קינן ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 7,800 ₪ בגין משקפי ראייה מולטיפוקל (להלן: "המשקפיים"), אשר אבדו במהלך טיסת אל-על מס' LY075 מישראל להונג קונג בתאריך 1.11.2010.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, המשקפיים נפלו במהלך הטיסה, מהשולחן הקטן הנפתח מגב הכסא שלפני מושב התובעת, לרצפת המטוס ונעלמו. בעוד התובעים מחפשים אחר המשקפיים, הסתבר, כי ליד מושב התובעת, לרגליה, הושאר פתח אוורור בגודל 40/15 ס"מ פתוח (ללא סבכה), אליו טוענים התובעים, נפלו המשקפיים (להלן:" הפתח") .

3. בהתאם לנטען בכתב התביעה ונספחיו ועדויות התובעים, ניסתה הדיילת לדלות את המשקפיים מן הפתח, אך ללא הצלחה. כל שהעלתה היו אוזניות שבורות ועוד אשפה. גם כלכל הטיסה סייע בחיפוש, אך ללא הואיל. בסיום הטיסה נשארו התובעים עד שירד אחרון הנוסעים ואז הצוות, המנקים והתובעים חיפשו אחר המשקפיים, אך המשקפיים לא נמצאו.

4.ברדתם מן המטוס, הונחו התובעים ע"י צוות המטוס להגיש תלונתם בדלפק בשדה התעופה בהונג קונג. התובעים הגישו, כפי שהונחו, תלונה בשדה התעופה בהונג קונג והמשיכו בטיול כמתוכנן.

5. כאשר שבו התובעים לארץ לאחר כחודשיים, הם מצאו שתלונתם לא טופלה כלל.

6. התובעים פנו במכתב למחלקה המשפטית של הנתבעת בתאריך 11.1.2011 בבקשה להשיב להם את המשקפיים שאבדו או לפצותם במלוא מחירם.

7. בתאריך ה- 18.1.2011 השיבה הנתבעת תשובה במכתב, לפיה אין למובילי אויר אחריות לחפצים אישיים הנמצאים בחזקת הנוסע, וזאת בהתאם לתקנות בינלאומיות הישימות בתעופה האזרחית הבינלאומית (להלן: "אמנת ורשה").

8. עוד נכתב כי בהתאם לאמנת ורשה במקרים של נזק או חוסר, על הנוסע לפנות בכתב תוך 7 ימים לכל המאוחר לחברת התעופה.

לטענת הנתבעת, כפי שעולה מכתב ההגנה, מחאתם של התובעים הובעה רק בחלוף 71 ימים, כאשר פנו למחלקה המשפטית, ולכן לא ניתן לפצותם.

9. לאור האמור במכתב הנתבעת, שלחה התובעת מכתב נוסף לנתבעת בתאריך 19.1.2011 בו היא הביעה שוב את דרישתה להשבת המשקפיים או לתשלום שווים.

10. בתאריך 3.2.11 שלחה הנתבעת מכתב לתובעת לפיו הוחלט, לפנים משורת הדין, לפצותה בסך של 1,470 ₪ כמחווה של רצון טוב. למכתב צורפה המחאה.

11.על מכתב זה השיבה התובעת ביום ה 8.2.11 שאין בכוונתה לפדות את ההמחאה ושהיא דורשת את השבת המשקפיים או את מלוא שווים, שאם לא כן תאלץ לפנות לערכאות.

12. למכתב זה השיבה הנתבעת ביום 16.2.11. הנתבעת שבה וטענה כי בעקבות פניית התובעת נעשו בדיקות יסודיות במטוס ובאזור ישיבתה של התובעת והמשקפיים לא נמצאו וכי הפיצוי אשר הוצע לתובעת בהתאם לתקרת אחריותה של הנתבעת, היה לפנים משורת הדין הואיל ופנייתה לנתבעת נשלחה באיחור. מכל מקום, טוענת הנתבעת כי חברת התעופה אינה אחראית על פריטים הנמצאים בחזקתו של הנוסע.

13. על יסוד האמור, מבקשים התובעים שהנתבעת תשיב את משקפיי הראייה שאבדו או לחילופין תפצה אותם בסכום של 7,800 ₪, מחיר עלות המשקפיים.

14. בכתב ההגנה מכחישה הנתבעת מחוסר ידיעה את הנטען באשר לקיומו של פתח בלתי מכוסה ברצפת דופן תא הנוסעים וכן מכחישה את טענת התובעים כי המשקפיים נפלו לפתח. עוד טוענת הנתבעת כי נפילת המשקפיים לא נגרמה ממחדל ו/או פעולה של הנתבעת, ולכן אין להטיל עליה את האחריות.

15. מכל מקום, טוענת הנתבעת שדין התביעה להדחות על הסף, הואיל ועל פי האמנה היה על התובעת להעביר כאמור את תלונתה ומחאתה לנתבעת תוך 7 ימים מקרות האירוע לכל היותר, ואילו התובעת עשתה כן רק לאחר בחלוף 71 ימים ממועד הטיסה.

16. הנתבעת מוסיפה וטוענת שמשקפיה של התובעת היו בחזקתה, ולפיכך האחריות לשמירה עליהם היתה מוטלת על התובעת. לחילופין, טוענת הנתבעת שבמידה וקיימת לנתבעת אחריות כלשהי, הרי שלתובעת יש אשם תורם באובדן המשקפיים, מאחר ולא שמרה עליהם כראוי.

17. לחילופין, טוענת הנתבעת כי יש להגביל את גובה האחריות לאובדן המשקפיים מכוח סעיף 22 לאמנה וצו התובלה האווירית (זכויות משיכה מיוחדות), תשל"ט - 1978.