פסק דין
הרקע לתביעה:
1.עניינה של התביעה שלפני בבידוק בטחוני שנערך לתובעים ולכבודתם בעת שהיו בשדה התעופה בהונג קונג, טרם עליתם לטיסה שמספרה LY0076 בחזרה לישראל. הבדיקה בוצעה על ידי עובדי הנתבעת. לטענת התובעים הבדיקה בוצעה בהם בדרך פוגענית ומשפילה וכתוצאה ממנה אף נגרם נזק לכבודה. מכאן התביעה דנן שסכומה הועמד על סך 93,651 ₪.
עיקר טענות התובעים:
2.התובעים התייצבו לבידוק בשדה התעופה הונג-קונג. לאחר המתנה, הובלו התובעים לחדרים נפרדים בליווי שומרים אשר הורו להם להתפשט וביצעו חיפוש בגופם, כליהם וחפציהם לרבות נעליהם וצווארון חולצתם. כל אותה העת זכו ליחס ברוטאלי, נוקשה ומשפיל, שכלל צעקות והפעלת כוח. התובעים הושארו מבודדים, במתחם המגודר שבשדה התעופה ולא הורשו לשתות או לצאת לנוחיות.
3.הבדיקה גרמה לעיכוב הטיסה בכארבע שעות. כאשר התובעים הורשו לעלות אליה ללא תיק היד או הטלפונים הניידים, הם חשו בושה רבה מהנוסעים האחרים בשל העיכוב והבידוק הפומבי.
4.בגין הבדיקה המשפילה והבושה שנגרמה לתובעים, עתרו התובעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני, בסך 20,000 ₪ לכל אחד מהתובעים.
5.בנוסף לכך, הכבודה שהייתה ברשות התובעים נלקחה מהם בברוטאליות: מזוודות, תיק יד, שעונים, תכשיטים וטלפונים ניידים, משקפי שמש, מצלמה, צעצועים בעלי ערך סנטימנטלי ועוד. כן נלקחו מהתובע, שהינו איש עסקים העוסק ביבוא טקסטיל, ניירת ותקליטורים שהכילו נתונים עסקיים. התובעים קיבלו את ציודם רק כשתי יממות לאחר נחיתתם בארץ. רק אז שמו לב שחלקו לא נמצא ומה שנמצא בחלקו ניזוק וזאת עקב הטיפול הרשלני שבוצע בו.
6.בגין הנזק לכבודה ואובדן הציוד שנמסר לעובדי התובעת עתרו הנתבעים לפיצוי בסך 53,651 ₪.
עיקר טענות הנתבעת:
7.אנשי הביטחון שביצעו את הבידוק הביטחוני פעלו במסגרת תפקידם ולמען ביטחון הנוסעים. הבידוק הביטחוני בוצע כראוי וללא רבב. לעובדי הנתבעת סמכות לבצע בידוק בטחוני מכוח סעיף 9(א) לחוק הטיס (בטחון בתעופה אזרחית) תשל"ז-1997 (להלן: "חוק הטיס"). יתר על כן, סעיף 12 לחוק הטיס מוסיף וקובע, שלא יעלה נוסע למטוס אם לא בוצעה לו ולכבודתו בדיקה ביטחונית.
8.לתובעים לא קמה עילת תביעה בגין פעולות הבידוק הביטחוני לאור הוראת סעיף 19 לחוק הטיס. סעיף זה מקים חסינות לנתבעת ולעובדיה מפני כל תביעה אזרחית או פלילית בגין ביצוע הבידוק הביטחוני. חסינות זו אף מעניקה לנתבעת פטור מחובת פיצוי.
9.פעולת הבידוק נועדה לשמור על חיי הנוסעים וביטחונם. התובעים הסכימו מראש לביצוע הבידוק כעולה מסעיף 3(3) לחוזה התובלה המופיע על גבי כרטיס הטיסה אשר מפנה לסעיף 8.5 בתנאי התובלה הכלליים. בסעיף זה נקבע, שכל נוסע מקבל על עצמו שלפני עלייתו למטוס יבוצע בו ובכבודתו בידוק ביטחוני והנתבעת אינה אחראית לגבי אי נוחות ונזקים הנגרמים כתוצאה מכך.
10.דרישתם של התובעים לפיצוי בגין הנזק לכבודה, נשלטת באופן בלעדי על ידי הוראות האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בינלאומית באויר, כפי שתוקנה בפרוטוקול האג (להלן: "אמנת ורשה"), זאת מכוח הוראות חוק התובלה האווירית, התש"מ - 1980 (להלן: "חוק התובלה").
11.התובעים איבדו את זכותם לקבלת פיצוי בגין הנזק לכבודה, שכן לא הגישו את תביעתם לעניין הנזק לכבודה בתוך שבעה ימים מיום קבלת הכבודה, כקבוע בסעיף 26(2) לאמנת וורשה, סעיף 7 לחוק התובלה וסעיף 16(1) לתנאי התובלה הכלליים.
12.לכל היותר, זכאים התובעים לפיצוי בגין הכבודה במגבלת הוראת סעיף 22 לאמנת וורשה. על פי סעיף 22 לאמנת וורשה, גבולות הפיצוי המקסימאליים יחושבו לפי משקל הכבודה ולא לפי ערכה. על פי צו התובלה האוירית (זכויות משיכה מיוחדות) תשל"ט – 1978, הפיצוי המכסימלי הוא 17 זכויות משיכה מיוחדות לכל ק"ג, שערכן 96 ₪ לק"ג כבודה. בהתחשב במשקל הכבודה של התובעים, הפיצוי המקסימאלי שיכול לעמוד לזכות התובעים לא יעלה על סך 1,920 ₪.
13.בדיון שנערך לפניי העידו:
מטעם התובעים: מר שהרם מורדיאן (להלן: "התובע"), גב' אורית מורדיאן (להלן: "התובעת") ומר אלברט כהן, מכר של התובעים שנכח בשדה התעופה (להלן: "אלברט").
מטעם הנתבעת: גב' ענבר כהן, נציגת מחלקת תביעות הציבור בנתבעת (להלן: "ענבר"), מר סגל צבי, מי ששמש בסגן ראש אגף ביטחון בנתבעת (להלן: "צבי") ומר עומר קורלנדר, קצין הביטחון בתחנת אל-על בהונג-קונג (להלן: "עומר").
14.הנתבעת הציגה תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 בחתימתו של שר הביטחון, מכוחה הוכרזו כחסויות שיטות הפעולה ונוהלי העבודה של הנתבעת בתחום האבטחה האווירית.