המחוזי: פרקליט המדינה אינו חסין מפני תביעת הדיבה שהגיש נגדו אולמרט

1.          כללי                                                                                                                                                                                                                                    

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת ניב) מיום 24.10.11, אשר בה נדחתה הודעת המבקשת 1 (להלן: "המדינה"), שלפיה למבקש 2, פרקליט המדינה, עו"ד משה לדור (להלן: "המבקש") מוקנית חסינות מפני התביעה שהוגשה נגדו וכקבוע בסעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 

2.          תביעת המשיב

ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט (להלן: "המשיב"), הגיש לבית משפט השלום בתל אביב יפו, תביעה נזיקית (ת.א. 33258-02-11) (להלן: " התביעה"), נגד המבקש ונגד הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ (להלן:" עיתון הארץ"). התביעה נסובה על ראיון שהעניק המבקש לעיתונאי גידי וייץ במוסף של עיתון "הארץ" מיום שישי 11.2.11 (להלן: "הראיון").

במסגרת הראיון, המשתרע על פני כשישה עמודים, התייחס המבקש לנושאים שונים שעל סדר היום הציבורי, ובכללם אלה הקשורים למשיב. לדידו של האחרון, יש בדברי המבקש בראיון משום פגיעה בזכויות היסוד שלו כנאשם וכחשוד ושיש בהם אף הוצאת לשון הרע.

המשיב מפנה לדבריו של המבקש הנוגעים לכתב האישום שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ י-ם 426/09), (להלן: " ההליך הפלילי"), וזאת באשר למעורבותו של המשיב ביחס לאישומים כנגדו בפרשה הידועה כ" פרשת טלנסקי" (להלן: " פרשת טלנסקי"). המשיב מתרעם במיוחד על אמירות מפי המבקש כגון: "על פי החשד מרפד איש ציבור ישראלי המקבל ממנו כל מיני תשלומים           שניתנים לו גם במזומן וגם בכל מיני דרכים אחרות, ובכך מאפשר לו לחיות" (סעיף 47 לכתב התביעה).

אמירות אחרות של המבקש, שעליהן מושתתת התביעה, הן באשר לחשדות נגדו ביחס לחלקו בפרשה אחרת הידועה כ" פרשת הולילנד". המבקש תיאר בראיון את הפרשה כחמורה ביותר באומרו:

" אני לא חושב שאיזושהי פרשה במדינת ישראל מתקרבת להיקפים ולרמת החומרה של השחיתויות שנחקרו בפרשה הזאת".

כאשר העיתונאי שאל את המבקש ביחס לחלקו של המשיב בפרשה, השיב המבקש:

            " הוא דמות מסוימת בסיפור"

העיתונאי ביקש את עמדת המבקש לשאלת מעמד המשיב כראש ממשלה בפרשה וכדברי המראיין באומרו: 

" מה שמבדיל את אולמרט משאר החשודים בפרשה הוא העובדה שהוא עמד בראש ההיררכיה וככזה הוא בעל ההשפעה הגדולה ביותר"

לכך השיב המבקש:

"אתה לא טועה. ככל שאתה בכיר יותר כך ההשפעה שלך גדלה, וגם החומרה של העבירה שאתה עובר, אם אתה עובר עבירה, חמורה יותר. זה עדיין לא אומר דבר וחצי דבר - לא לגבי העובדות בפרשה הזאת, בדבר מעורבותו הישירה או העקיפה, או המודעת, של אולמרט".

                                                                                     (סעיף 49 לכתב התביעה).

המשיב טוען, כי דבריו אלה של המבקש בראיון מהווים פגיעה בזכויות היסוד שלו כנאשם וכחשוד והם בגדר הפרת חובה חקוקה הקבועה בסעיף 71 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: " חוק בתי המשפט"), שעניינו "פגיעה בהליך פלילי", והמוכר במונח " איסור הסוב-יודיצה". 

חלק אחר של דברי המבקש בראיון הן אמירות ביחס להלוואה שקיבל המשיב ממר יוסף אלמליח בסך של 75,000 דולר בשנת 1993 (להלן: " הלוואת אלמליח"). בהקשר זה אמר המבקש בראיון, כי זהו:

" סיפור שערורייתי בצורה בלתי רגילה. הטענה היא שאלמליח נתן      לאולמרט ב-93' 75,000 דולר כהלוואה. בשנה ההיא, בסכום הזה, אפשר היה לקנות דירה בשכונת קרית יובל. אני מהחברים שלי עוד לא קיבלתי ופל במתנה בחיים, אוקיי? ועד היום ההלוואה הזו לא הוחזרה".

                                                                        (סעיפים 9 ו- 83 לכתב התביעה).