נפל לבור כשסייע לחברו ונפצע - החבר וחברת הביטוח מנורה יפצו ב 600,000 ש"ח

רקע

"וכי-יפתח איש בור, או כי-יכרה איש בר-- ולא יכסנו; ונפל-שמה שור, או חמור. בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו; והמת, יהיה-לו"

(שמות, כא 33-34)

1. 1.      אדם מתבקש על-ידי רעהו לסייע בידו להוציא כלים מתוך מחסן. האדם הולך עם רעהו למחסן שבחזקת החבר בתוך חניון של בניין בתל-אביב. הוא פותח את דלת המחסן, נכנס למקום המצוי בעלטה, נופל לתוך בור שנכרה במחסן ונפצע. מי נושא באחריות לדבר ומה שיעור נזקו של האדם שנפגע? אלה הן השאלות הצריכות להתברר בתיק זה.
2. 2.      לפניי תביעה בגין נזקי גוף לפי עילת הרשלנות בפקודת הנזיקין. התובע, יליד 29.8.1953, שימש במועדים הרלוונטיים לתאונה כאזרח עובד צה"ל. הנתבע 1, להלן (הנתבע) שימש כקבלן החשמל של הנתבעת 2, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: מנורה). מנורה הייתה, לטענת התובע, בזמנים הרלוונטיים הבעלים ו/או המחזיקה ו/או בעל השליטה האחראית על החניון בבניין ברחוב אלנבי 115, בתל-אביב, לרבות מחסן שבחניון (להלן: המחסן). מנורה היא אף חברת הביטוח המבטחת על-פי פוליסה לביטוח אחריות צד ג'.
3. 3.      ביום 10.6.05 ביקש הנתבע מהתובע, אותו הכיר והיה מיודד עמו, לסייע לו בהוצאת כלי עבודה מהמחסן המצוי בחניון. התובע, שזו לו הפעם הראשונה שביקר בחניון או במחסן, התלווה אל התובע ועם הגיעם אל המחסן פתח הנתבע את דלתות המחסן כדי לאפשר לתובע להיכנס פנימה ולהוציא את כלי העבודה. התובע פסע פנימה אל תוך המחסן החשוך, אולם מיד עם כניסתו נפל לתוך בור שעומקו למעלה ממטר. כתוצאה מכך נחת התובע על רצפת הבור, ונפצע. התובע נותר במקום עד אשר צוות חילוץ של מד"א הגיע למקום וחילצו.
4. 4.      ממקום התאונה הובהל התובע לבית-החולים תל-השומר, שם אובחן כמי שסובל משבר פתוח ומרוסק של הקרסול, והועבר לניתוח. לאחר מכן, עבר התובע עוד סדרת טיפולים. ביום 7.7.05 שוחרר התובע מבית החולים. 

העדויות

1. 5.      התובע הצהיר על העובדות האמורות לעיל, ואף העיד עליהן. עדותו לא נסתרה ואני מקבל אותה כמהימנה לעניין זה. תימוכין לעדותו של התובע נמצאים אף בהודעה שהגיש הנתבע למנורה אשר מתארת את ההתרחשות (נספח א' לתצהיר התובע). בהודעה זו מציין הנתבע כדלקמן:

"בתאריך הנ"ל הגעתי ביום ו' עם ר.ל. לבניין ברח' אלנבי 115 לחניון בקומה 3 (בניין חברת הביטוח מנורה) לאחר שביקשתי את עזרתו בהוצאת כלי עבודה. פתחתי את דלתות המחסן, ומחמת שכחה לא הזהרתי אותו, כי מייד כמטר מהכניסה פעור בור, ומדרגה מבטון בעומק של כמטר +. הוא צעד ונפל, ושמעתי זעקה יוסי הרגל התרסקה לי. שאלתי אם יכול להתרומם, והוא אמר שהוא בשלולית דם כל העצם בחוץ וכל הרגל תלושה. הזעקתי אמבולנס ממד"א, והגיע צוות רגלי עם ציוד... ידוע לי שר.ל. אושפז לחודש מלא ועבר 3 ניתוחים קשים ומזה מספר חודשים אינו עובד, מרותק לכסא גלגלים בחסר אונים ונזקק לעזרה מתמדת וטיפולים רפואיים".

1. 6.      הודעת הנתבע עולה בקנה אחד עם תצהיר התובע בדבר ההתרחשות העובדתית שאירעה במקרה דנן, והודעה זו אף עולה כדי הודאת בעל דין (ר' קדמי, על הראיות, עמ' 1392 (חלק שלישי, 2009)). לנוכח הודעת/הודאת הנתבע, נדמה שלא בכדי לא העיד הנתבע מטעם הנתבעים.
2. 7.      מטעמו של התובע הוגש אף תצהיר וכן העיד מר יואל אפשטיין, אשר מסר פרטים אודות משק התובלה בישראל, ואודות כוונותיו של התובע.
3. 8.      יש לציין כי הנתבעים לא הביאו עדויות מטעמם, הנתבע נמנע מלהגיש תצהיר או להעיד, והנתבעת לא הציגה ראיות בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה או בכל הנוגע למאפייניו של המחסן או של הבור, וזאת על אף שמדובר בנכס שהינו לכאורה בשליטתה. לפיכך, חלק מטיעוני הנתבעים אינם מבוססים על ראיות. כך למשל, טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי "במקרה הנדון מדובר היה במחסן ובו גרם מדרגות קצר ותקין" (סעיף 2.2 לסיכומי הנתבעים). ואולם, לא הונחה שום תשתית ראייתית להוכחת הטענה, ולפיכך יש לדחותה.

החבות - הרשלנות

1. 9.      חובת זהירות מושגית. במקרה דנן קיימת חובת זהירות מושגית הן של הנתבע והן של מנורה.
2. א.      חובת הזהירות קיימת בין הנתבע לתובע בהיותם אדם המזמין את חברו לשטחו ומבקש שיסייע לו בעבודה כלשהי, והאדם שהוזמן. לפיכך, בין הנתבע לבין התובע קיימים "יחסי קרבה ורעות" תרתי משמע  (ר' ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)).
3. ב.       חובת הזהירות המושגית של מנורה קיימת לאור היותה הבעלים והמחזיק של המקום והינה בין סוג המזיקים הכולל את בעלי הנכסים לבין סוג הניזוקים הכולל את המבקרים במקום. בעלת נכס סבירה הייתה יכולה, כעניין עובדתי, וצריכה, כעניין נורמטיבי, לצפות שאדם המבקר במקום עלול ליפול לתוך בור במחסן שבחזקתה וייגרם לו נזק (ר' ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 111 (1996); ע"א 343/74, גרובנר נ' עירית חיפה, פ"ד ל(1) 141 (1975)). יש לציין, כי מנורה נמנעה מלהביא כל ראייה כדי להפריך את הטענה שהיא הבעלים והמחזיקה במקרקעין, ואי הבאת ראייה כאמור נזקפת לחובתה (ר' ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (2008); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595 (1990)).
4. מנורה אמנם הכחישה את דבר היותה הבעלים והמחזיקה במקום, ואולם לא טרחה להביא ולו בדל של ראייה להוכחת טענתה. אמנם, נטל השכנוע בעניין זה מוטל על התובע, ואולם לאור הודעת הנתבע לחברת הביטוח שבה ציין במפורש כי המקרה אירע ב"בבניין חברת הביטוח מנורה" הרי שהתובע עמד בנטל האמור. גם פוליסת הביטוח תומכת בטענת התובע. אי-הבאת ראיה לסתור על-ידי מנורה, במקום שבו לא היה קל מזה עבורה, נזקפת לחובתה ואומרת דרשני.
5. 10.  חובת זהירות קונקרטית. במקרה דנן קיימת אף חובת זהירות קונקרטית הן של הנתבע והן של מנורה.