חמו נ' אקוקה

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצויים בסכום של 20,000 ₪ בגין נזקים, אשר לטענת התובעת, נגרמו לרהיטים שלה, כתוצאה משתי הובלות, אשר ביצע הנתבע עבור התובעת.

לטענת התובעת: ביום 3/8/11 ביצע התובע הובלה של תכולת דירתה מבאר שבע לקריית שמונה. כתוצאה מביצוע ההובלה באופן רשלני הגיעו הרהיטים הרוסים: מקרר שקיבל מכה, ארון בגדים עם מכות ושריטות, ספריה של הבן, כד שבור וכן דברים שלא הגיעו.

כמו כן, בהובלה נוספת של חדר שינה של בנה שביצע הנתבע בתוך קריית שמונה ע"י שותפו בשם חיים, לא הושלמה ההובלה וכל הציוד הושאר בחניית הבית כשאותו חיים לא הסכים להעלות את הציוד אל בית התובעת.

2.לטענת הנתבע, אופי התובעת בנושא תשלום כספים הינו בעייתי (כראיה לכך הזמין להעיד מוביל קודם אשר טען כי התובעת סירבה לשלם לו את מלוא סכום ההובלה שסוכם עימה). הנתבע הדגיש כי הינו מוביל מקצועי אשר לקוחותיו שבעי רצון מעבודתו וטען כי כל טענות התובעת נועדו לסחוט ממנו כספים.

בדיון שהתקיים בפני ביום 18/12/11 העידו התובעת, אחותה ובעלה וכן חברתה של התובעת.

מטעם הנתבע, העיד הנתבע, עובד שלו אשר ביצע את ההובלה וכן מוביל אחר אשר כאמור, ביצע בעבר הובלה עבור התובעת.

דיון:

3.ראשית אציין כי בתביעתה טענה התובעת כי נגרמו נזקים באופן ספציפי כדלקמן: למקרר, ספריה של הבן, ארון ספרים וכן דברים שלא הגיעו. התובעת לא פירטה בכתב התביעה או בעדותה אלו דברים לא הגיעו ולכן ברי כי לא הוכחה טענתה בעניין.

כן הוסיפה התובעת בעדותה כאילו גם פינת האוכל נשברה , בעוד שכאמור בכתב התביעה לא הוזכר כלל נזק לפינת האוכל.

התובעת הודתה כי לא שילמה לנתבע כל סכום שהוא על ההובלה של חדר השינה של בנה, אשר סוכם מלכתחילה על 200 ₪ בלבד.

אחות התובעת הודתה בחקירתה כי לא הייתה נוכחת במועד בו לטענת הנתבע תוקנו הנזקים שנטענו (למעט הכד שנשבר) ולפיכך יש בעדותה לתרום רק לעניין הנזק לכד שנשבר.

עדויות חברתה של התובעת, כמו גם הגיס, מתייחסות למעשה, להובלת חדר השינה של הבן אשר נותר בחניית הבית ולא לנזקים שנטענו ע"י התובעת ביחס לרהיטים ספציפיים שניזוקו בהובלה הראשונה.

4.הנתבע טען בעדותו כי הובלת חדר השינה של הבן, בסכום של 200 ₪ בלבד, סוכמה כפיצוי על הנזקים להם טענה התובעת וזאת לאור העובדה שהובלה מסוג זה עולה מלכתחילה 800 ₪. הנתבע טען בעדותו כי ביצע מס' ימים לאחר ההובלה, תיקונים של הנזקים שנטענו ע"י התובעת וכי למעט הכד שנשבר וכן דלת ארון אשר התובעת לא הסכימה לתת אותה לצורך תיקונה, תוקנו שאר הנזקים שנטענו.

5. לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה בסכום נמוך לאין שיעור מהסכום שנתבע. אין חולק וגם לפי עדות העד מטעם הנתבע, כי במהלך ההובלה נשבר כד וכן נשברה דלת אחת של ארון. כמו כן, אין חולק כי ציוד חדר השינה של הבן נותר בחצר הבית ולא הועלה לבית ע"י עובדי הנתבע. לא מצאתי כי הנתבע הציג סיבה המצדיקה הותרת הציוד בחניית הבית ואי הובלתו עד לבית כפי שסוכם מלכתחילה.

מאידך, התובעת לא הציגה כל חוות דעת שמאית לגבי שווי הנזקים הנטענים. התובעת אף לא המציאה לעיון ביהמ"ש תמונות אשר יעידו על הנזקים להם טענה. אילו היו מוצגות תמונות ניתן היה להתרשם מאופי הנזקים וכן לבחון את השאלה,האם המדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מההובלה (לדוגמא, האם הפגיעה במקרר הינה אכן פגיעה ישנה, כטענת עד הנתבע אשר תיאר חלודה המופיעה במקום הפגיעה, או פגיעה חדשה).

גם לגבי הנזקים לפינת האוכל, הנטענים בעדות התובעת, לא הוצגו כל תמונות התומכות בטענה כי נגרמו נזקים, הגם אלו כאמור, לא נזכרו כלל בכתב התביעה.

המדובר בציוד שאינו חדש, אלא ציוד שכבר עבר הובלה קודמת ולפיכך יש להביא לידי ביטוי בעת הערכת הנזקים גם בלאי ופחת. בהעדר חוות דעת שמאית כאמור, הרי כל ההערכה הינה על דרך האומדן בלבד.

בטענת הנתבע כי סוכם על הובלת חדר השינה של הבן בסכום של 200 ₪ במקום בסכום של 800 ₪ כפיצוי על הנזקים להם טענה התובעת, יש כדי להוות הודאה מטעם הנתבע כי הנזקים שנגרמו לתובעת ואשר הסכים לפצותה בגינם ,עומדים על סך של 600 ₪.

לאור כל האמור ובהתייחס לנזקים היחידים שהוכחו: כד שנשבר, דלת ארון שנשברה, עגמת נפש כתוצאה מהותרת חדר השינה בחניה ולאחר שהבאתי בחשבון כי מחצית מאותה הובלה (הובלת חדר השינה מבית הדודה לחניה) כבר נעשתה ללא תשלום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 800 ₪ בלבד.