בובה שלמה ואח' נ' רותם אורי ואח'

שלמה בובה (להלן- שלמה) וציפורה בובה (להלן- ציפורה) הם זוג פנסיונרים (להלן- התובעים) אשר התקשרו ב" הסכם רכישת זכות חברות מס' Ws-13849" (להלן- ההסכם) ביום 19.10.04 עם חב' Anoxan Trading Limited  (להלן- חב' אנוקסן) באמצעות חב' שחף לבן (להלן- נתבעת 3), חברה המורשית מטעם חב' אנוקסן לאתר חברים פוטנציאלים כדי לצרפם למועדון נופש, המעניק לחבריו שירותי תיירות ונופש וכן את הזכות ביחידת נופש בספרד למשך שבוע אחד בכל שנתיים.

מר אורי רותם (להלן- נתבע 1) היה בעל המניות ומנהל בנתבעת 3, מר יעקב קאשי (להלן- נתבע 2) היה בזמנים הרלבנטים בעל מניות בנתבעת 3 ומנהלה, מר אורי סלינג'ר (להלן- נתבע 4) שימש מנהל הסכמים בנתבעת 3.

טענות התובעים

התובעים טוענים, כי שודלו טלפונית להגיע לפגישה בחב' שחף לבן בתואנה שהיא משווקת שירותי תיירות ונופש בארץ ובעולם במחירים אטרקטיביים במיוחד ותוך הדגשה, כי אין מדובר בניסיון למכור יחידת נופש. התובעים הגיעו ביום 19.10.04 למשרדי נתבעת 3 ולאחר פגישה והרצאות שנמשכו כ- 7.5 שעות, הועברו למחלקת ההסכמים.

לטענת התובעים, לאורך כל מהלך הפגישה, לא דובר כלל על מכירת יחידת נופש, אלא אך ורק על מועדון הנחות, המקנה הנחות של 30%-50% ממחירי השוק על טיסות, מלונות, תחבורה, טיולים בחו"ל וכיוצ"ב. על מנת להדגים את ההנחות הרבות אשר יינתנו לתובעים במסגרת המועדון, הציגו בפניהם הנתבעים "קלסר ובו דפים רבים, פירוט נופשים וטיולים ומלונות, בהנחות של כ-50%... ששום משרד נסיעות בארץ אינו מציע הצעות דומות או מתקרבות לכך" (ס' 34-36 לתצהיר ציפורה).

לתובעים נאמר, כי תינתן להם הנחה בסכום של 12,000$ עבור 2 יחידות הנופש אשר היו ברשותם, תוך הפחדתם כי במידה ולא יעתרו להצעה החד פעמית, יותירו חובות לילדיהם. 

התובעים ממשיכים וטוענים, כי מההסכם (נספח ג') ניתן לראות שאינו כולל דבר מלבד מכירת יחידת נופש בספרד ולא קיים כלל עיגון למצגי המרמה שהוצגו בפני התובעים בדבר ההנחות המפליגות אשר הובטחו. מעבר לכך, גם כרטיס הגולד קארד וחוברת ההנחות אשר נשלחו לתובעים למעלה מ-8 חודשים לאחר חתימת ההסכם, הציגו מחירים הגבוהים פי שניים ממחירי השוק. ב"כ התובעים מפנה לפסק דינה של כב' השופטת נ' גרוסמן' שקבעה בת"א 32071-08 זמל יוסף נ' שחף לבן תיירות ונופש בע"מ, כי: "כרטיס ה"גולד קארד" והזכויות במועדון, שהנתבעת מתגדרת בהם כתמורה, הם נטולי ערך ממשי ומימלא לא זו הייתה מטרת העסקה מבחינת התובעים." וכי "המועדון וכרטיס ה"גולד קארד" הם בחזקת עורבא פרח".

התובעים מוסיפים, כי כאשר ביקשו לממש את התחייבויותיהם של הנתבעים לשבועות נופש בסוויטות ברחבי העולם, הם מצאו עצמם בארה"ב לנים בבית בושת המשמש כמאורת סמים (סעיפים 108-113 לתצהיר ציפורה). התובעים, אשר הובטח להם,  כי הצטרפותם למועדון מקנה להם "מועדון הנחות אקסקלוסיבי" ויחס VIP, זכו להתעלמות ממכתבי התלונה ששלחו לנתבעת 3. 

טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים, כי התובעים מנסים להתלות בחרושת השמועות כנגד נתבעת 3 ומבקשים לבסס את תביעתם על טענות והאשמות שמקורן בכתבות בעיתון, למעלה משלוש שנים לאחר התקשרותם בהסכם, ובכלל זה בשמועה לפיה נתבע 1 עשה שימוש בסמים מסוג 'אקסטזי' על מנת לשכנע לקוחות פוטנציאלים להצטרף למועדון.

הנתבעים טוענים, כי התובעים היו הבעלים של שתי יחידות נופש, אותן רכשו בשנים 1996 ו-1997, ובגינן שילמו דמי תחזוקה שנתיים מידי שנה, גם בשנים בהן לא עשו בהן שימוש. יחידות הנופש הישנות היוו נטל כלכלי על התובעים והם ביקשו להיפטר מהן (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 30-31). במהלך חודש אוקטובר 2004 הוזמנו התובעים על ידי מח' השיווק של נתבעת 3 ליטול חלק במפגש הכרות, ללא כל התחייבות מצידם. התובעים הגיעו למפגש מרצונם החופשי, שהתנהל באוירה נעימה. המפגש כלל הרצאה ולאחר מכן דנו התובעים יחד עם מנהל הכספים בעלות הכספית הכרוכה ברכישת הזכויות בהתאם להסכם. בהסכם אשר נחתם בין התובעים לבין חב' אנוקסן נקבע, כי התובעים יוכלו לעשות שימוש ביחידת נופש באתר הנופש, שבוע אחד בכל שנתיים קלנדאריות, הזמנת 10 שבועות בונוס בכל שנת חברות, ערכת הגולד קארד המקנה הנחות בשיעור של 50% באלפי בתי מלון ברחבי העולם והעברת בעלות ביחידות הישנות של התובעים.

התובעים לא עשו שימוש בזכותם לבטל את ההסכם במהלך 14 הימים שלאחר החתימה, אלא רק בחלוף שלוש שנים, לאחר שעשו שימוש בשירותי המועדון לשביעות רצונם המלאה ולאחר שהחלו הפרסומים בעיתון בקשר לנתבעת 3 או לנתבע 1. 

דיון

במהלך חודשים אוגוסט-ספטמבר 2004, יזמו הנתבעים מספר שיחות טלפון לביתם של התובעים והציגו עצמם כמי שעוסקים בשיווק נופשים וחופשות בחו"ל במחירים אטרקטיביים במיוחד. במהלך שיחות אלו ביקשו התובעים לברר, האם החברה משתייכת לחברות המשווקות יחידות נופש ונענו, כי זו אינה מטרת הפגישה אלא כאמור, שיווק נופשים וחופשות בתנאים ומחירים שאף משרד נסיעות שגרתי אינו יכול להציע ללקוחותיו.

עניינם הרב של הנתבעים, כפי שטענו באוזני התובעים, לרכוש מהם את יחידות הנופש השייכות להם, בכפוף לנטילת חלק במפגש היכרות והשתתפות, היווה גורם לפיתוי התובעים להגיע למפגש. לולא מצגי שווא אלו ואם נציגי החברה היו פועלים בהגינות, תוך גילוי נאות של מטרות המפגש, שוכנעתי, כי בני הזוג התובעים, לא היו נעתרים להזמנה ולא היו מגיעים למשרדי הנתבעת, שהרי בבעלותם יחידת נופש ב"קלאב הוטל" אילת, ויחידה נוספת בקלאב דה לה קוסטה, אשר אינן משמשת אותם כלל, והן אף מהוות נטל בשל תשלומי האחזקה הקבועים בגינן.

הלכה למעשה, הייתה זו הטעיה וכל מטרת שיחת הטלפון היתה, לפתות את התובעים להגיע למשרדי הנתבעת על מנת להחתים אותם על רכישת זכויות ביחידת נופש.

"המצב שבו חברה מנסה לפתות אנשים להגיע למשרדיה, על מנת לחשוף אותם לשיווק מוצריה, על ידי עשיית מצגים בעל פה, בשיחת טלפון, ואחר כך מתנערת מהדברים שנאמרו, מתוך ידיעה כי יקשה מאוד על הצד השני להוכיח שהדברים נאמרו לו, הוא מצב בלתי נסבל..." (ת.ק 13013/04 שפירא נ' עתיד בטוח לתיירות בע"מ, פורסם בנבו).

ביום 19.10.04 הגיעו התובעים למשרדי הנתבעת, הוכנסו לאולם יחד עם זוגות נוספים ואז החלה מצגת ארוכה ומאסיבית, כשברקע מתנגנת מוזיקה רועשת במיוחד. במהלך 7.5 שעות הופעל על התובעים מכבש לחצים, כאשר מדי מספר דקות התחלפו נציגי הנתבעים תוך דיבורים רמים וסימולטניים. לאורך הפגישה, הדגישו הנציגים, כי ההצטרפות היא למועדון הנחות יוקרתי, בו חבילות נופש אקסקלוסיביות, בהנחות של כ-50% ממחירי השוק, וכי הנתבעים ונציגיהם דואגים מיוזמתם, לעדכן את חברי המועדון האקסקלוסיבי בהצעות נופש אטרקטיביות כאמור, באופן שוטף באמצעות משלוח דוא"ל ופקסים. בנוסף, לחברי המועדון האקסקלוסיבי ניתנת חברות במועדון הנקרא "הוטל אקספרס" המקנה הנחות של כ-50% לרשימה ארוכה של מלונות נוספים (סעיף 25 לתצהיר התובע). המחיר הסטנדרטי להצטרפות למועדון הוא 30,000$, כך לפי נציגי הנתבעת.

בהמשך, הציע נציג הנתבעת לתובעים, כי ייתכן שיוכלו להצטרף למועדון בהנחה, תמורת מסירת שתי יחידות הנופש שבבעלותם, אשר יועברו לנתבעת ושווין יקוזז ממחיר השירות הנרכש, וזאת בכפוף לאישור "ההנהלה באנגליה". התובעים, אשר מחזיקים בשתי יחידות נופש כאבן שאין לה הופכין, ואף אינם עושים בהן כל שימוש, עקב דמי האחזקה הנדרשים בגינן שוכנעו, כי באמצעות עסקה זו יוסר מעליהם עול יחידות הנופש שברשותם ובתמורה לתשלום הנדרש, יוכלו לנצל זכויות נופש בכל מקום בארץ או בעולם, וכן להעביר זכויות אלו לקרוביהם.

הנתבעים הוסיפו והתרו, כי אם התובעים לא ינצלו את האפשרות החד פעמית שהוצעה להם להיפטר מיחידות הנופש אשר ברשותם, יאלצו להמשיך ולשלם דמי חבר קבועים וישאירו חובות רבים לילדיהם. לאחר בירורים, הודיע נציג נתבעת 3 לתובעים, כי "יש לכם מזל", ההנהלה באנגליה ניאותה לקחת את שתי יחידות הנופש ובתמורה להעניק להם הנחה, באופן חד פעמי ויוצא מגדר הרגיל, ולנכות מהתמורה סך של 19,800$ כך שהסכום בעבור הצטרפות התובעים למועדון היוקרתי יעמוד על סך של 10,200$ בלבד. הנציגים אף ערכו לתובעים תחשיב הוצאות מפורט לפיו, אם יצטרפו למועדון ההנחות יחסכו  10,000 ש"ח בשנה (סעיף 49 לתצהיר התובעת). לאור השכנוע הרב והאינטנסיבי, חתמו התובעים, באותו ערב, על הסכם הצטרפות למועדון.

בפועל, בהסכם עליו חתמו התובעים אין זכר להבטחות נציגי הנתבעים, כל כולו עוסק במכירת יחידת נופש.