שנער

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובעת לפיצויים בגין פיטורין שלא כדין ובהיעדר שימוע, פיצויים ע"פ חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין) התשנ"ז- 1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים), ופיצויים בגין עוגמת נפש. סה"כ התביעה הינה ל-203,000 ₪.

הרקע לתביעה:

א.התובעת עבדה במחלקת השיווק של הנתבעת החל מיום 11/2/08 למשך כשלוש שנים (בקירוב). מועד סיום יחסי עובד ומעביד – 30/1/11.

ב. הנתבעת הוקמה כחברה פרטית, המתפקדת באופן אוטונומי, אף כי הוקמה על ידי האוניברסיטה, לצורך הוצאת ספרים ושיווקם. בתקופה הרלבנטית עבדו בנתבעת 11 עובדים בסה"כ.

ג. בין התובעת לנתבעת נחתם הסכם מיוחד להעסקת עובד, לתקופה של ארבעה חודשים, בתפקיד ממלאת מקום למנהלת השיווק דאז, שיצאה לחופשת לידה, ובתום תקופה זו , ולאור שביעות הרצון מתפקודה, נחתם עימה "הסכם אישי ומיוחד להעסקת עובדת" (נספח א' לתצהירו של מר חי צבר).

ד.התובעת פוטרה ביום 30/12/10 , והתבקשה שלא לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת שהגיעה לה.

ה. ביום 12/5/10, כשבעה חודשים קודם לפיטוריה, נשלח ליועצת המשפטית של האוניברסיטה העברית בירושלים, מכתב על ידי 5 עובדי הנתבעת (להלן:המכתב). במכתב התריעו העובדים על מה שנראה להם "ליקויים חמורים במנהל התקין שבהוצאת הספרים" ותוך חשש לניגוד אינטרסים בכך שמר חי צבר, מנכ"ל הנתבעת (שהאינטרס שלה זה למכור ספרים) והתמנה גם כמנכ"ל אקדמון (כשהאינטרס באקדמון הינו להוזיל ספרים). על המכתב חתמו "עובדים בחברת מגנס", שלא הזדהו בשמם.

ו.אין חולק כי התובעת הייתה בין החותמים על המכתב, ועשתה זאת עם עוד 4 עובדים.

ז.ב-2/12/10, נערכה ישיבת צוות שבועית בנתבעת, בה התלהטו הרוחות בנושא מדיניות מתן הנחות לרוכשי הספרים מהנתבעת. ישיבה נוספת התקיימה ב-23/12/10, וב-30/12/10 קיבלה התובעת הודעה על פיטוריה, שיכנסו לתוקף ביום 30/1/11, מבלי שתעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. השאלה מה ארע בכל אחת מהישיבות הנ"ל – נתונה במחלוקת.

המקור הנורמטיבי בעניין חשיפת שחיתויות/פגיעה במנהל תקין:

א.החוק:

בסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים נקבע האיסור על פגיעה בעובד בשל כך שהתלונן על מעבידו, כדלקמן:

"לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור."

בסעיף 3 לחוק נאמר:

"בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה או הסיוע כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:

(1).      כי המעביד פגע בתנאי עבודתו או פיטר אותו;

(2).כי לא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו, ולעניין פגיעה בתנאי עבודה שלגביהם קבע המעביד תנאים או כישורים – גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים."

סעיף 4 לחוק קובע כדלקמן: