צו מניעה האוסר על בת ללון בבית אביה

פתח דבר

בפני תובענה אשר על פיה ביקשו האפוטרופסים לחסוי, שניים מבניו (שהם עצמם בשנה ה-50 לחייהם), צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעת, אחותם הנמצאת בשנת ה-40 לחייה, להיכנס ואף להתקרב לדירת מגוריו של החסוי.

כתב התביעה על פי כותרתו נסמך על ביטול רשות אשר ניתנה לנתבעת להיכנס לבית והוגש ביום 12.4.2010.

אין עורר כי צו מניעה זמני ניתן כנגד הנתבעת כבר לפני כשנה ומחצה, וכי הנתבעת חיה כיום בגפה בכתובת אחרת, מצויה בקשיים כלכליים ואין לה דירה בבעלותה או משאבים כלכליים.

דומני שברור לכל כי אגב הדיונים שבפני ובפועל, שונתה העתירה כך שהמבוקש היום אינו צו האוסר על הנתבעת לפגוש בחסוי, גם בדירה, להכנס אליה או לבקר את החסוי בבית ומחוצה לו, בכל עת בה תחפוץ. האפוטרופסים אינם מתנגדים לכל אלה.

הנתבעת עצמה אישרה את הדברים אגב עדותה בפני היום בעמ' 35 כדלהלן:

"ש.      יש איזה מגבלה על מספר הימים שאת יכולה לבקר את אביך?

ת.       כן. אני לא כל יום יכולה להיות בתל אביב. האפוט' לא הגבילו אותי בימים לביקור אצל אבי".

התביעה צומצמה איפא לעתירה ולפיה יימנע מהנתבעת לשהות דרך קבע וללון בדירה, שלא אגב ביקורי אקראי, תוך שברור שבתקופה האחרונה מתקיימים הביקורים פעמים בודדות בחודש בלבד.

אגב הדיון, וגם מכח טענות הצדדים, הובהר כי רצוי להתעלם מן הכותרת לכתב התביעה ככזו המצמצמת אותה רק לעילה של ביטול רשות, ולמעשה (והדברים נלמדים גם מטענות ב"כ הצדדים בסיכומים), מדובר בבקשת צו מניעה בראי טובתו של החסוי מחמת מזגה של הנתבעת והצפוי ממנה לחסוי. אם תרצה תוכל לומר כי זו העילה שבפי האפוטרופסים לענין סיבת ביטול רשות המגורים של הנתבעת וזו גם הגנתם בפני הטענה כי ביטול הרשות נעשה שלא ממניעים שבטובת החסוי.

משכך, נשקלת התובענה לא רק על פי הזכות הקיימת או לא קיימת לאפוטרופוס הפועל בשמו של חסוי, כאפוטרופוס לגופו וברכושו, לבטל רשות שיש לאחר לשהות בדירה, בהיותו בר רשות ללא תמורה, אלא גם על פי הקריטריונים הנהוגים לענין צו מניעה "רגיל", ובענין שבפנינו מדובר בעיקר בשקילת מאזן הנוחות שבין צרכי החסוי ורצונותיה של הנתבעת.

טענות האפוטרופסים

האפוטרופוסים טענו כי מדובר בנכס בבעלות החסוי, כי מזגה של הנתבעת הוא כזה שהיא באה בריב עם כל הסובבים אותה, ואין מדובר רק בטינה וכעס כלפי האפוטרופסים אשר כונו בפיה בין השאר "פדופיל וגנבים" (ראה פרוט' עמ' 34).

האפוטרופסים טענו כי כאשר שהתה הנתבעת בדירה הוזמנה למקום המשטרה. הנתבעת נקלעה למריבות עם המטפלת הזרה, המטפלת בחסוי, נושים שונים גם בשנת 2011 ראו בכתובת החסוי ככתובתה של הנתבעת שהיא מוגבלת באמצעים ואף ביקשה חקירת יכולת, הנתבעת בהתנהגותה תרמה לעזיבתה של הידועה בציבור אשר חיה עם החסוי, בעבר, משך מספר שנים, תוך שהיא מרמזת שאותה ידועה בציבור היא נפקנית ואף מספרת על כך לאביה החסוי.

אם בכך לא די, טענו האפוט' (עמ' 33 לעדות הנתבעת), כי הושמעו כלפיהם איומים בדבר ביקורים שייערכו אצל מי מהם ואף איומים כי תדאג להכנסתם לכלא. הנתבעת מפיצה כי אחד האפוט' (שמעולם לא הורשע בפלילים) הוא פדופיל, וכי אותה סביבה רועשת וגועשת שמשרה סביבה הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם טובת החסוי.

האפוטרופסים הוסיפו וטענו כי הנתבעת הצליחה לבוא בריב גם עם מקום עבודתה, גם עם משכיר דירה ושותפיה לדירה, וכי אופיה הוא כזה שצפוי ממנה דרך קבע סביבה חסרת שקט שיש בה כדי לפגוע בטובת החסוי.

האפוטרופסים גם סמכו ידם על חוו"ד שונות שנתנו שירותי הרווחה (נספחים 22, 29 ו-30), שם תוארה הנתבעת כחשדנית ומתקשה ליתן אמון, כמי שפועלת אך ורק על פי שיקול דעתה הבלעדי ולצרכיה וכמי שאינה מקדמת או מסייעת לטיפול בחסוי, מרוכזת בטובתה שלה, ומשבשת ופוגעת בהליך סיפוק צרכיו של החסוי (תסקיר מיום 30.6.10).

האפוטרופסים אף היפנו לכך שגם לאחר ששוחרר החסוי מביה"ח עם ממצאים ולפיהם זקוק הוא למינוי אפוט' ואין הוא מתמצא ככל האדם, בניהול עניניו, החתימה אותו הנתבעת על מסמכי מתנה המקנים לה לכאורה, את מלוא הבעלות בדירת החסוי.

מכל האמור לעיל הסיקו האפוטרופסים כי רצונה של הנתבעת להתגורר בדירה אינו נובע אלא מצרכיה ורצונותיה שלה וכי שהותה במקום צפוי שתרע לחסוי.