פסק דין
השאלה בקליפת אגוז- מה דינה של חברת לווין הגובה כספים מלקוח אשר ביקש ממנה להתנתק משירותיה ועושה זאת תוך שינוי תעריפי החיוב ללא הרשאת הלקוח?
התשובה הברורה לשאלה זו היא שחברת לווין אינה רשאית להמשיך לגבות כספים מלקוח המודיע לה כי ברצונו להתנתק משירותיה.
בנוסף, חברת לווין אינה רשאית לגבות כספים בערכים שונים ממה שסיכמה מבעוד מועד עם הלקוח, בין אם זה לטובת הלקוח ובין אם לאו, מבלי להודיעו ולקבל את הסכמתו לכך.
ונדגיש שמעין חובת נאמנות חלה על החברה וזאת לאור העובדה שאדם מן היישוב כמעט ואיננו מסוגל לעקוב כיאות אחרי מגוון ההורדות, הניכויים והחיובים שיש בחשבון הבנק של משפחה רגילה.
לצורך הבנת מסקנותינו, נתאר בקצרה מה אירע בתיק שלפנינו, נסקור את טענות הנתבעת לפשר מעשיה, ונסביר מדוע לא מכובדת התנהגותה זו של הנתבעת.
והכל כפי שנפרט.
העובדות בקצרה- הבקשה שלא נענתה והחיובים ללא הרשאה
התובע מר אבינדב ברוק (להלן: "התובע") התקשר בחוזה עם חברת הלווין "ייס- די.בי. אס" שירותי לווין (להלן: "הנתבעת") על פי המפורט בכתב התביעה, במעמד ההתקשרות (ביום 06.08.2004) סוכם בין הצדדים כי המחיר לתקופת התחברות חודשית יהא בסך 235 ₪.
התובע לפי הסברו, ידע כי הוא עומד לעבור דירה והחליט בהזדמנות זאת להתנתק משירות הלווין. כחודש וחצי לפני שעבר לדירתו החדשה התקשר לדבריו לנתבעת וביקש לדעת מה עליו לעשות. נאמר לו כי כל שהוא צריך לעשות הוא להודיע יומיים קודם מעברו והנתבעת תגיע ותתנתק. ובמידה ולא תגיע, ייקח את הממירים איתו והם יגיעו לכתובתו החדשה ויקחו אותם (ראו עמ' 2 ש' 10-20 לפר' מיום 25.5.2011).
ביום 15.05.2006 פנה התובע אל הנתבעת וביקש להתנתק משירותיה, תוך שהוא מציין כי הוא עומד בפני מעבר דירה, ותוך שהוא מביע את מורת רוחו מרמת השירותים שלה זכה מהנתבעת.
לטענתו, ביום למחרת חזר אליו נציג הנתבעת וביקש ממנו לא להתנתק משירותיה. התובע מצידו, בשיחה זו הבהיר, כי אין בכוונתו לחזור בו, וכי רצונו הוא להתנתק ותו לא. למשמע דברים אלה, נציג הנתבעת הבהיר לתובע, כי במעמד ההתחברות התחייב לשאת בתשלום חודשי עד לחודש פברואר 2007, הואיל וכך הוא אינו יכול לצאת קודם לכן.
התובע בשיחה זו ציין, כי הוא אינו זוכר שחתם על התחייבות מעין זו, אולם ככל שהנתבעת תמציא הוכחה להתחייבות האמורה, ישלם עד לחודש פברואר 2007. עוד ביקש התובע מהנתבעת לשלוח נציג לאיסוף הממיר הנמצא בביתו.
לדבריו, חרף בקשתו הנתבעת לא שלחה נציג לאיסוף הממיר, כמו גם, לא שלחה כל מסמך המעיד על כך כי הוא מצוי בתקופת התחייבות עד לחודש פברואר 2007.
ביום 18.05.2006, בשעה טובה ומוצלחת, עזב התובע את דירתו בירושלים, ועבר לדירתו החדשה במבשרת ציון. התובע שהניח כי הנתבעת ניתקה אותו משירותיה, התקשר בחוזה עם חברה אחרת- חברת הכבלים "הוט".
וכך הימים עברו, שמשות זרחו ושקעו, והתובע המשיך בחייו ואף שכח מכל האירוע. אלא שבשלב כלשהו (במהלך חודש אוקטובר 2010) החליט כי הגיע זמן לעלעל בחשבונות הבנק שלו כדבעי. בבדיקה זו, גילה לרוע מזלו כי הנתבעת ממשיכה לחייבו בכל חודש וחודשו וזאת למרות שאינו צורך את שירותיה למעלה מארבע שנים (מאז עבר לדירתו החדשה).
אם לא די בזה, גילה התובע כי במהלך השנים, הנתבעת שינתה את תנאי התוכנית, ואת התעריפים וגבתה מחשבונו כספים בהתאם. כל זאת הגדילה לעשות הנתבעת ללא ידיעתו, ומבלי לקבל את הסכמתו.
לא זו בלבד, לטענתו, הנתבעת במהלך השנים המשיכה לגבות כספים דרך כרטיס אשראי החדש שלו, ולא דרך כרטיס האשראי שלגביו ניתנה הרשאה.
לדבריו, כשפנה לנתבעת בבקשה להשבת הכספים שנגבו מחשבונו, הוא נענה בשלילה. לדאבון ליבו, לא רק שהנתבעת סירבה להשבת הכספים אלא אמרה לו כי הוא חייב לפצותה מאחר שלא החזיר את הממיר שברשותו.
בדיון שהתקיים לפניי ביום 25.05.2011 הדגיש התובע, כי הוא לא שם לב במהלך כל השנים בחיוב מאחר שמחשבונו יורדים חיובים רבים ומגוונים. התובע ציין כי עבר לא רק לכתובת חדשה אלא לבית שאותו בנה לבדו. בתקופה זו שילם קרוב ל- 20 ספקים, וכי הוא חשב שהוא משלם לאדם / ספק בשם ד.ב.ש לוין ולא ידע כי זהו שמה של הנתבעת. ורק במקרה לאחר שהשנים חלפו והתשלומים פחתו, גילה כי ספק אחד ממשיך לגבות כספים מחשבונו וזו הנתבעת. עוד הבהיר התובע, כי כשבועיים קודם למעבר הדירה טלפן אל הנתבעת וביקש להתנתק משירותיה וביקש לאסוף את הציוד.