פסק-דין
השופט י' עמית:
עניינו של פסק דין זה בשאלת זכותה של בת-זוג למחצית הזכויות בדירת מגורים מכוח הלכת השיתוף, ובתחרות בין משכנתא רשומה לבין זכותה של בת הזוג.
העובדות הצריכות לעניין
1. אעמוד להלן על המסכת העובדתית הרלוונטית, כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא ומהראיות שהובאו על ידי הצדדים.
המערערת נישאה למשיב 2 (להלן: המשיב) בשנת 1980, ומנישואיהם נולדו להם ארבעה ילדים.
בשנת 1982 רכש המשיב, מחברת בנייה שהיתה בבעלות אביו, דירה ברחוב בית הערבה 5/7 בשכונת תלפיות בירושלים (להלן: הדירה).
בשנת 1989 נרשמה הדירה על שם המשיב בלבד.
בשנת 1990 נולד בנם השלישי של בני הזוג, והם רכשו את דירה מספר 5/8 הסמוכה (להלן: הדירה הסמוכה). דירה זו נרשמה על שם שני בני הזוג במשותף, ושתי הדירות אוחדו פיסית לדירה אחת גדולה. יצויין, כי הבעלות בדירה הסמוכה הועברה במועד כלשהו, ובנסיבות שלא הובהרו, למערערת.
בשנת 1997 קיבל המשיב מהמשיבה 1 (להלן: המשיבה) הלוואה בסכום של 720,000 ₪, ולהבטחת החזר ההלוואה נרשמה לטובת המשיבה משכנתא מדרגה ראשונה על מלוא זכויותיו של המשיב בדירה. ודוק: המשכנתא נרשמה על הדירה ולא על הדירה הסמוכה שהייתה בבעלות המשותפת של בני הזוג ואשר אוחדה פיסית עם הדירה.
הצדדים התגוררו בדירה עד לשנים 1999-1998.
ביום 15.11.1999 נערך בין המערערת לבין המשיב הסכם, לפיו העביר המשיב את זכויותיו בדירה למערערת ללא תמורה (להלן: ההסכם). בהסכם נרשם כי הצדדים הם הבעלים במשותף של הדירה וכי המשיב מעביר למערערת את חלקו בדירה (מחצית).
ביום 30.12.1999 נערך בין המערערת לבין המשיב תוספת להסכם (להלן: התוספת להסכם) ולפיו תוקן ההסכם, כך שנכתב בו כי המשיב הוא הבעלים של מלוא הזכויות בדירה והוא מעביר למערערת את מלוא הזכויות בדירה.
ביום 6.1.2000 נרשמה הערת אזהרה לטובת המערערת מכוח ההסכם כפי שתוקן בתוספת להסכם.