תביעה נגד מנהלת מכון נעמ"ת- צעקה על הורי פעוטה כי הם גנבים ובתם אוכלת חינם

ביתם של התובעים היתה רשומה במעון של נעמת בניהולה של הנתבעת. התובעים תובעים את הנתבעת לשלם להם סכום של 20,000 ש"ח בגין כך שהנתבעת צעקה על התובעת 1 שהיא והתובע 2  גנבים וביתם אוכלת חינם וזאת משום שהתובעים לא שילמו את שכר הלימוד של ביתם.

צעקות אילו, שלא הוכחשו על ידי הנתבעת, נבעו כתוצאה מהשתלשלות עניינים כדלקמן:

ביתם של התובעים נרשמה למעון.

התובעים התבקשו למלא טפסים להגשת להגשה למשרד התמ"ת על מנת לקבל הנחה.

תהליך קבלת ההנחה נמשך מספר חודשים ולפיכך התובעים נתנו הוראה להחזיר את הוראת הקבע שחתמו לצורך תשלום שכר הלימוד.

לאחר שהתקבל אישור הזכאות להנחה, הנתבעת נתנה לתובעים אישור שהם ביתרת זכות. אישור זה ניתן כיוון שהנתבעת סברה שהתובעים שילמו את הוראת הקבע כסדרה.

כאשר התברר שהוראת הקבע לא שולמה ולמעשה יש יתרת חובה של כ- 3,700 ש"ח נקראה התובעת למשרדה של הנתבעת ושם נאמרו לה הדברים שבגינם הוגשה התביעה.

לטענת התובעת הדברים גרמו לה צער ועגמת נפש מול כל ההורים והיא אף הפסיקה להביא את ביתה למעון כתוצאה מכך. בעדותה טענה התובעת כי גם לאחר סיום השנה היא נאלצה לחפש מקום אחר והתקשתה במציאתו וכתוצאה מכך נגרמו לה הוצאות של בייבי סיטר והפסד עבודה. יש לציין כי לא הובאו כל ראיות על הוצאות אלה או כל הפסד שכר כתוצאה מהיעדרות מהעבודה.

הנתבעת הודתה כי שגתה בכך שצעקה על הנתבעת, אך לדבריה הדבר נעשה לאחר שהתובעת נופפה לה באישור שהיא נתנה  על יתרת זכות, כאשר ברור שאישור זה ניתן מחמת אי ידיעה שהוראת הקבע בוטלה על ידי התובעת, והתובעת אף לא תיקנה את טעותה כאשר היה ברור לה שהאישור ניתן מחמת טעות זו.

אין מחלוקת שכתוצאה מהאירוע התובעים פוצו על ידי נעמת בכך שלא חוייבו בגין מחצית חודש בסך 488 ש"ח כמו"כ אין מחלוקת שהנתבעת התנצלה בפני התובעת על התנהגותה אך התנצלות זו לא נעשתה בפרהסיה אלא באוזני הנתבעת בלבד.

התובעת תובעת סך של 20,000 ש"ח בגין עגמת הנפש.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה. אמנם נכון היה שהנתבעת תזמין את התובעת למשרדה ותדבר איתה בשקט ותסביר לה את מקור החיוב  ואת הטעות שהביאה אותה לתת אישור לפיו התובעים ביתרת זכות.  נכון היה שהדברים ייאמרו בנועם ולא בצעקות שישמעו כלפי חוץ. ואולם מאידך, אין להתעלם מכך שהתובעת שקיבלה מהנתבעת אישור לפיו היא כותרת זכות, כאשר ברור על פניו שאישור זה נובע מכך שהנתבעת סברה שהוראת הקבע בכל אחד מהחודשים שחלפו שולמה כסדרה וכאשר התובעת יודעת שהיא עצמה ביטלה את הוראת הקבע, לא יכולה לנופף באמת אישור ולטעון לפיו שאין לה חוב.

התובעת היתה אמורה להסב את תשומת לב הנתבעת, מיד עם קבלת האישור או למצער מס' ימים לאחר מכן כאשר היה כאשר היה בידה די זמן לראות שמדובר בטעות, שהאישור מסתמך על נתונים שאינם נכונים. התובעת היתה אמורה להסביר לנתבעת שהיא יצאה מתוך הנחה שהוראת הקבע כובדה, שעה שהתובעת עצמה ביטלה את הוראת הקבע.

משכך, התנהגות התובעת וטענתה שאין לה חוב בהסתמך על אותו אישור היה בהם כדי לגרום לנתבעת לכעוס על התובעת. כאמור, גם כך היה מן הראוי שכעס זה לא יבוא לידי ביטוי בצעקות ואולם נראה כי די בפיצוי שקיבלו התובעים של אי תשלום עבור חצי חודש מעון כדי לפצותם על הנזק שנגרם להם שחלקו הגדול הינו באשמתם שלא תיקנו את הטעות בענין הוראת הקבע.

בנסיבות אלה התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,  כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה