1. לפני תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, שהוגשה בהתאם להוראות סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשל"ז-1977. המחלוקת כאן היא מהו גובה הפיצויים הראוי למי שעברה התעללות מינית במשפחה בעודה קטינה, כבת תשע שנים.
2. נגד הנתבע הוגש כתב אישום בתפ"ח 3002/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה. הנתבע הודה במיוחס לו בכתב האישום, שתוקן במסגרת הסדר טיעון. דינו נגזר ביום 9/7/07 למאסר בפועל של 27 חודשים. הנתבע ריצה את עונשו. כן נגזר על הנתבע לשלם לתובעת פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בסכום של 25,000 ש"ח, ששולמו לתובעת ככל הנראה בסמוך למועד מתן גזר הדין.
3. הרקע המתייחס לעבירות והמעשים הפליליים שיוחסו בכתב האישום לנתבע, היו כמובא להלן:
הנתבע נשוי לדודתה, אחות אמה, של התובעת.
במהלך השנים 2001-2004 ביצע הנתבע בתובעת מספר מעשים מגונים:
בשנים אלו נגע הנאשם בחזה של התובעת מעל לבגדיה וליטף אותו כאשר שהו בסלון ביתה של התובעת.
בהזדמנות אחרת, במרפסת ביתו, נגע הנתבע בישבנה ובחזה, מעל לבגדיה, ונישקה בפיה.
בשנת 2002, בסלון ביתו, נגע הנתבע באבר מינה של התובעת, מעל לבגדיה, וליטף אותה באיבר מינה.
בשנים 2002-2003 בעת שהתובעת היתה בכתה ה', מישש הנתבע את חזה, נגע בישבנה מעל לבגדיה, הרים את חולצתה וחזייתה והסתכל על חזה.
במהלך החופש הגדול בשנת 2004, בביתה של התובעת, עיסה אותה הנתבע בחלקים שונים בגופה באמצעות מכשיר לעשיית עיסויים, ובין היתר עיסה את ישבנה מעל לבגדיה וכן נגע בחזה ובאיבר מינה מעל לבגדיה.
4. אפתח בכך שאין ממש בטענת הנתבע לפיה, משום שכתב האישום והכרעת הדין לא סומנו כמוצגים בתיק, הרי יש לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את המעשים שגרמו לנזקיה ואת אחריותו של הנתבע להם.
כתב האישום וגזר הדין צורפו לכתב התביעה. הנתבע בכתב הגנתו לא הכחיש את המסמכים הנ"ל, המבססים את התביעה על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט אלא ביקש להתיר לו להביא ראיות לסתור באשר לעצם החבות. בנסיבות אלו, כאשר כתב האישום וגזר הדין לא היו במחלוקת, לא היתה חובה על התובעת לבקש לסמן אותם כמוצגים בתיק. נראה כי טיעון זה חסר תום לב הוא.
באשר לטענתו של הנתבע כי לא הוגשה הכרעת הדין, ורק הממצאים שבה הם הקובעים ולא אלו שבגזר הדין - כך על פי סעיף 42א(ב)(2) לפקודת הראיות - בעניינו ניתן להסתמך על הכתוב בכתב האישום, שכן לא היתה מחלוקת כי הנתבע הודה בכתב האישום המתוקן.
5. התובעת מסרה עדות וכן אביה.
התובעת העידה שעקב מעשיו של הנתבע נפגעה יכולתה לתקשר עם אנשים במישור החברתי, היא איננה יכולה לסבול קרבה פיזית של אנשים, בעוד שלפני האירועים, נשוא תיק זה, היא הלכה לחוגים ולריקודים עם חבריה. היא הפסיקה זאת בעת שהמעשים שעשה בה הנתבע נמשכו; לימודיה נפגעו, והיא היתה בטיפול נפשי אצל עובדת סוציאלית. היא הוציאה תעודת בגרות, ולטענתה היה זה מלווה בקשיים מרובים. עתה היא משרתת בצה"ל בתפקיד של פקידת לשכה של סגן אלוף. הפרופיל שלה הוא 72, כאשר ההפחתה היא בשל סינוסיטיס. אין לה חבר אישי, כיוון שקשה לה לשוחח עם גברים. היא מבקשת בהמשך ללמוד פסיכולוגיה. עתה איננה מקבלת כל טיפול נפשי.
התובעת היא ילדה להורים גרושים. היא היתה כבת שבע שנים, כשהוריה התגרשו. כשנשאלה אם גירושי הוריה השפיעו עליה, ענתה כי "
השפיע, אבל לא ברמה כה גבוהה, כי זה מצב שהתרגלנו אליו די מהר, זה היה משמעותי אבל לא עד כדי כך. הבנו את המצב והבנו שזה דבר שחייב לקרות" (עמ' 12 לפ' מש' 26). כן התברר כי יש לתובעת מגיל צעיר אסטמה. היא היתה בייעוץ בבית הספר עוד לפני האירועים נשוא תיק זה. התובעת הודתה כי היא נוסעת באוטובוס לבסיס אם כי קשה לה, לטענתה, לשהות עם אנשים. היא ישנה בבסיס. התובעת מנויה בפייסבוק ויש לה חוג חברים בפייסבוק.
6. אביה של התובעת מסר בעדותו כי הוא ואם התובעת הרגישו בשינויים אצלה בהיותה כבת תשע שנים: היו לה בעיות רגשיות, התקפי אסטמה, לא תקשרה, היתה מכונסת וסגורה, איבדה את שמחת החיים. הם פנו עמה לנוירולוג, אשר המליץ על פסיכיאטר. בגיל 13 התגלו המעשים לאחר שסיפרה להם עליהם. החלה תקופה שהילדה היתה בדכאון, האשימה את עצמה, היו לה פחדים.
האב טען שעל אף שהתובעת היא כבר כבת 20 אין לה חבר אישי, כשהוא מייחס זאת למעשי הנתבע, אם כי יש לה חברים.
7. התרשמותי מעדויותיהם של התובעת ואביה היתה שיש הגזמה בתיאור מצבה היום מלתוך מטרה להגדיל את סכום הפיצויים: עובדה היא שהנערה התגייסה בפרופיל מלא לצה"ל, ללא כל תלונות. היא משרתת במקום מחוץ לביתה, ואף לא היתה כל עדות מסייעת באשר לקשיים חברתיים להם טענה התובעת.