'קול הדם' - קטינים ששהו במשמורת דודתם לאחר שאמם נפטרה יחזרו למשמורת האב

א.        פתח דבר:

בני זוג חיים יחדיו 13 שנים ומביאים לעולם 2 ילדים משותפים ללא שהם נישאים זה לזה. לאחר פרידת הצדדים, מוגשות תביעות למשמורת על ידי האם אך הן נמחקות בהסכמה. חולפים מספר חודשים לאחר מכן והליך כירורגי לקיצור קיבה שעברה האם מסתבך וגורם להידרדרות במצבה הבריאותי. האב עותר להעברת הקטינים למשמורתו ועוד בטרם נדונה תביעתו לגופה, נפטרת האם. במצב דברים זה נותרים הקטינים להתגורר בבית אחותה של האם המנוחה. מתעוררת איפוא השאלה: האם יש להורות על העברת הקטינים לחזקתו הפיסית של האב לאלתר, או שמא יש להותירם במשמורתה הזמנית של דודתם? זו הדילמה נשוא החלטתי זו.

ב.         השתלשלות העובדות וההליכים המשפטיים:

1.         מר פלוני (להלן : " האב") והגב' פלונית (להלן : " האם" או " המנוחה") היו בני זוג משך 13 שנים וכתוצאה מקיום יחסים משותפים נולדו להם 2 ילדים משותפים א.ב., יליד 12/12/2002 ול.ב. ילידת 26/7/2001 (להלן : " הילדים" או " הקטינים").

2.         במהלך שנת 2009, במועד מדוייק שאינו ברור, נפרדו הצדדים זו מזה והאם הגישה תביעות שונות לבית המשפט לענייני משפחה בעניינם של הקטינים (תמ"ש 32019-03-10 [מזונות], תמ"ש 32045-03-10 [משמורת]).

3.         בתביעות אלו לא התקיים כל דיון לגופן ועוד בטרם הוגש כתב הגנה עתרה האם למחיקת התביעות ללא צו להוצאות.

4.         ביום 28/8/2011 הגיש האב התביעה שבכותרת ובה עתר להעביר אליו בדחיפות משמורת ילדיו הקטינים, בטענה שהאם עברה ניתוח שהסתבך ומאז היא שוהה ב**** בכיסא גלגלים וילדיו מתגלגלים בין מספר בתים של קרובי משפחה ללא שהוא מקבל מידע אודותם.

5.         ביום 31/8/2011 הגישה העו"ס לסדרי דין מעיריית *** תסקיר סעד ובו המליצה להותיר הקטינים במשמורתה הזמנית של אחותה של האם, הגב' אלמונית (להלן: " הדודה") עד אשר האם תשתחרר מבית החולים. להמלצה זו נלוו מספר תנאים ובהם חיוב של הדודה לאפשר מגע ומפגשים בין הקטינים לבין האב, קביעת הסדרי ביקורים כוללי לינה בין הקטינים לבין האב והטלת פיקוח שירותי הרווחה על הסידור הזמני.

6.         ביום 8/9/2011 מסר האב את תגובתו לתסקיר, התנגד להמלצותיו וטען, כי המשך שהיית הקטינים אצל הדודה תביא לניתוק הקשר עמו, כיוון שהדודה "עובדת על זה שלא יכירו בי כאבא".

7.         ביום 14/9/2011 הגיש האב בקשה נוספת למתן החלטה בדבר העברת המשמורת ושב על הטענות, כי ילדיו עוברים "שטיפת מוח" והסתה כנגדו בבית הדודה.

8.         על יסוד בקשה זו ומשלא הוגשה תגובה מטעם האם לתסקיר הסעד, קבעה כב' השופטת גורביץ' את התיק לדיון בפניה ביום 4/10/11 בנוכחות העו"ס לסדרי דין. מועד זה נדחה ליום 9/10/11 לבקשת אפוטרופוס לדין של האם, עוה"ד א.פ. שמונה על ידי הלשכה לסיוע משפטי.

9.         ביום 9/10/11 התקיים דיון במעמד הצדדים ועו"ס לסדרי דין וזו האחרונה הודיעה, כי אשפוזה של האם הוארך לחודש נובמבר 2011 והשאלה שעומדת על הפרק הינה מצבה של האם בעת השחרור העתידי מהאשפוז. העו"ס דיווחה, כי הקטינים אינם מעוניינים בקשר עם האב לפי דיווחי האב והדודה והיא המליצה לחדשם במסגרת מרכז הקשר (עמ' 2 שורות 17-27 לפרוטוקול מיום 9/10/11).

10.        האב והדודה הסכימו להמלצות העו"ס לסדרי דין ואלה קיבלו תוקף של החלטה, תוך שהוזמן תסקיר משלים מהעו"ס עד ליום 15/12/11.

11.        ביום 25/10/11 נפטרה האם בעקבות הידרדרות במצבה הבריאותי ובעקבות שינוי נסיבות זה, הורתה ביום 2/11/11 כב' השופטת גורביץ' לשירותי הרווחה להיערך בהתאם ולמסור דיווח משלים לאחר קיום ישיבות מתאימות עם גורמי הטיפול בקהילה.

12.        ביום 6/12/11 הוגש תסקיר משלים של העו"ס לסדרי דין ובו המלצה חד משמעית להעביר המשמורת היחס לקטינים לידי האב. טעמיה של העו"ס לסדרי דין היו אלה:

12.1.           חרף רצונה של האם, כי האב יהא בקשר עם הילדים ואף יגיע לבקרה בבית החולים, הדבר נמנע על ידי הדודה שהשתלטה למעשה על ניהול חיי הקטינים.

12.2.           במפגש של העו"ס עם הדודה ומשפחתה המורחבת הורגשה שנאה והסתה גדולה כלפי האב, ביטולו כאב, חוסר הערכה כלפיו, קללות וכיו"ב. בני המשפחה היו כה טעונים כנגד האב עד כי כל ניסיונותיה של העו"ס לסדרי דין להסביר להם את לשון החוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 וקביעתו בנסיבות מעין אלו ואת סוגיית טובת הקטינם, כשלו.

12.3.           התנהגות הילדים לימדה על כך, כי ככל הנראה מתקיימת הסתה קשה כנגד האב והם חשופים לשנאה בין הדודה ומשפחתה לבין האב. כך למשל הסתבר, כי הקטינה ל.ב. קיימה קשר טלפוני עם האב מבית הספר ללא ידיעת הדודה שככל הנראה אסרה על כך. במפגש במרכז הקשר ניסתה הקטינה ל.ב. להתחבר אל אביה, בעוד א.ב. גילה מניעות כאשר ברקע עמדה בקשתו כי האב ירכוש מחשב נייד לבית הדודה.

12.4.           בדיקת עברו הנפשי של האב (נפגע נפשית במלחמת ההתשה) לימדה, כי אין כל מניעה שיתפקד בפועל כאביהם של הקטינים ויקבלם למשמורתו.