדרוש מהורי התובע השגחה צמודה עליו, זאת הן לפי גילו, והן מאחר ואין כל מקום לצפות לחשש מצידם כי מתקן מורשה, המופעל מטעם המועצה האזורית והמתנ"ס, יופעל באופן לא בטיחותי ויסכן אותו.
ד. באשר לטענה לשיהוי ולנזק ראייתי, יש לפנות להודעה מטעם התובע בדבר קרות התאונה, שנמסרה לנתבעת 5 במועדים הסמוכים להתרחשותה. בנוסף, העלאת טענה בדבר העדר ידיעה על קרות האירוע מצד הנתבע 1, אך ממחישה את התנהלותו הרשלנית בכל הנוגע לאירוע נשוא התובענה.
ה. הנכות התפקודית שנותרה בתובע הינה בשיעור של 59%, כפי שיעורן המשוקלל של הנכויות הרפואיות הצמיתות: 40% בתחום העיניים, 15% בתחום הנפשי, 10% בתחום הנוירולוגי ו-10% נוספים בתחום הפלסטי.
השפעתן התפקודית של הנכויות הרפואיות ניכרת, בהתחשב במגבלה הקשה שנגרמה ליכולת ראייתו של התובע, עליה מתווספים קשיים נוספים תוצאת הבעיה הקוגניטיבית והנפשית. כן, נותרה בתובע מגבלה ניכרת בקשר עם יכולת ניידותו משנשללה ממנו האפשרות לנהוג בכלי רכב ככל האדם, עקב מגבלת הראייה.
ו. לעניין תגמולי המל"ל אין להורות על ניכוי רעיוני, בין אם משום טענת הנתבעות בעצמן לנכות תפקודית הנמוכה מ-50%, שיעור שאינו מזכה בגמלה, בין אם לאור החלטת המל"ל לביטול המשך זכאות התובע מהנימוק שנכותו בתחום העיניים אינה מקנה זכאות לגמלה, ובין אם לפי הצהרת התובע כי אין בכוונתו לפנות בתביעה למל"ל בגין נכותו הנפשית. מכל מקום, בשונה מתביעה לנכות מעבודה, אין חובה על התובע לפנות למל"ל, ולכל היותר ניתן להורות על הקפאה רעיונית של התגמולים הצפויים, תחת ניכויים כעת.
תמצית טענות הנתבעים 1-2
4. הנתבעים 1-2 טוענים בתמצית כדלהלן:
א. מתן הודעה על קרות התאונה לנתבעים 1-2 לוקה בשיהוי ניכר, כעבור כ-6 שנים ממועד התרחשותה, שיהוי שגרם לפגיעה של ממש ביכולת הגנתם, ומנע את האפשרות לאיתור עדים רלבנטים ובירור נסיבותיה האמיתיות של התאונה. טרוניה זו מופנית גם כלפי הנתבעים 3-6, אשר אף שקיבלו את הודעת אבי התובע, לא עדכנו בדבר את הנתבעים 1-2, לא ערכו בירור אודות האירוע והם ממשיכים להתקשר עם הנתבע 1 להפקת אירועים.