שלפמן נ' צאושו ואח'

התביעה :

1.         בתביעה שהוגשה בתיק זה תובע התובע, פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות התנהגות שלושה אנשי רשות כלפיו - שני גובי מס (להלן: "גובי המס"), שהינם עובדי יחידת מס ההכנסה בחיפה (הנתבעים 1 ו- 2) ושוטר משטרת ישראל (הנתבע 3), באירוע, אשר פרטיו יובאו להלן. גובי המס פעלו, בעזרת השוטר, לתפיסת רכב בו נהג התובע, אשר הסיע, אותה עת, את בתו מ. , בת ה- 17 (להלן: "מ" או "הבת"), לבית הספר. הרכב היה רשום על שם בנו של התובע, איליה שלפמן (להלן: "איליה" או "הבן") וגובי המס פעלו לשם גביית חוב נטען, של הבן לרשויות המס.

התובע טען בתביעתו, כי בנו לא היה חייב כל חוב לרשות המס, כי גובי המס פעלו באופן לא חוקי ואף תקפו אותו, בעוד השוטר לא עושה דבר כדי למנוע זאת וכי, כתוצאה מכך, נגרמו לו נזקים גופניים ונפשיים, בני פיצוי.

התביעה הוגשה נגד גובי המס, השוטר והמדינה, אולם לאחר שהמדינה הגישה הודעה בדבר חסינות גובי המס והשוטר (נתבעים 1-3), הם נמחקו מכתב התביעה (על פי החלטת כבוד השופטת הורוביץ מיום 7.1.2007).

2.         מטעם התובע העידו התובע עצמו, בתו מ, שהיתה בעת הארוע בת 17 שנים בלבד וכן אשתו של התובע.

מטעם המדינה העידו גובי המס - יצחק צאושו (להלן: "יצחק"), אברהם רום (להלן: "אברהם") וכן  השוטר ג'מיל אבו עיסא (להלן: "ג'מיל" או "השוטר").

התובע ובתו הגישו תצהירי עדות ראשית ואילו לגבי גובה המס והשוטר הוסכם, כי ההודעות שנגבו מהם במשטרה (בתיק חקירה שנפתח בעקבות תלונתו של התובע נגדם), שימשו במקום עדותם הראשית.

לתיק בית המשפט הוגשו שני תצהירים נוספים מטעם המדינה - תצהירה של הגב' שרית ימיני, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית לתביעה, רכזת חוליה מרכזית אצל פקיד שומה חדרה וכן תצהירו של מר ארמונד רוימי אשר שימש מנהל תחום גבייה (גובה ראשי) במס הכנסה חדרה, אולם בהתאם להודעה מוסכמת, שהוגשה על ידי הצדדים ביום 12.7.09, לפיה הסכימו הצדדים כי תצהירים אלה, על נספחיהם, יוצאו מתיק בית המשפט, הוצאו התצהירים ועדים אלה לא הובאו להעיד.

3.         לעניין ניכויי מל"ל - הסכימו הצדדים למינויו של רואה חשבון שי ספיר כמומחה והוגשה מטעמו, ביום 21.6.11, חוות דעת אקטוארית.

לענין הנזק הנפשי שנגרם לתובע, הסכימו הצדדים על מינויו של הפסיכיאטר ד"ר אנוך, כמומחה מטעם בית המשפט. חוות דעתו של ד"ר אנוך שנערכה ביום 12.9.08, הוגשה לתיק בית המשפט וסומנה כמוצג מב/1.

4.         הצדדים חלוקים בשלושה עניינים עיקריים. האחד - שאלת סמכותם של גובי המס לתפוס את הרכב השני - מה בדיוק אירע והשלישי - מהם הנזקים שנגרמו לתובע, ככל שנגרמו ומה שיעורם.

אדון, ראשון - ראשון ואחרון - אחרון.

סמכות גובי המס לתפוס את הרכב :

העובדות הרלבנטיות:

5.         מדובר היה ברכב טנדר סובארו, מס' רשוי 46-366-03 (להלן: " הרכב"), שהיה רשום על שם שלפמן איליה, שהינו בנו של התובע (להלן: " איליה").

המדינה אינה חולקת על כך שהחוב בגינו פעלו גובי המס לתפיסת הרכב היה חובו של איליה ולא חובו של התובע וכן אין מחלוקת שעוד ביום הארוע, כאשר, לאחר הארוע הגיע התובע למשרדי המס בחדרה, בוטל חוב המס וניתן אישור לשחרור הרכב (מוצג ת/16).

6.         על פי עדויות גובי המס התברר כי, עובר לארוע, לא היה בידם כתב הרשאה ספציפי לעקל את הרכב או לתפוס אותו.

לדבריהם על פי הנוהל שרווח באותם ימים, בתחילת יום העבודה הם היו מקבלים טפסי הרשאה  ריקים, חתומים "על החלק" ,  וכאשר היו נתקלים ברכב של חייב, הם היו מתקשרים לפקיד המעקב במס הכנסה ומקבלים ממנו אישור טלפוני לעקל את הרכב ולתפוס אותו. רק בעקבות אישור זה הם היו ממלאים את פרטי הרכב ופרטי החייב בכתב ההרשאה הריק והחתום בלנקו שהיה ברשותם (עדותו של יצחק בעמוד 59 לפרו'). כך מילאו גובי המס, גם במקרה דנן, את כתב ההרשאה (מוצג ת/13) וכן מילאו דו"ח עיקול רכב (מוצג ת/12).

7.         בטרם אפנה לדון בשאלה אם, בכלל, יש לרשות המיסים סמכות לתפוס רכב של חייב, כאשר לא החייב נוהג בו, אלא אדם אחר, אומר, כי תמיהה רבה מעוררת התנהלות הרשות במקרה דנן, הן בכל הנוגע לשאלת "חובו" של איליה והן בכל הנוגע להקפדה על כל הפרטים הדרושים, בטרם תיעשה פעולה מסוג  זה, למרות השלכותיה החמורות.