עפארה ואח' נ' ספואת ואח'

פסק דין

1.התובעים, זוג מבוגר בשנות השבעים לחייהם, הגישו כנגד הנתבעות תביעה כספית על סך של 565,000 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו לדירה שבבעלותם, עקב שריפה שפרצה בנכס (מסעדה) של הנתבעת מס' 2, אשר הושכר לנתבע מס' 1 ו - 4, ואשר התפשטה לדירתם של התובעים. הנתבעת מס' 3 בטחה את הנכס בביטוח כנגד סיכוני צד שלישי, כולל נזקי שריפה.

2.לטענת התובעים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידם ביום 29.9.2009, הרי שביום 8.7.2008 פרצה שריפה במסעדת רוסיני שבהחזקת הנתבעים 1, 2 ו - 4, אשר התפשטה לדירתם ופגעה בה באופן קשה. השריפה פרצה בתוך המסעדה למבנה החיצוני שלה והסככה, אשר נבנו ללא היתר כדין וללא אישורים, ומשם לדירת התובעים.

אנשי מכבי האש שהגיעו למקום כיבו את השריפה באמצעות זרנוקים והנזק לביתם של התובעים, אשר בנוי בחלקו בעץ, הועצם. לטענת תובעים, הרי שעל הנתבעים לפצותם, בין מכח הפרת חובה חקוקה (ניהול עסק ללא רישיון עסק, ללא רישיון ממכבי האש וללא היתר בניה) ובין מכח רשלנותם שהביאה לשריפה ולהתפשטות האש.

כתוצאה מהשריפה נגרמו נזקים לדירת המגורים של התובעים, כמו גם לתכולת דירתם, כולל ריהוט, רצפת, מחיצות עץ ובגדים. הם נאלצו לעזוב את דירתם לאחר ניתוק החשמל ושבו אליה לאחר שיפוץ חלקי שלה. בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם התובעים, הוערכו נזקיהם בסך של 412,093 ₪. בנוסף, עתרו התובעים לפצותם בסך של 150,000 ₪ בגין עגמת נפש.

3.הנתבעים התגוננו מפני התביעה וטענו כי לא קיימת רשלנות שלהם, מאחר ומקור ארוע השריפה נעוץ בהצתה ולחילופין, לא קיים קשר סיבתי בין הארוע נשוא התביעה לבין הרשלנות או המחדלים המיוחסים להם וכי הם פעלו במיומנות ובמקצועיות, כפי אדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. בהמשך, ובסתירה לטענותיהם הקודמות, הכחישו הנתבעים כי האש פרצה במסעדה. לטענת הנתבעים, לא קיים קשר סיבתי בין העדר הרשיון להפעלת העסק לבין השריפה ותוצאותיה וכי מדובר בהצתה בזדון והאש היתה מתפשטת לדירת התובעים בכל מקרה. בנוסף, כפרו הנתבעים בנזקיהם של התובעים.

4.בהתאם להחלטת כבוד השופט אליקים, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם וכן, חוות דעתו של השמאי א. זגול וחוות דעתו של מר ריבנר אריאל, מומחה בטיחות. מנגד, הוגשו תצהיריהם של הנתבע מס' 1 0להלן "ספואת"), מר מרדכי זייד (בעליה של הנתבעת מס' 2), חוות דעת של אלי היינה - מומחה דליקות, חוות דעת של ערן אייזיק - מומחה מערכות אזעקה, חוות דעת השמאי אבי אייזק וחוות דעת המהנדס אילן אליהו.

לאור מינויו של כבוד השופט אליקים לבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לטיפולי. לאור הפערים בין חוות דעת המומחים, מונה המהנדס דן ברלינר כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך שומת הנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מהתאונה. במסגרת חוות דעתו מיום 14.6.2010, העריך המומחה ברלינר את נזקי התובעים בסך של 155,380 ₪. משלא הגיעו הצדדים לידי פשרה, נקבע התיק להוכחות.

5.במהלך דיון ההוכחות, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה, חוות דעתו של המומחה ברלינר תהווה חוות דעת מחייבת בתיק והם ויתרו על חקירותיהם של השמאים האחרים, לרבות המהנדס אילן אליהו (עמ' 11, שורות 21 - 23 לפרוטוקול). בנוסף, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה, המומחה רק אייזיק, אשר לא התייצב לדיון מפאת מחלתו, לא יחקר על חוות דעתו, מבלי שיהא בכך משום הודאה באמור בה, תוך שהצדדים מסכימים כי הנ"ל אינו מומחה לעניין התפשטות האש ומהירות התפשטותה. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

מקור השריפה והתפשטותה

6.הדירה נשוא התביעה ממוקמת במבנה דו קומתי. בקומת הקרקע ממוקמת המסעדה ובקומה השניה נמצאת דירת התובעים. המסעדה כוללת שירותים, מטבח ובר משקאות. בחזית הצפונית, הפונה לרחוב, ישנה חצר מרוצפת ופרגולה סגורה. בכניסה לשטח הפרגולה שתי דלתות זכוכית עם מסגרת אלומיניום. בין הפרגולה למבנה המסעדה מפרידה דלת עץ (ראה תצהיריהם של ספואת וזייד וכן, חוות דעתו של המומחה היינה, עדותו של ספואת, עמ' 22, שורות 25 - 26 לפרוטוקול ועדותו של אייל חי, עמ' 24, שורות 24 - 28 לפרוטוקול). על פי גיליון חקירת השריפה של שרותי הכבאות (נ/1), הקירוי העונתי עשוי אלומיניום, זכוכית ורצפת עץ. הכניסה לעסק נעשית משני כוונים - מהחלק הפונה לרחוב הראשי ומהכניסה לקירוי החיצוני. ספואת אשר בחקירתו הנגדית, כי תקרת הקירוי החיצוני היתה עשויה קש ומעליה פלסטיק (עמ' 22, שורות 1 - 2 לפרוטוקול). המומחה היינה אשר בחקירתו הנגדית כי תקרת הקירוי החיצוני נמצאת תחת חלון דירתם של התובעים (עמ' 26, שורות 14 - 15 לפרוטוקול ותמונה 1 בנ/2). על פי תמונה 1 בנ/1 והתמונות ת/1, המרחק בין תקרת הקירוי החצוני לבין חלון דירתם של התובעים נע בין חצי מטר למטר, לכל היותר. החלק העליון של דלת המעבר בין שטח המסעדה הפנימי לבין הקירוי החיצוני, נמוך בכחצי מטר מתקרת הקירוי החיצוני.

7.על פי תצהירו של ספואת, הוא עזב את המסעדה ביום 8.7.2008, בסמוך לשעה 1:00 לפנות בקר, לאחר שדרך את מערכת האזעקה (ראה אישור חברת תמנון מיום 13.7.2008 שצורפה לחוות דעתו של ערן אייזיק). בשעה 2:56 הופעלה מערכת האזעקה וסייר חברת המוקד הגיע למקום בשעה 03:03 וגילה את השריפה.

8.על פי דו"ח חקירת השריפה של שירותי הכבאות (נ/1), מוקד השריפה הובחן בחלק החיצוני של המסעדה, בתוך הקירוי העונתי ובכניסה לתוך בר המשקאות בתוך המבנה. בעסק זוהו שני מוקדי שריפה, האחד - בכניסה לבר המשקאות בתוך המבנה והשני - במרכז הרצפה העשויה עץ של הקירוי העונתי. חוקר השריפות מצא כי במקום התרחשה שריפה מסיבית ורמת פיח נמוכה המצביעה כי במקום היה שמוש בחומר דליק מסויים אשר שמש מאיץ לתהליך הבעירה בפרק זמן קצר. עוד נמצא, כי בשני מוקדי השריפה ריח חריף של חומר דליק. החוקר מצא שני מיכלים בקיבולת של גלון כ"א, אשר בתוכם חומר דליק. אין חולק, כי תוצאות הבדיקה המעבדתית, מצביעות על שיירי בנזין בכל האחת מהבדיקות וכי חוקר השריפות מטעם שירותי הכבאות קבע, כי הסיבה המשוערת לפרוץ השריפה היא הצתה בזדון (ראה חוות דעתו של המומחה אריאל מטעם התובעים).

9.המומחה אריאל מטעם התובעים, לא כפר בחוות דעתו בכך שהשריפה נבעה מהצתה מכוונת ובחקירתו הנגדית, חזר ואשר זאת (עמ' 17, שורות 16 - 18 לפרוטוקול).

המומחה היינה, מטעם הנתבעים, אשר הגיע למקום הארוע ביום 9.7.2008, מצא כי עיקר הנזק אובחן באגף המערבי של המסעדה באזור דלפק ההגשה. בנוסף, הוא מצא סימני שריפה חזקים באזור זה, כמו גם סמוך לפתח הכניסה מהחצר הצפונית וציין, כי לא מצא את הדלתות, אשר נשרפו כנראה לחלוטין (המומחה גם לא מצא שרידי מנעול). המומחה היינה ערך בדיקה לקיום נוכחות אדי דלק באמצעות גלאי וקבל תוצאות חיוביות. עוד ציין הנ"ל, כי אתר על הרצפה שרידי מיכל פלסטיק ממנו דדף ריח חריף של בנזין. בבדיקה של מערכת החשמל, לא מצא המומחה היינה סימני כשל בכבלי החשמל או בארון החשמל המרכזי. המומחה היינה הגיע למסקנה כי מוקד האש היה באגף המערבי, באזור דלפק ההגשה ונפסלה אפשרות שהשריפה נגרמה כתוצאה מכשל חשמל. לאור ממצאיו, הוא קבע בחוות דעתו מיום 16.7.2008, כי השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה בזדון, על ידי חדירה למסעדה, שפיכה של מאיצים באזור דלפק ההגשה, השלכת חפץ בוער והצתה של המקום.

בחוות דעתו המשלימה מיום 10.2.2010, חזר וציין גם המומחה היינה, כי בבדיקת מעבדה שבוצעה על ידי ד"ר דן מילר, מזא"פ מט"א ירושלים, נמצא כי נדגמו שרידי בנזין במיכלים שנמצאו במסעדה. עוד העריך המומחה היינה, כי המוקד השני שנזכר בדו"ח חוקר השריפות של מכבי האש במרכז הרצפה של הקירוי החיצוני, אף הוא תוצאה של הצתה.

10.לאור הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, כפי שפורט לעיל, הוכח בפני, על פי מאזן ההסתברויות, כי השריפה פרצה עקב הצתה מכוונת. בעת חקירת השריפה מצא חוקר השריפות של מכבי האש בשני מוקדי השריפה ריח חריף של חומר דליק. החוקר מצא שני מיכלים בקיבולת של גלון כ"א, אשר בתוכם חומר דליק והמומחה היינה, אשר הגיע למקום בסמוך לאחר השריפה, אשר את הדברים בחוות דעתו, לרבות בדיקה שערך על ידי גלאי. בדיקות מעבדה אשרו כי המיכלים שנמצאו במקום, אכן הכילו בנזין. לאור הממצאים בזירת השריפה, הגיעו חוקר השריפות של מכבי האש והמומחה היינה למסקנה כי מדובר בהצתה ולמעשה, גם המומחה מטעם התובעים אשר זאת בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית. אני קובע, אפוא, כי השריפה פרצה עקב הצתה מכוונת.

11.הצדדים חלוקים בשאלה, כיצד התפשטה השריפה. בעוד שהתובעים טוענים כי האש התפשטה לדירתם מהקירוי החיצוני, הרי שהנתבעים טוענים, כי המוקד המרכזי הובחן בכניסה לבר המשקאות הממוקם בתוך המבנה ולא בקירוי החיצוני, ומשם התפשטה ("קפצה") לחלון דירת התובעים. לטענתם, גם אם האש הגיעה מכוון השטח החיצוני, הרי שעיקר עצמת האש היתה בשולחנות והריהוט שאוחסנו בו, ללא קשר לקירוי החיצוני.

12.מומחה התובעים בקר במקום זמן רב לאחר השריפה והוא נסמך, למעשה, על דו"ח חוקר השריפה של מכבי האש (נ/1). על פי דו"ח חוקר השריפה של מכבי האש, הרי שזוהו שני מוקדי שריפה, האחד - בכניסה לבר המשקאות בתוך המבנה והשני - במרכז הרצפה העשויה עץ של הקירוי העונתי. המומחה היינה, ציין בחוות דעתו הראשונה מוקד אש אחד ואילו בחוות דעתו המשלימה, צויינו שני מוקדי אש, על פי דו"ח חוקר השריפות של מכבי האש. משעומת בחקירתו הנגדית בעניין הסתירה בין החוות הדעת שנתן, השיב כי הפרגולה נשרפה לחלוטין ולכן, הוא אינו יכול להגדיר את המקום כמוקד נוסף, בעוד שהמוקד בכניסה למבנה זוהה על ידיו בוודאות (עמ' 28, שורות 8 - 15 לפרוטוקול). בנוסף כפי שפורט לעיל, במהלך חקירתו הנגדית של ספואת, התברר כי תקרת הקירוי החצוני היתה עשויה קש ומעליו פלסטיק. נתון זה לא נזכר בחוות דעתו של המומחה היינה ובחקירתו הנגדית אשר כי אינו יודע ממה עשויה היתה התקרה וכי לא יצא מתוך הנחה שבתקרה היה קש (עמ' 28, שורות 31 - 32 ועמ' 31, שורה 1 לפרוטוקול).