סוויסה נ' סנטרל יחסי ציבור ויזמות בע"מ ואח'

פסק דין

רקע כללי והצדדים:

1.התביעה שבפניי עניינה פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע ע"י התנהגות הנתבעים אשר סירבו להכניסו למועדון.

התובע, מבסס את תביעתו על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק איסור הפלייה במוצרים, ושירותים וכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים התשס"א – 2000 (להלן:"חוק איסור הפלייה").

התובע, הינו צעיר שביקש לבלות במועדון, אליו הוזמן לטענתו על ידי ידידה שחגגה את יום

הולדתה, אך כניסתו נמנעה על ידי הסלקטורית שעמדה בפתח.

נתבעת 1 (להלן:"המועדון"), הינה חברה המנהלת את מועדון סנטרל פארק הממוקם באזור הבילויים בהרצלייה פיתוח.

נתבע 2, הינו נושא משרה אצל הנתבעת 1, (להלן:"הנתבע") ולאור סעיף 8 לחוק איסור הפלייה, הוגשה כנגדו התביעה גם באופן אישי.

נתבעת 3, הייתה זו שביצעה את העוול הנטען על ידי התובע, ואשר כונתה על ידי התובע כסלקטורית ואילו על ידי הנתבעת כמארחת (להלן: "מריה" "הסלקטורית" או "המארחת").

נתבעת 3 לא התייצבה לדיון למרות שלפי נתוני המחשב של בית המשפט קיבלה זימון כדין, כך שמטעם זה בלבד ניתן לתת פס"ד כנגדה.

תמצית גרסת התובע:

2.לטענת התובע, הוזמן הוא ליום הולדת של ידידה, הגב' יעל בר (להלן:"בר" או "הידידה"), שהתקיים במועדון ביום חמישי 07/10/10.

התובע הגיע למועדון לקראת חצות ומשביקש להיכנס סירבה הסלקטורית להכניסו למרות שטען שהוזמן ליום הולדת הנחגג במועדון. לטענתו, שני חברים נוספים שהיו עימו, הוכנסו על ידי הסלקטורית למועדון. לטענת התובע, ההבדל שבינו לבין אותם שני חברים הוא צבע העור, בכך שעורו שלו כהה מעורם של שני חבריו.

התובע, לטענתו, ניסה במשך הלילה, לבקש מהסלקטורית להכניסו למועדון, אך בקשותיו נענו ריקם, למרות שבכל אותו הזמן המשיכו חוגגים אחרים להיכנס למועדון.

לטענתו, ביקשה ממנו הסלקטורית תעודה מזהה אך לא הסכימה לקבל את תעודת הקצין שהציג בפנייה מאחר ודרשה תעודה בה תצוין שנת לידתו. התובע הציג לה את רישיון הנהיגה שלו, ובתגובה נענה שמאחר והוא יליד 1986, הוא צעיר מדי כדי להיכנס למועדון.

בסופו של דבר, לא הצליח התובע להיכנס למועדון, והוא חש פגוע עד עמקי נשמתו מהפגיעה בכבודו.

לטענתו, אין זו הפעם הראשונה שלא מאפשרים לו להיכנס למועדון זה או אחר לאור חזותו המזרחית, וזאת למרות היותו צעיר נורמטיבי, קצין בצבא, אדם שתורם לחברה, ושלא דבק בו כל רבב.

התובע מיצר על כך שהוא באופן אישי וצעירים נוספים בעלי חזות מזרחית ממשיכים לסבול ולהיפגע מדרך הסלקציה שבוחרים מועדונים שונים לקביעת החוגגים אשר יזכו להיכנס בשעריהם.

לטענתו, לא הייתה כל הצדקה שלא להכניסו למועדון והדבר נעשה אך ורק מתוך הפלייה על רקע של גזע או ליתר דיון גוון העור. לאור האמור לעיל, הוא זכאי לפיצוי לפי חוק איסור הפלייה. לטענתו יש במקרה הנדון להחמיר עם התובעים ולקבוע פיצויים לדוגמא.

הנתבע 2, לטענת התובע, אחראי למדיניות המועדון, ומתוקף אחריותו זו, ולאור סעיף 8 לחוק איסור הפלייה, יש לחייבו באופן אישי.