מרסה נ' וינברג ואח'

פסק דין

רקע

1.התובעים מבקשים להצהיר, כי הם רשאים לבנות סוכה בימי חג הסוכות על הגג או בחצר הבניין בו הם מתגוררים כדיירים מוגנים.

התובעים הם דיירים מוגנים בדירה בבניין שברח' נחמני 64, פינת דרך מנחם בגין 27 תל אביב, הידוע כגוש 6941 חלקה 118 (להלן בהתאמה: "המושכר" או "הדירה" ו"הבניין"), מכוח הסכם שכירות מוגנת מיום 28/8/2007 (להלן: "הסכם השכירות").

הנתבע 1 הינו הבעלים הרשום של הבניין. הנתבעת 2 הינה חברה המנהלת את הבניין ולטובתה רשומה הערת אזהרה. הנתבעת 3 (להלן: "הגב' וינברג") הינה מנהלת בנתבעת 2 ומנהלת את הבניין בפועל. מטעמי נוחות, תהיה ההתייחסות בפסק הדין לכלל הנתבעים כבעלי הזכויות בבניין.

2.בחג סוכות תשס"ט (שנת 2008) הקימו התובעים סוכה על גג הבניין. בחג הסוכות תש"ע (שנת 2009) ביקשו התובעים לשוב ולהקים סוכה על גג הבניין, אלא שהגב' וינברג הודיעה להם כי בעלי הבית אינם מתירים זאת ונעלה את כניסת הגג במנעול. בהמשך, הודיעה הגב' וינברג כי בעלי הבית יתירו בניית סוכה רק בחצר. בין הצדדים התנהלה תכתובת, אשר בסופה הקימו התובעים סוכה בחצר. לאחר החג, קיבלו התובעים מכתב מבעלי הבית בו נאמר להם, כי הסוכה בחצר הפריעה לדיירים וגרמה נזקים לענפי העצים ולכן לא יתירו להם בניית סוכה אף לא בחצר הבניין. משנדחו פניות נוספות של התובעים לבניית סוכה, הם הגישו את התובענה הנוכחית ובמסגרתה עתרו לסעד זמני.

3.לאחר שהתנהל דיון והוגשו סכומים ניתנה ביום 20.9.10 החלטה בסעד הזמני, לפיה ניתן צו מניעה המונע מהנתבעים לנקוט פעולות המונעות מהתובעים להקים סוכה בחצר הבניין. (להלן: "ההחלטה בסעד הזמני").

במסגרת הדיון בתיק העיקרי הסתמכו הצדדים על התצהירים שהוגשו על ידם במסגרת הדיון בסעד הזמני. המצהירים נחקרו על תצהיריהם, ובהמשך הוגשו סיכומים בכתב, במסגרתם חזרו הצדדים והפנו לטיעוניהם כפי שהועלו במסגרת הדיון בסעד הזמני, תוך הוספת טיעונים וחידודם.

המחלוקת

4.התובעים הינם אנשים שומרי מצוות המבקשים לקיים את מצוות חג הסוכות – בניית סוכה.

התובעים טוענים, כי לא הוכח כל מטרד עקב בניית הסוכה בחג הסוכות האחרון ומדגישים, כי התנהלות הנתבעים לא נובעת מצורך כלשהו אלא ממידת סדום.

בשים לב להחלטה בסעד הזמני, אשר איפשרה הקמת סוכה בחצר הבניין, מפנים התובעים אל טיעוניהם כפי שהועלו בהליך הזמני, ומקדישים את עיקר סיכומיהם לתנאי הקמת הסוכה, כאשר הם מעדיפים להקימה על גג הבניין ומבקשים שלא להגביל את מיקומה ושטחה.

5. הנתבעים מתנגדים להקמת סוכה על הגג או בחצר הבניין. לטענתם, כל שטח בבניין שאיננו מצויין בהסכם השכירות, הוא בבעלותם הפרטית.

הנתבעים אינם מתירים לתובעים שימוש זה או אחר ברכושם הפרטי, מאחר שלשיטתם, השימוש הנדרש על ידי התובעים מהווה פגיעה מהותית ברכושם ואף מהווה מטרד ליתר הדיירים.

לטענת הנתבעים, אין התובעים רשאים לדרוש זכות כלשהי ברכושם הבלעדי של הנתבעים, רק מפני שנוח להם לבנות את הסוכה על הגג או בחצר הבניין.

הנתבעים חוזרים ומדגישים, כי לתובעים הושכרו זכויות במושכר בלבד ואין להם כל זכות בחלקים הנוספים שבבניין.

לשיטת הנתבעים, אין לתובעים כל זכות לבקש מהם חזקה לשימוש בחלק מהנכס שנמצא בבעלותם הפרטית של הנתבעים, מה עוד שגג הבניין מושכר לדייר אחר.

לטענת הנתבעים, הואיל והבניין אינו רשום כבית משותף, הרי כל שטח, שאינו מצויין בהסכם השכירות, הינו בבעלותם הפרטית.

הנתבעים טוענים, כי להבדיל מבית משותף בו לכלל הדיירים יש זכויות ברכוש המשותף, הבניין הינו בבעלות פרטית, כאשר כל שוכר נכנס בנעלי הבעלים רק בחלק המושכר בהסכם השכירות ולא מעבר לכך.

הנתבעים מוסיפים ומדגישים, כי כאשר הסכם השכירות אינו מציין במפורש כי חצר או גג הם חלק מהמושכר, הרי הדבר מלמד על הפרדה בין המושכר ליתר חלקי הבניין.