כשלוש עשרה שנים לאחר שהוכרז אדם כאביו של קטין ביטל ביהמ"ש אבהותו

פסק דין בתמ"ש 28541-02-10 ו-28519-02-10

מ ב ו א

אנו נוהגים לומר שמי שאינו עושה גם אינו טועה. אולם, יש טעויות שתוצאותיהן קשות יותר מטעויות אחרות.

בפרשה שבפני נתנה מעבדה בבית חולים אחד חוות דעת ולפיה פלוני הוא אביו של קטין ואולם לימים לבקשת אותו פלוני נתנו שתי מעבדות אחרות, ברשות בית המשפט, חוות דעת הקובעות במפורש כי לא כך הוא המצב וכי ככל הנראה נפלה טעות בחוות הדעת הראשונה. לטעמו של התובע, בכוונת מכוון, ולטעמה של הנתבעת פרי של טעות גרידא, שאין היא יודעת הכיצד אירעה?

תוצאת הבדיקה הראשונה היתה כדרך הטבע חיובו של התובע במזונות, חיובו של הציבור באמצעות הביטוח הלאומי בתשלום המזונות, ידיעתו של הבן כי אותו פלוני, שעמו אין לו ולא היה לו קשר, הוא אביו הביולוגי, הטרחת הציבור על דרך בירור תיק הוצאה לפועל, ובירור ההליכים שבפני, עוגמת נפש לא מעטה למעורבים בפרשה, ואולי בסופו של יום משליך הדבר גם על אמון הציבור בתוצאות הבדיקות הנמסרות לבית המשפט ועליהן סומך הוא אולי יותר מאשר חוות דעת מומחה "רגילה" שכן מדובר בתוצאה מדעית.

ה ה ל י כ י ם

שני התיקים בהם ניתן פסק דיני זה הונחו בפני לאחר טיפול ארוך שטיפל בהם כב' השופט שטרק. משעבר זה האחרון לכהן בבימ"ש השלום בירושלים בסוף חודש ספטמבר 2011, הוטל עלי להשלים את הטיפול בתיקים אלו.

מדובר בשתי תביעות שהוגשו שתיהן ביום 16.02.2010.

האחת (תמ"ש 28514-02-10) היא תביעה לביטול פסק דין לאבהות אשר ניתן ביום 26.11.1998 (להלן: "פסק האבהות"), ע"י כב' השופט דר' גרשון גרמן ואילו התביעה האחרת (תמ"ש 28519-02-10) עתרה לביטול פסק דין למזונות (להלן: "פסק המזונות") אשר ניתן ביום 09.12.1998, גם הוא על ידי כב' השופט דר' גרשון גרמן.

בשתי התביעות לא הגישו הנתבעים 1 ו-2 כתב הגנה (האם והבן), כתב התשובה היחיד הוגש בתביעת האבהות, על ידי ב"כ היועמ"ש. יכול והמחדל הדיוני נובע מהחלפת עורכי דין (המייצגים מטעם הסיוע המשפטי), על ידי הנתבעת.

על פי המתואר בתביעת האבהות, ולענין העובדות זהות למעשה שתי התביעות בטענותיהן, אזי התובע הוא אדם נשוי ואב ל-5 ילדים, ההליך אינו נוגע למשפחתו של התובע, לא לנישואיו הראשונים וגם לא לאלה המתקיימים כעת.

התובע טען כי הכיר את הנתבעת תקופה קצרה, לא קיים עמה מעולם יחסי אישות, אך לבקשתה הסכים הוא להשתתף בבדיקת רקמות לגבי האבהות בבנה, הנתבע הוא היום בגיר כבן 18 שנים ומחצה.

בדיון היום השלים ב"כ התובע טיעון ולפיו שימש התובע כנהג ברכבו הפרטי עבור התובעת אשר עבדה בזמנים הרלבנטיים להורתו הבן כיצאנית.

התובע טען כי הנתבעת סיפרה לו שהבדיקה דרושה לצורך קבלת זכאות מקצבה מהמל"ל, ועליו להתחזות לבן זוגה, במהלך הליך הבדיקה. כך עשה התובע לדבריו, ואין עורר כי ביום 21.07.94, נתן המרכז הרפואי בלינסון בחתימתם של ד"ר תרזה קליין וד"ר אלה לבני, חוות דעת ולפיה התובע הוא אביו של הנתבע (להלן: "הבדיקה הראשונה").

התובע טען כי תוצאות הבדיקה אינן עולות על הדעת, שהרי לא קיים הוא יחסי מין עם הנתבעת, כי בתקופה הרלבנטית היו לנתבעת קשרים אינטימיים עם אחד הרופאים שעבדו בבילינסון, וכי אי מי הודיע לאשתו בשיחה אנונימית כי מישהו הולך "להפיל" את התובע.

ביום 08.08.1995, לאמור שנה לאחר שניתנו תוצאות הבדיקה הראשונה, הגיש הנתבע כנגד התובע תובענה למזונות אשר קיבלה את המספר מ"א 4701/95.

התובע טען כי כבר אגב אותם הליכים, כפר הוא באבהותו בנתבע וביקש לערוך בדיקת רקמות נוספת בכל מעבדה שאינה בבי"ח בלינסון (סעיף 15 לתביעה לביטול אבהות). הוא גם הסכים לשאת במלוא הוצאות הבדיקה, ואף להתחייב לשאת בהוצאות משפט אם יסתבר שטענתו שווא היא.

התובע טען עוד בדיון שהתקיים בפני היום, כי פרע לצורך עריכת הבדיקות הנוספות אותן אתאר בהמשך, סך 3,450 ש"ח.

ביום 24.09.1996, היפנה כב' השופט גרמן את הצדדים לביצוע בדיקת רקמות נוספת. ואולם, כך לטענת התובע, בסעיפים 20-21, לתביעת האבהות, הודיעה לו הנתבעת, בעת שישב "שבעה" על אימו המנוחה, כי היא מבטלת את תביעת המזונות שהוגשה נגדו ואין עוד צורך בבדיקה.